פרשת וישלח חידושים יקרים מתוך ספר "זאת התורה" על סדר הפרשיות אשר נאמרו ברבים ללהב את נשמות ישראל לחזור אליו יתברך, ולהחדיר בהם תשוקה עצומה להכלל באין סוף ברוך הוא
* * * |
[א] וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ופירש רש"י מלאכים ממש. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן כ) בזכות התורה שממשיכים, זוכים לארץ ישראל, כמו שכתוב (תהילים קה) ויתן להם ארצות גויים וגו` בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו וגו`. אבל ארץ ישראל היא אחד משלושת הדברים שבאים על-ידי ייסורין (ברכות ה.) ועיקר הייסורים הם המונעים הרשעים וכו`. וצריך להכניע מתחילה אלו הרשעים ולענוש אותם בחרבא וקטלא, ועל-ידי-זה יכולין אחר-כך לילך לארץ ישראל. ואת הכוח הזה לענוש את הרשעים אי אפשר לקבל, אלא כשמקבלין את הכוח הזה מאדום, כי זה הכוח שלו בבחינת (בראשית כז) ועל חרבך תחייה. והוא יונק ממזל מאדים (עיין זוהר הקדוש ויחי, רמ:). ודע, שעל-ידי כוחות הרוחניות, הנבראים מאותיות התורה שחידש, הכוחות האלו הן הן מלאכים ממש, והן מקבלין הכוח מאדום כדי לענוש הרשעים בחרבא ובקטלא וכו`, עיין שם. והנה כשחזר יעקב מלבן, כל עיקר כוונתו הייתה לחזור לארץ ישראל, כמו שכתוב (בראשית לא) קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך וגו`. והיו לו מניעות עצומות מלבן וכו`, ועל-כן שלח אל עשו שהוא אדום, לקחת ממנו כוח להכניע את המונעים, כי עיקר הכוח לוקחים מאדום, והכוח הזה בא מהתורה שחידש שהם הם המלאכים, כנ"ל. וזה פירוש וישלח יעקב מלאכים ופירש רש"י מלאכים ממש לפניו היינו לפני דרכו, שרצה להיכנס אל ארץ ישראל, שלח את מלאכיו, שהם כוח תורתו שחידש אל עשו אחיו ארצה שדה אדום שיקבלו את הכוח מאדום, כי זה כוחו, בחינת ועל חרבך תחייה וכנ"ל. ואם תאמר שחידושי תורתי אינם כל-כך חזקים ולא הרביתי בתורה, כי לפי רוב התורה כן ריבוי המלאכים (כמובא בפנים התורה) לזאת שלח לאמר לו עם לבן גרתי ופירש רש"י ותרי"ג מצוות שמרתי, שגילה לו שכן זכה להרבות בלימוד התורה, ושמר את מצוותיו יתברך, ועל-כן בודאי נבראו מהם מלאכים, על-כן שולח אליו מלאכים ממש, שיקבלו כוח מאדום שהוא יכניע את המונעים, ודו"ק.
[ב] ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד-עתה. ופירש רש"י גרת"י בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן א) יעקב הוא בחינת איש הישראלי המסתכל בהשכל שיש בכל דבר, היינו על החיות אלוקות שהוא בחינת היצר טוב, המעורר את האדם להסתכל תמיד אליו יתברך, עשו הוא בחינת הרשעים, לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, וכופר רחמנא לצלן בכל, שהוא בחינת היצר הרע, המעורר את האדם להיפרד ממנו יתברך חס ושלום, וצריך ליתן כוח להיצר טוב, שיתגבר על היצר הרע, ויכניעו. ועל-ידי-מה נותנים כוח? על-ידי לימוד התורה הקדושה.
והנה לפעמים היצר הרע מתלבש עצמו בבחינת לבן, אש לבנה ומלאך מזיק הוא, כי הוא בא בהתלבשות, וקשה להיפרד ממנו, אך על-ידי שעוסקים בתורה ומקיימים רק את מצוות הבורא יתברך, על-ידי-זה ניצולים ממנו, כי דרך היצר הרע שמתלבש במצוות, הוא באופן שרוצה להוסיף איזו מצוה אשר לא נצטווינו, ועל-ידי שמוסיף, לוכד האדם במצודתו, ועל-כן אי אפשר להכניעו כי אם על-ידי שלומד תורה ומקיים מצוותיו יתברך, ואז נכנע עשו.
וזה ששלח יעקב אל עשו ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו היינו להרע אשר לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו כה אמר עבדך יעקב אני כבר איני מפחד ממך, בזה שאתה רוצה למנוע אותי מלהסתכל בהשכל שיש בכל דבר, כי עם לבן גרתי ופירש רש"י ותרי"ג מצוות שמרתי, אפילו עם הקליפה הדקה שהיא בחינת לבן, אש לבנה, שהיא בחינת היצר הרע המתלבש במצוות, גם אותו כבר הכנעתי על-ידי שתרי"ג מצוות שמרתי, כי אני חזק רק במצוות ה`, וכנ"ל. ומכל שכן ממך איני מתיירא, והבן.
