פרשת ויחי חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא
* * * |
[ה] ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. להבין למה הזכיר שיעקב חי בארץ מצרים טו"ב (שבע עשרה) שנה וסך הכל כל ימי חייו היו מאה וארבעים ושבע שנים, היינו שקודם חלק טו"ב שנים משני חייו. ואיתא בבעל הטורים, שהראשונים לא היו חיים רק אלו הטו"ב שנים. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן רפב) אשר צריך תמיד לחפש אחר העוד מעט טוב ששם אינו רשע, ועל-ידי-זה יוכל להחזיר בתשובה אפילו את הרשע הכי גדול, היינו לדונו לכף זכות ולמצוא בו את הטוב שלו, ועל-ידי-זה שתמצא בו מעט טוב "והתבוננת על מקומו ואיננו", כי כבר יצא מכף חוב לכף זכות, ויזכה לשוב בתשובה וכו`, עיין שם. והנה אמרו חז"ל (בבא מציעא פד.) שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. ואמרו חז"ל (עירובין יח:) כל אלו הק"ל (מאה ושלושים) שנים שפרש אדם הראשון מאשתו, והיה מנודה, הוליד רוחין ושדין ולילין על-ידי פגמי הברית שלו. ומובא בכתבי רבינו האריז"ל, שכל אלו הנשמות שהיו במצרים היו מטיפי אדם הראשון שהוציא לבטלה, ולכן הוצרכו להזדכך שם. ואיתא בזוהר הקדוש (בהר קיא.) כי יעקב אבינו היה תחילת התיקון של פגם הברית של אדם הראשון, ועל-כן הוצרך לרדת למצרים. ועתה יובן למה היה יעקב במצרים טו"ב שנים, ואחר כך מזכיר את כל שני חייו שמוסיף אל הטו"ב שנים עוד ק"ל אשר ביחד הן מאה וארבעים ושבע וכנ"ל. כי אי אפשר להחזיר למוטב אפילו רשע גמור, כי אם על-ידי שימצא בו מעט טוב, בחינת ועוד מעט ואין רשע, בהעוד מעט טו"ב, ששם אינו רשע, ועל-ידי-זה והתבוננת על מקומו ואיננו. היינו שיעקב הורה דרך לבניו איך יזכו לתקן את אלו הנשמות שילדו, ונפלו בעומקא דתהומא רבא על-ידי פגם הברית הוצאת זרע לבטלה, שזה היה חטאו של אדם הראשון ק"ל שנים – על-ידי שתחפשו ותמצאו אצלם מעט טו"ב. כי בדרך ובאופן הזה יכולים להחזיר למוטב את כולם, אפילו את אלו הנפשות שנפלו בחטא המגונה הזה, והבן. ועל כן תכף וסמוך לאחר פרשת ויחי מתחילים ימי השובבי"ם, אשר מובא בדברי רבינו האריז"ל שימים אלו הם מסוגלים מאוד לתקן את החטא הזה, ועל-כן מי שכבר נפל ונכשל בחטא המגונה הזה, עיקר עצתו שיחפש בעצמו תמיד, אילו נקודות טובות שיש בו עדיין, וידון את עצמו לכף זכות ולא יניח את עצמו ליפול לעצבות. כי החטא הזה מביא את האדם לתוך ייאוש ועיצבון גדול כידוע. כי החטא הזה בא על-ידי קליפת לילית המכנסת יללה ועיצבון באדם אשר חטא בחטא המגונה הזה. ועל כן עיקר העצה לצאת מהחטא המגונה הזה שעושה אותו רע (עיין שיחות הר"ן, סימן רמט) שהוא תמיד בכעס ובקפידות – יאחז דרכו תמיד רק במידת הטו"ב, הן שיחפש בעצמו תמיד נקודות טובות, וישמח את עצמו בכל מיני אופנים, הן שירגיל בעצמו להיות טוב לכל תמיד, וישמור עצמו מכעס, ועל-ידי-זה יזכה לתקן את חטאו, ושב ורפא לו, ודו"ק.
