מעשה בצבי, שהסתבך בקרניו בענפי אילן בעובי היער, ולא יכול היה לילך לא לימין ולא לשמאל, והחל לבעוט באילן, עבר שם שועל ושאלו: "מה אתה עושה?" ענה לו הצבי: "הלוא תראה איך סיבכו אותי, אין לי כל מוצא, ועל כן אני בועט בעץ, ורצוני לעקור את כל האילנות, וכך אוכל לרוץ ביער בלי מניעות".
ענה לו השועל: "שוטה שכמוך, אפילו תחיה אלף שנים, לא תוכל לעקור עץ אחד, ומכל שכן את כל היער".
"ובכן מה אעשה" – שאל הצבי? וענה לו השועל: "תעקור את קרניך, ואז תוכל לרוץ בכל מקום".
כמו כן אדם צריך לדעת, שכל המניעות שיש לו, אלו הן הקרניים שלו, שחשוב שהוא משהו, אך בו ברגע שמבטל עצמו לגמרי אל הקדוש ברוך הוא, ויודע שהוא כלום, ושוחק מכולם, אז הוא יכול לרוץ היכן שרוצה.
אשר בנחל חלק מג מכתב ז' תצא