"הוי על שברנו, ניטל מאיתנו הדר עוזנו, עטרת ראשינו" • התיאור המלא מפטירת הצדיק הקדוש רבי נתן מברסלב שהמשיך את דרכו של רבינו נחמן זי"ע, כפי שסיפרו אנ"ש מהעיר ברסלב לחסידים בעיר טשערין ט' טבת תשע"ה, 31/12/2014 |
||||||||||||||||
|
||||||||||||||||
מי שאמר לעולמו די, יאמר די לצרותינו. המקום ינחמנו וכו'. הוי על שברנו כי נשארנו כתורן בראש ההר וְכַנֵּס על הגבעה, כי ניטל מאיתנו בחטאינו הדר עוזנו, עטרת ראשינו, מחמד נפשנו, אדמו"ר רבי נתן זצ"ל הכ"מ, ביום שישי ערב שבת קודש עשרה בטבת פרשת ויגש שעה קודם כניסת שבת קודש. והתחלת החלשותו היתה במוצאי שבת קודש פרשת מקץ, ובשבת הקודם – הוא פרשת מקץ, כשנכנס לשלוש סעודות [סעודה שלישית] לומר תורה, אלו הדיבורים היו התחלת התורה: "אף על פי שזה חרפה לומר, כי כל בעל דרשן אומר זה, אף על פי כן צריך לומר", ואמר בזה הלשון: "איהר זאלט וויסן אז מע וועט זיין א מת און א גוסס, און מע וועט מוזן ליגן מיט די פוס צום טיהר" [דעו כי נהיה מתים, וגוססים, ונהיה חייבים לשכב כשהרגליים מול הדלת], ואמר זה במורא גדול. ואחר כך אמר התורה (ליקוטי מוהר"ן חלק א', סימן ס"א) של "חדי רבי שמעון" מענין עצות ואמונת חכמים, ומענין הדפסת הספרים, ומענין כשהנשמה עולה למעלה – עיקר שלימותה שתהיה למטה גם כן, ואחר כך היה בשמחה עד למאוד. ובליל שבת הנ"ל אמר תורה על המנורה ורקד בעצמו, ואחר שהלך מהשולחן דיבר מענין העבודה של יום הכיפורים, והוציא מפיו הקדוש אש שלהבת ואמר: "העבודה" וכו' [אמר את סדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים – מנוסח תפילת יום הכיפורים], הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס, ראה לפני מי אתה נכנס, אחת ואחת וכו'. והתלמיד חכם גדול מכהן גדול כמו שכתוב "יקרה היא מפנינים". וקודם לזה סיפר חלום שהחלום הזה מרמז על הסתלקותו. הזהיר: לנסוע לאומן בראש השנה ובמוצאי שבת קודש פרשת מקץ נכנס לשלוש סעודות ואמר תורה על פרשת מקץ, ובסוף התורה אמר פירוש על משנה 'עשה לך רב וקנה לך חבר', ואמר כך: "עשה לך רב", ואם אין אתה יודע מי הרב, "וקנה לך חבר", פירוש, תתחבר את עצמך להקולמוס.
