חי בשנים: ב'תת"ל-ב'תתפ"ב, נפטר בגיל: 52 • מקום מנוחתו: ירושלים, ישראל
שמואל הנביא, המכונה גם 'שמואל הרמתי' משום שהתגורר במקום הנקרא רמה, נולד בשנת ב'תת"ל לאביו "אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי" ולאמו חנה. על פי ספר דברי הימים היה ממשפחת הלויים מצאצאי קהת.
תפילת חנה
אימו של שמואל – חנה – הייתה עקרה ולא זכתה לפרי בטן, עקב כך הייתה שופכת תמיד את תפילתה בפני ה' יתברך וביקשה לזכות לישועה. מדי שנה נהגה משפחתה לעלות למשכן שילה ולזבוח לאלוקים, וחנה הייתה מנצלת את השעה ומתפללת לזכות לזרע קודש. באחת מתפילותיה במקום הבחין בה עלי הכהן וגער בה כי חשב שהיא שיכורה בגלל ששפתיה נעות וקולה לא נשמע, אך היא הסבירה לו את מצבה ושברון ליבה, ובתגובה בירך אותה עלי הכהן שה' יתברך ייענה לתפילותיה. כשחזרה לביתה אכן הרתה וילדה בן זכר, לילד קראה שמואל "כי מהשם שאלתיו".
בתפילתה של חנה הבטיחה שאם יוולד לה בן היא תקדיש אותו לעבודת השם לכל ימי חייו. וכך מובא בספר שמואל: "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה', וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל-יְמֵי חַיָּיו".
בעקבות הבטחתה הפך שמואל לנזיר מבטן, ומיד כשפסק לינוק הביאה אותו אימו אל המשכן בכדי שיגדל שם וישרת את הקדוש ברוך הוא, שם גדל תחת חסותו של עלי הכהן.
מוהרא"ש הקדוש היה אומר כי מאימו של שמואל אנו לומדים שכל המרבה בתפילה נענה, "ולכן עלינו להתחזק ביתר שאת ביתר עוז להתפלל על ילדינו שיהיו ילדים מוצלחים, והרבה מאנשי שלומנו התפארו שזכו לילדים טובים, מפני ששפכו דמעות כמים וגם השקיעו הרבה בחינוכם" (מכתב מתאריך כ"ח באייר תשע"ב).
חייו הקדושים
רוח אלוקים שכנה בשמואל עוד מנעוריו והוא זכה לנבואה, הקדוש ברוך הוא התגלה אליו בעת שישן בהיכל שבו שכן ארון האלוקים וגילה לו דברים נסתרים מעין כל. בשלושת הפעמים הראשונות שזכה לנבואה חשב שמואל שעלי הכהן קורא לו וקם לקראתו, אך עלי הבין את הדבר והסביר לשמואל כי זוכה הוא שה' יתברך בעצמו מדבר איתו.
לאחר התגלות האלוקים אל שמואל הוא זכה לתואר נביא ומאז התיישב בעיר רמה, שם גם שפט את העם ומשם יצא אל ערי ישראל לערוך דיני תורה וללמד את העם. לאחר פטירתו של עלי הכהן נשאר שמואל כנביא ושופט על עם ישראל, הוא היה אחרון השופטים ואחריו הסתיימה תקופת שופטי ישראל.
שמואל הנביא שימר את מקומו של הקדוש ברוך הוא כמלך המוחלט והבלעדי של עם ישראל ואילו תפקידו כנביא היה להשמיע את דברי ה' ורצונו בפני העם, אך הציבור דרש מנהיג בשר ודם שימלוך עליהם ויעמוד בראשם ככל העמים. הדבר לא מצא חן בעיניו, אבל ה' יתברך נגלה אליו וביקש שיעשה כרצון העם וימשח עליהם את שאול בן קיש למלך.
שאול המלך ביצע את תפקידו בהצלחה כששמואל משמש כמנהיג הרוחני של העם. בהמשך התגלה ה' יתברך אל שמואל והודיע לו שצריכים לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק, שאול יצא למלחמה בעקבות פנייתו של שמואל ואכן השמיד את העמלקים, אך לא קיים את רצון ה' במלואו כאשר חמל על אגג מלך העמלקים ועל מיטב הצאן והבקר. עקב כך, בציווי של הקדוש ברוך הוא, הלך שמואל אל בית לחם, שם משח את דוד למלך על ישראל.
בגמרא מובא כי שמואל כתב את ספרי 'שופטים', 'שמואל' ו'רות' השייכים לתנ"ך.
חז"ל השוו את גדולתו למשה ואהרון על פי הפסוק בתהילים: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו".
פטירתו
נפטר בגיל חמישים ושתיים, ארבעה חודשים לפני פטירת שאול המלך. מסופר שכאשר נגזר על שאול מיתה, ביקש שמואל למות לפניו כדי שלא יראו שהמלך אותו משח שמואל נפטר עוד בימיו, ה' שמע לבקשתו וגרם לו להזקין במהרה ולמות לפני שאול. בדברי האר"י הקדוש מובא כי שמואל הנביא לא רוצה להיכנס להיכלו בגן-עדן עד שיגאלו את עם ישראל.
תאריך פטירתו חל בכ"ח באייר ב'תתפ"ב, וכך כתוב בסוף ספר שמואל: "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו, ויקברהו בביתו ברמה". ממשיכי דרכו היו גד החוזה ונתן הנביא.
מוהרא"ש הורה לכהנים שיכולים להיכנס אל קברו של שמואל הנביא, וכך כתב: "במערת המכפלה, וכן בקבר רחל, וכן בקבר שמואל הנביא, וכן אצל רבי שמעון בן יוחאי ואצל רבי מאיר בעל הנס – כהנים נכנסים שם, כי קברי צדיקים אינם מטמאים. ובקברים אלו מותר מפני שמדובר שאין שם קברים אחרים" (שו"ת ברסלב 4209 מתאריך כ"ט בניסן ה'תשע"ד).
זכותו הגדולה של שמואל הנביא תגן על כל עם ישראל, אמן.