ואמר מוהרא"ש ז"ל, שכאן אנחנו יכולים להוציא לימוד עצום לימי פורים הקדושים ושתיית יין של פורים, שכל השתייה צריך להיות רק על דרך הנ"ל – להמליץ טובות על נשמות ישראל ולנחם אותם מצרותם, ולכן כשרואים אחד שותה בפורים, והוא מתחיל לחבק ולנשק את חברו, ומדבר עמו דיבורים טובים ויפים, זהו סימן שהוא שיכור באמת ומתגלה טוהר לבבו בשכרותו, לא כן כשאחד משתכר ומתחיל להכות אחרים ולבזותם, סימן שהאיש הזה אינו שיכור רק עז פנים שרוצה להזיק לחברו, וכל השנה הוא מתבייש, ועכשיו בפורים הוא מנסה לכסות רע לבבו בשכרות, כי כל העניין של יין של פורים צריך להביא את האדם לאהבת הבריות ולהמליץ זכויות עליהם, וכמו שנקרא מרדכי הצדיק: " מרדכי בלשן" שהיה מכיר בשבעים לשון (מגילה טז ע"א), והיה בעל מליץ אמתי, שהיה יכול להמליץ טוב על כל נשמות ישראל, ועל ידי זה הציל אותם מעצת המן הרשע, בבחינת (אסתר י, ג): "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו", שהיה דורש טובת כולם וממליץ טוב בעדם, וכלן אמרו חכמינו הקדושים (עירובין סה ע"א): 'שלא נברא יין לרשעים', כי שני דברים אלו נעשו ביין של פורים, שניחמו נשמות ישראל מאבלותם, שכמעט עבר עליהם מהמן הרשע, ולבסוף קיבל המן את שכרו ומפלתו במשתה היין, ופור המן נהפך לפורנו (בברכת 'אשר הניא').