ואמר בזה הלשון: "מען דארף זיך מקרב זיין צו איין רבי און אז סע ניט דא קיין רבי איז מען זיך מחבר צו דער פען" [צריכים להתחבר לרבי, וכשאין רבי – אזי מתחברים לעט]. ואחר כך אמר הבדלה בבכיה גדולה. ובאמצע הלילה נחלש עד למאוד, ובכל יום גברה חולשתו. וביום ב' בא אליו רבי זאב ליובארסקע ודיבר עמו מענין ראש השנה של רבנו ז"ל, והזהיר מאד ליסע לאומן על ראש השנה. וכך אמר: "מע וועט זיך מוזן צום אויף קומען. האט אים רבי זאב גיפרעגט: וויא, האט אים אדמו"ר גיענפערט: אויף יענער וועלט", [ואמר: אנו מוכרחים להתקבץ. שאל אותו רבי זאב: היכן? ענה לו רבי נתן: בעולם העליון]. ואחר כך סיפר מעשה נורא מהספר שנשרף בעת שהיה רבנו ז"ל בלעמברג, שכתב זה הספר בשלושה שעות ומחצה, ואחר כך [אמר רבי נתן] יצאתי כמו מהאידרא, ואמר שזה סיעתא דשמיא שסיפרתי לכם מעשה זאת. בזכות רבנו יתוקן גם בעל העבירה הגרוע ביותר ובלילה אמר תיקון חצות, ואחר חצות, בערך שלושה שעות קודם אור היום, תפס קולמוס וכתב תורה על משנת 'משקין בית השלחין במועד'. ואחר כך בא אליו רבי מאיר יהודה, ואמר לו בזה הלשון: "אפילו מען זאל זיין דער ערגסטער בעל עברה, אביא מען האלט זיך אין רעבן, וועט מען בודאי תשובה טאן און מען וועט האבן א תיקון" [אפילו אם יהיה האדם בעל העבירה הגרוע ביותר, אם רק יחזיק עצמו ברבינו, בוודאי יעשה תשובה ויהיה לו תיקון]. וביום רביעי עמדו לפניו כמה אנשי שלומנו, ואמר, שהעיקר עסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, "יפוצו מעינותיך חוצה", ודבר מענין ע"ב נימין.
ואור ליום חמישי, שתי שעות קודם אור היום, בא אליו רבי מאיר יהודא ורבי לֶיבְּצֶי ואמר: "המלאך דוּמה בא אצל האדם ומבקע כרסו ומפיל על פניו", ואמר: "אוי, ובפרט כשיש רפואות בבטן, זה אש להבה; אך רבנו ז"ל בודאי יתקן הכל מעל פניו". ובבוקר נחלש מאוד בשעת התפילה, ובאה אליו הצדקת מרת אדיל בת רבנו ז"ל, ואמרה: "למה תחרישו? הלא צריכין להרבות בבכיה!" והוא ז"ל לא הסכים על זה, ואמר שיש לו שונאים גדולים, רק לימד אותנו איך להתפלל עבורו, שיאמרו בהתבודדות שֶיִּמָּצֵא לו זכות שכתב דברי רבנו ז"ל וסידר אותם והידר אותם, גם עתה רוצה להדפיס, וכל חייכם תלוי בי. להחזיק יחד באהבה גדולה וגם רבי צבי מטעפליק בא אליו, ושאל אותו אם כבר קיבל מעות מאדון, ואמר לו, תן לי המעות שלך ואני אשמור לך המעות עד לעולם הבא, ואמר: 'אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה', וציוה לו להרבות תהלים – יאמרם כמו שיאמרם. ואור ליום שישי, ערב שבת קודש, קרינו לפניו שתי מעשיות מרבנו – מעשה א' וב'. וקודם אור היום ציוה להביא לו מים חמין לעשות לו מרחץ, וקודם שהביאו לו האמבטיה דיבר הרבה כמעט כצוואה, וכך אמר: "צריכים אתם להחזיק אתכם ביחד באהבה גדולה, ואתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימזלניקיס" [שלומיאלים].
