הצדיק הקדוש הרבי משיניווא זי"ע, בנו של הרבי מצאנז זי"ע, היה מחמיר גדול. פעם אחת התאכסן אצלו חמיו, ומילא לו את הכוס לקידוש, ועלה על גדותיו, אמר לו חמיו: וכי אתה חושב שצריך כל כך להחמיר, למה אתה כל כך מקפיד ?! הלא הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, ואינו כל כך כעסן כמו שאתה חושב.
הצדיק הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע, היה בעל רוח הקודש גדול. ומרוב דבקותו לא היה אצלו יום ולילה, היה מתפלל מאוחר מאוד אחר הצהרים או לעיתים לפנות ערב – שחרית וכו', והרבי משיניווא לא אחז משיטתו וחלק עליו. פעם הגיעו שניהם ביום שישי לאותה עיירה. והתאכסנו באכסניה מכובדת, אצל אנשים מכובדים ונשואי פנים. הרבי מנדבורנא החל להתפלל שחרית, והרבי משיניווא הקפיד מאוד. ענה ואמר הרבי מנדבורנא לראש הקהל: לך אמור לרבי משיניווא שלא יקפיד עלי, אני יודע מה שאני עושה, ואם לא יפסיק לדבר עלי, אהפוך לו את הכוס של קידוש.
ראש הקהל היה אובד עצות, איך יעשה כן?! ומצד שני איך לא יציית את הרבי מנדבורנא?! אזי התיישב כך, היות שהרבי מנדבורנא מתפלל מאוחר – יתפלל אצלו, ואחר כך ילך לטיש של הרבי משיניווא, שמזמן גמר את התפילה והסעודה. וכן היה, שבא אליו אחר התפילה.
אבל חשש מאוד לומר לו את דברי הרבי מנדבורנא, אך בכל זאת חשש שלא לומר, והיה אובד עצות, בכן החליט ללוות את הרבי משיניווא לביתו, וסיפר לו הצדיק, שעוד לא ארע לו דבר כזה, שבעת שעמד לקדש, נתן לו מישהו דחיפה, וכוס היין נשפך. ואז ענה ואמר ראש הקהל: רבי, הרבי מנדבורנא אמר, שאגיד לכם שתפסיקו לדבר עליו, כי אחרת יהפוך את כוס הקידוש שלכם. וענה ואמר לו הרבי משיניווא: למה לא אמרת לי זאת קודם, כי אז הייתי מחזיק את הכוס בשתי ידיים. ומה אעשה? שאוהבים אותו בשמים מאוד.
נמצא מכל זה, שהצדיקים הם קדושים וטהורים, ואיך יתכן שהם צריכים לסבול כל כך הרבה? זאת אין יכולים להבין, אך אנו מאמינים באמונה שלמה, שמה שקורה עם הצדיקים זה לטובה.
אשר בנחל חלק נה מכתב י' תקלח