[ד] ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן טו) מי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז, היינו, סודות התורה שיתגלה לעתיד לבוא, צריך להעלות מידת היראה לשורשה. והעניין, שהאדם צריך לירא ולפחד רק ממנו יתברך, ולא תהיה לו שום יראה חיצונית משום בריה שבעולם, יהיה מי שיהיה ויהיה איך שיהיה, לא משר, ולא מחיה רעה. ואל זה יכולים לזכות רק על-ידי בחינת משפט. היינו להרגיל את עצמו לשפוט עצמו על כך עסקיו בכל פרט ופרט בחייו, ולערוך חשבון איך הוא מתנהג, וכדומה, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים, ויעלה בחינת יראה ברה ונקייה, ותישאר אך יראת השם, בלא יראה אחרת. כי כשאין האדם דן ושופט את עצמו, אזי דנים ושופטים אותו למעלה, כי אם אין דין למטה, יש דין למעלה. כי אם אין האדם דן את עצמו פה למטה, ולא חי עם חשבון, על-ידי-זה דנים אותו למעלה, ומקבל עונשים קשים ומרים, כי המשפט מתלבש באלו הדברים שמצערים ומציקים אותו, אבל אם אדם שופט את עצמו, בזה הוא מוריד ממנו את כל היראות נפולות, ומפחד רק ממנו יתברך. וזה ויותר יעקב לבדו, יעקב אבינו נשאר לבד ונכלל בו יתברך, כמובא (בראשית רבה פרשה עז, סימן א) מה הקדוש-ברוך-הוא כתוב בו (ישעיה ב) "ונשגב הוי"ה לבדו", אף יעקב ויותר יעקב לבדו; אף שבין כך ויאבק איש עמו עד עלות השחר, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא וישלח) ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה ס"מ שרו של עשו שביקש להרגו; כי כך עשה יעקב, תכף ומיד כשאחד התאבק עמו נשאר לבד עמו יתברך, היינו, שהתבודד אז עמו יתברך. ולכן וירא כי לא יוכל לו, כי על-ידי שהאדם מתבודד עמו יתברך, ומדבק את עצמו באין סוף ברוך הוא, על-ידי-זה לא יוכל לו אף אחד, והבן למעשה.
[ו] ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל. ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן כא) יעקב הוא בחינת עיבור וצמצום כמו שכתוב (הושע יב) "בבטן עקב את אחיו", כי הוא לשון עקב, שזו מדריגה קטנה ופחותה שאין לו מוחין, בבחינת עקבים, מה שאין כן ישראל, זה מדרגה עליונה – לי ראש, שזה המוחין, כמו שכתוב (ישעיה מט) "ישראל אשר בך אתפאר". ועיקר ההתפארות לבר ישראל שיש לו מוחין להשיג אותו יתברך. והנה יש ידיעה ויש בחירה, בחירה היא – שנתנו כוח לאדם לבחור בטוב או להיפך, מה שאין כן ידיעה היא שאדם צריך לדעת שהכל ממנו יתברך, דבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ובאמת הם שני הפכים בנושא אחד, ובשכל אנושי אי אפשר להבין את זה, אלא כשיגדל השכל ויצא מגדר האנושי, אז יעלה לגדר מלאך, שהוא נשמה בלא גוף, כי מצד הגוף יש בחירה, ומצד הנשמה יש ידיעה. וזה פירוש ויאמר, לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל ופירש רש"י, עשו ולבן, כי את יעקב ניסו בכל מיני ניסיונות, שהנה בא עליו שרו של עשו שהוא הס"מ ורצה להכניע אותו שהוא מצד הידיעה, ולא יכול לו, וכן בא עליו עשו ולבן מצד הבחירה, ורצו להכניע אותו, ולא יכלו לו, ולכן קרא לו הקדוש-ברוך-הוא, את שמו ישראל, על שם לי ראש, שהוא המוחין, שהיה יכול להחזיק מעמד, בין מצד הבחירה ובין מצד הידיעה, והבן למעשה.