ואחר כך אמר פתאום להעולם: "שלושה צרות היה בטבת, מהו הצרות?" ולא זכרו, ואמר הוא בעצמו: "בו מת עזרא הסופר ונכתבה תורה יוונית ונבקעה העיר". ואמר בזה הלשון: "נו, אז עזרא הסופר גייט אוועק, און טרייף פסול איז זיך מתגבר אזוי פיעל ווי סע היינט דא אלפים ורבבות טרייף פסול. נאר איך האף, אז איין בלעטיל פון ספרי רבנו וועט זיין א תיקון אויף אלדינג. נו, זאג איך אייך אן, אז אייער עובדא זאל זיין איר זאלט דרוקן דיא ספרים, סע זאל זיין יפוצו מעינותיך חוצה. איהר זאלט זיין שטארק מיט געלט און מיט רצון און מיט טרחא" [נו, כשעזרא הסופר מסתלק, והטריפה והפסול מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טריפה ופסול. אבל אני מקווה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון על הכל. נו, אני מזהיר אתכם שתעסקו בהדפסת הספרים, שיתקיים 'יפוצו מעיינותיך חוצה', שתהיו חזקים בזה בכסף וברצון ובטרחה]. ואמר לבנו רבי יצחק: אתה גם כן צריך לתן ת"ק [חמש מאות] רובל כסף על זה, ואם לאו תן שישים רובל כסף. וגם אמר שיש עונשים קשים ומרים כמו שיש, און צום סוף גלוסט זיך קריגן אויף אזוי איין רבי! אוי! [ולבסוף חושקים לחלוק על כזה רבי!]. ערב שבת עצוב ובבוקר התלבש בציצית ותפילין והתפלל בכל הכוחות ואמר סליחות, ובשעת קריאת התורה בכה, ואחר כך למד וסיים השולחן ערוך הגדול, ואמרו לו שילמד בשולחן ערוך קטן, ווארום סע פאר אייך איין כח, האט ער זצ"ל גיזאגט זייט איהר מיר ניט אזוי גיטרייא [משום שאין לכם כוח, ענה ואמר הוא זצ"ל: אל תדאגו לי כל כך]. ואמר תהלים. ואחר כך אמר לנחמן בן עוזר שיתן לו 'כל טוב', ולא ידע מה הוא רוצה, ופירש לו: "תן לי התנ"ך – זהו כל טוב". ואחר כך אמר שאם יבואו שני אנשים לפניו עם כינור וירקדו לפניו בודאי יחיו אותו, ואמר שלא ישתה עוד אפילו טייא [תה]. ואחר שתי שעות אמר לבנו רבי יצחק: לך לבית וטול לי הקוכין [סוג מאכל] של שבת, רק שיהיה של שבת דווקא, וציוה להציע שולחן על הכיסא דווקא, והוא בעצמו ז"ל ישב על הארגז של נרות ואכל כזית בדוחק גדול ומעט רוטב ומעט צימעס [תבשיל מגזר], ואחר כך אמר שברכת המזון מותר לברך על המיטה הסמוכה, ובתוך ברכת המזון אמר: 'הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל', און האט גיזאגט: "איך האב ניט אין זין גיהאט צוא עסין, נאר סע האט זיך בייא מיר איבער גידרייט אין דער מחשבה" [לא חשבתי לאכול, אבל שיניתי מחשבתי]. ואחר כך שלח להביא נרות, ואמר בזה הלשון: "נר שבת ונר יום טוב ונר חנוכה הוא עניין אחד", ואמר שיש לו על עניין זה תילי תילין של הלכות – פלאי פלאות, רק אין לי כח. ואחר כך אמר לרבי נחמן מטולטשין פסוק זה: "לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו" – העיקר הוא התקשרות לצדיקים". ואחר כך ציוה לכל אנשי שלומנו לילך למקוה, והלכנו למקוה, וכשבאנו מהמקוה התגברה החולאת עד למאוד, ובאה אליו הצדקת מרת אדיל ושאלה אותו: "וואס איז אייך עפעס ערגער גיווארן?" האט ער גיענטפערט: "סע מיט גרויס חסד" [מצבכם נהיה גרוע יותר? וענה: זה בחסד גדול].
ההסתלקות בנשיקה ואחר כך לא דיבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר 'יברכך', ו'ברכת המפיל', ו'חנון המרבה לסלוח', ו'מקדש השבת', ו'ברוך אתה בקודש', 'אחד' [כנראה הכוונה שאמר 'שמע ישראל' וכו', וסיים ב'אחד']. והענין הנ"ל היה בערך שעה וחצי, והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תיכף אחר הדלקת נר של שבת קודש. ובא לקבורה במוצאי שבת קודש בכבוד גדול עד למאוד – אפילו מהכת המתנגדים. ויותר אין להאריך בכתב, כי הרבה דברים בזה – אשר לא יספיקו כל אילי נביות. נא ונא ידידינו אחינו! חזקו ואמצו להחזיק בית אדוננו מורנו ורבנו, וגם להזיל זהב מכיסכם להדפיס ספריו הקדושים – כי על זה הזהיר ביותר. השם יתברך ינחם אותנו וישמח את לבבינו הנשברה, כאשר אתם ידעתם שכל רצונו וכיסופו רק לשמוח בה' ובתורתו הקדושה. כה דברי כל אנ"ש מברסלב, שנת תר"ה לפ"ק. |
||||||||||||||||