[ז] ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים. ופירש רש"י: ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן סא) אשר העיקר הוא אמונת חכמים, כי בלי אמונת חכמים האדם לא יודע איך להתנהג, וכשאדם חזק באמונת חכמים, על-ידי-זה הוא יודע איך להתנהג בכל דבר, ותכף ומיד כשאדם פוגם באמונת חכמים, על-ידי-זה עולים לו עשנים סרוחים למוח, ומסבבים את מוחו, ומכל שכן מי שלועג על דברי חכמים, אמרו חכמינו הקדושים (עירובין כא) הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת; וזה מידה כנגד מידה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על-כן נידון במותרות. ויש לכל אחד שכל פרטי, שהוא חושב כפי בחינתו ומדמיין את דמיונותיו כפי עוונותיו, ומזה בא שיש כל-כך הרבה שכלים פרטיים, שמשם כל המחלוקת והמריבות, כי אי אפשר ליישר את כל המוחות יחד, ואי אפשר להשוות אל כל השכליים, וזו מעלת הנסיעה להצדיק על ראש השנה, כי הצדיק הוא שכל הכולל, שתכף ומיד כשבאים אליו, אז כל השכלים פרטיים נכללים בשכל הכולל, ונמתקים כל הדינים, ומשלימים זה עם זה. ועל-ידי שנכללים יחד כל הנפשות שהם השכלים פרטיים, על-ידי-זה נעשה שמחה, כמו שכתוב (משלי יג) "אור צדיקים ישמח. וזה ויקרא יעקב את בניו, שמהם יוצאים כלל נשמות ישראל, וביקש לגלות להם את הקץ, מה יהיה באחרית הימים, אבל נסתלקה ממנו השכינה, כדי שיהיו בחירה וניסיון, מה יהיה ואיך יהיה, ולכן אמר להם האספו, העיקר הוא לכלול את עצמו ביחד, ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים, ואגידה זה בחינת ברית, כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן כט) כמו שכתוב (דברים ד) "ויגד לכם את בריתו", אשר רחמנא לישזבן יתקיים מה שאמר בלעם הרשע (במדבר יד) "לך איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים", ופירש רש"י: שאמר לו: אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא. ולכן נתן את העצה שיכשלו בפגם הברית, שמזה בא שהשכליים פרטיים משתבשים ומתבלבלים עד שנופלים יותר ויותר בפגם הברית, רחמנא לצלן, וכמו שאמר רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן לו) אשר מלמעלה יורד אור פשוט שהוא האור האין סוף ברוך הוא, וכל אחד מצייר את האור כפי בחינתו. וזה סוד מה שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה) על פסוק (בראשית ב) "וייצר הוי"ה אלוקים את האדם", `וייצר` לשון צייר, כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם שהוא יצייר את החיים שלו איך שהוא רוצה, שזה הבחירה, ולכן, אם אדם פוגם בברית רחמנא לצלן, אז הוא מצייר את האור לרע, ומר וחושך לו החיים, ואם הוא זוכה הוא מצייר את האור לטוב, וחי חיים נעימים. ולכן, יעקב אבינו, שהוא הצדיק האמת, קרא לבניו יב שבטי י`ה שמהם יוצאים כלל נשמות ישראל, ונתן להם את העצה הזו, איך להינצל שהשכל הפרטי של כל אחד ואחד יהיה נכלל בשכל הכולל שהוא הצדיק, שזה האספו, כשתתאספו יחד אצל הצדיק האמת, על-ידי-זה ואגידה לכם, זה בחינת ברית, את אשר יקרה אתכם, שהוא בחינת מקרה, פגם הברית, באחרית הימים, שזה עצת בלעם הרשע, לטמאות את נשמות ישראל, על-ידי שיקלקל את השכל הפרטי של כל אחד ואחד. ועיקר העצה להינצל מזה, הוא על-ידי האספו להתאסף יחד אצל הצדיק, ובפרט על ראש השנה, שאז מחברים שלושה ראשים ביחד, כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב`, סימן צד) הצדיק: הוא ראש בני ישראל. ראש השנה: הוא של כל השנה. וכל אחד בא עם ראשו, שהוא מוחו ודעתו, ומקשר להצדיק, על-ידי-זה מתחברים שלוש ראשים ביחד, וזוכה לטהר את שכלו הפרטי, על-ידי שנכלל בשכל הכולל, שהוא הצדיק, וזה עיקר התיקון, והבן למעשה.
[יד] ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן סה) שהצדיק הוא בעל השדה, ובתוך השדה גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאוד, שהם נשמות קדושות, והצדיק שהוא הבעל שדה הוא משגיח ומשתדל תמיד להשקות האילנות ולגדלם, ובשאר תיקוני השדה, ולהרחיק האילנות זה מזה, הרחקה הראויה, שלא יכחיש אחד את חברו, כי לפעמים צריך להראות למקורב גדול הרחקה גדולה, כדי שלא יכחיש את חברו, עיין שם. ובזה נבין היטב, שיעקב אבינו שהוא הצדיק בעל השדה, שגידל את בניו שהם נשמות קדושות, והוא שלח את יוסף לראות בשלום אחיו ולבסוף נתגלגל שמכרוהו לעבד, והוצרך לעבור את כל הסבל הגדול הזה, עד שנתרחק לגמרי מאחיו, עד שזכה שנאמר עליו (בראשית מא) "ויצבור יוסף בר כחול הים הרבה מאוד עד כי חדל לספור כי אין מספר", וכל זה זכה דייקא על-ידי שנתרחק מאחיו, שזה מה שאנחנו מוצאים, שהצדיק האמת שהוא הבעל השדה, לפעמים מרחק נשמה גדולה משאר הנשמות, כי לפעמים צריך להראות למקורב גדול הרחקה גדולה, כדי שלא יכחיש את חברו, ועל-ידי-זה הוא יצליח ביותר. וזה מה שאנחנו רואים פעמים רבות, שיש נשמה גדולה מאוד, שכולם חולקים עליה ומרחקים אותה, ונדמה שעושים לו רעה גדולה, אבל לבסוף יוצאת מזה טובה גדולה, כי בזה שריחקו אותו הוא מתעלה ומתגדל וזוכה לדברים עליונים מאוד, מחבר ספרים קדושים ומוריד השגות קדושות לקרב נשמות ישראל אליו יתברך. וזה מה שאמר יוסף הצדיק, ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה ביום הזה להחיות עם רב. ודבר זה אנו רואים בכל דור ודור, שיש נשמות קדושות, שמרחקים אותן בתכלית הריחוק, וחולקים ורבים עליהם, ודייקא על-ידי-זה, הם זוכים להשאיר אחריהם ספרים קדושים אשר מחיים נפש כל חי להחיות עם רב, והבן למעשה. |
|