[ח] ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ויש לדקדק, מה כפל הלשון נסעה ונלכה, וכן מה הלשון ואלכה לנגדך? ויש לומר, אשר זה ידוע, שצריכים להיפרד מהרשעים לגמרי, שלא יהיה לנו שום עסק עימהם כלל, שזה הלימוד שמלמדים אותנו הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, שנעשה הפרדה מוחלטת לגמרי מהם, וכך לא תהיה לנו שום שייכות עמם, ועל-ידי-זה לא יוכלו להשפיע עלינו מדעותיהם הנפסדות כלל. ורואים בחוש, שאלו הרשעים באים בהתחלה עם שכנוע, לשכנע את הכשרים והתמימים, ואומרים להם: "נסעה ונלכה", הבה ונסע ונלך יחד, חנכו את ילדיכם בחינוך שלנו, אנחנו נוותר, ואתם תוותרו, העיקר נסעה ונלכה יחד. וצריכים לברוח מהם כמו שבורחים מאש שורפת, כי אם נכנעים אל הרשעים, והולכים אתם יחד, זה מוותר וזה מוותר, לבסוף ואלכה לנגדך אלו הרשעים שקודם התחברו איתך יחד, לבסוף הם לוחמים והולכים נגדך, וזה ברור. ועתה מובן הלשון שאמר עשו אל יעקב, קודם נסעה ונלכה בוא ונסע ונלך ביחד, אני אוותר ואתה תוותר, אבל לבסוף ואלכה לנגדך, כי תכף כשתהיה כבר מחובר אלי, אז אלך נגדך. וכל זה רואים בחוש, שכל אלו שהלכו עם הרשעים, להכניס את ילדיהם בבתי חינוך שלהם, ואפילו שקודם הבטיחו שילמדו עמם מקרא ומשנה וכו`, אבל גם הלימודים הטמאים שלהם יצרפו. והן שנשתמש עם ההכשר שלהם, שבתחילה ממנים אחד עם זקן ופיאות שנראה ירא וחרד, והאמת הכל למראית עין, והן עם המקוה שלהם שאומרים שזה כשר, שכל זה בכלל נסעה ונלכה, הבה ונלך יחד ונתחבר יחד, ונעזור אחד לשני, ואם נמשכים אחריהם בתמימות, לבסוף נתקיים ואלכה לנגדך, הם הולכים נגד הקדוש-ברוך-הוא, תורתו ומצוותיו. כי גם הלימודים שלומדים מקרא ומשנה, הם נלמדים על ידם, דעות נפסדות שלהם, וגם הכשרות עם ההכשר שלהם לא שווא כלום, כי הם אוכלים נבלות וטרפות בהכשרם, והמקוה פסול, ונמצאת הטבילה במים שאובים ועוברים איסור כריתות. ולכן צריכים להיזהר מאלו הרשעים מאוד מאוד, ולהיפרד מהם לגמרי, כי מי שרק מתחבר עם רשעים, לבסוף הרשעים הולכים נגדם ברציחה כזו, שאין לתאר ואין לשאר כלל, ולכן עיקר הלימוד להיבדל מהם הבדלה מוחלטת, ולהיפרד מהם בהפרדה גמורה, ועל-ידי-זה נזכה לגדל דורות יראי השם וחושבי שמו, והבן למעשה.
[יא] ויאמר יעקב אל ביתו ואת כל אשר עמו הסירו את אלוקי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם. ופירש רש"י, והטהרו: מעבודה זרה. והחליפו שמלותיכם: שמא יש בידכם כסות של עבודה זרה. ובאמת יפלא, למה יחשוד אותם אביהם על דבר כזה? ויש לומר, על-פי המבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן קכז) הבגדים הם בסוד החשמ"ל שהוא שמירה. ועל-כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה, הבגדים בעצמם תובעים את האדם, אם לא ניזהר בשמירתן, לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות. והנה מבואר גם בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן כט) מעניין בגדים לבנים, שאדם צריך לשמור מאוד מאוד שלא יהיה להם כתמים, שזה גורם לפירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, ומובא בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן, חלק א`, סימן כא) שהלבושים הם המחשבות של האדם. ולכן כששבטי י`ה יצאו למלחמה עם אנשי שכם והרגו אותם, ואחר-כך באו לעזרתם מערי הכנעני והפריזי, כמובא (ספר הישר). ובודאי חשש יעקב אבינו, שמא נדבק בהם איזה כעס, שזה אלוקי הנכר, כמאמרם ז"ל (נדרים כב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, כי בעת שאדם בכעס, הוא מסלק ממנו את השכינה, ועובד עבודה זרה. ומובא (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נוח לכעוס, ותכף כשנפגם המוח, נפגמת גם נקיות הבגדים, שגורם פירוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה. ולכן הזהירם אביהם מאוד על דבר זה, כי אין עוד דבר שמרחק את האדם מהקדוש-ברוך-הוא, כמו מי שמשנה את לבושיו, כי עם ישראל זכו לצאת ממצרים רק מפני שלא שינו את לבושם ואת לשונם, כמובא (מדרש אגדה) כי כל זמן שאדם שומר על לשונו, ואינו מנבל את פיו, ושומר על לבושו, זה ישמור אותו שלא ילך אל מקומות המטונפים, ולא יעבור עבירות חס ושלום, אבל תכף-ומיד כשאדם מנבל את פיו רחמנא לישזבן, כמו שאמר רבינו ז"ל (ספר המידות אות נבול פה, סימן א) מי שמדבר ניבול פה בידוע שלבו חושב מחשבות אוון. ומזה בא, שרואים בני אדם שהולכים קרועים ובלועים ומלוכלכים סימן שמחשבותיהם גם-כן פגומים בניאוף. ולכן דייקא כשיצאו שבטי י`ה ללחום עם אומות העולם, הזהיר אותם מאוד אביהם ויאמר יעקב אל ביתו ואת כל אשר עמו הסירו את אלוקי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם. כי כשיוצאים במלחמה בין אומות העולם, לא ימלט שלא ידבק בהם איזו מידה רעה של כעס, שזה אלוקי הנכר ובגדים מלוכלכים, שהם פגם העוונות רחמנא לצלן, והבן למעשה. |
|