מוהרא"ש במחיצת רבי לוי יצחק
שבוע שלם אצל רבי לוי יצחק:
כשהייתי בארץ ישראל בפעם הראשונה בשנת תשכ"ו, הייתי שבוע שלם אצל רבי לוי יצחק זצ"ל, ודיברתי עמו בכל יום שבע שמונה שעות, ואחר כך הלכנו להתפלל מנחה וערבית, וליויתי אותו עד השער, אמר לי: "לילה טוב".
היה לי גם כן צער גדול מאוד, כי הייתי יכול לדבר עמו כל הלילה, כי סיפר לי דברים נוראים ונפלאים מאוד מאוד. כי אז היה עוד צעיר יחסית, ובמלוא המרץ שלו, והייתה לי חלישות הדעת שאמר לי: "לילה טוב", כאומר שאלך…
אבל כשראיתי את הנהגתו, הבנתי שזו הנהגה טובה, כי צריך לשמור על הבריאות, וכך המשיך עד הגיעו לגיל תשעים ומעלה.
(אשר בנחל, כרך כז', מכתב ד' תכד, שנת תשמ"ב)
פגישתי המרגשת והגורלית עם רבי לוי יצחק:
ביום חמישי לסדר נח, ערב ראש חודש חשוון בבוקר, הייתי אצל הכותל המערבי, התפללתי שם שחרית, והתבודדתי הרבה בטלית ותפילין. פתאום הנה רבי לוי יצחק, קורא אותי (אשר באמת איני יודע, מאין ידע, שאני ישבתי שם. כי הייתי מעוטף ומכוסה עם הטלית, וגם הוא סובל עכשיו על עין אחת, וקשה לו הראייה) ונותן לי 'שלום', באהבה ובחיבה יתרה, ושואל אותי, "אם באתי לבד?"
והשבתי לו: "לא, כי באתי עם משפחתי לעשות 'חלקא' לבני במירון".
ענה ואמר לי: "היום הוא ערב ראש חודש, והיום הוא יום ההילולא של שמעון הצדיק, בא איתי וניקח מונית ונסע ביחד". תיכף ומיד חלצתי את הטלית והתפילין, והלכתי עמו יחד, ובדרך דיבר עמי קצת משמעון הצדיק, ואחר כך כשבאנו לשם. הוא התבודד ואני התבודדתי, וכשגמרנו, ענה ואמר לי בזו הלשון:
"מסתמא, תבוא אלי מאוחר קצת".
ועניתי לו: "כן בוודאי, אבוא עם אשתי ובני".
וכן היה, באתי אצלו, וקבלני בכבוד גדול ובחיבה יתרה, ואמר לי לישב, אחר כך התחיל להסתכל עלי הרבה, ופתאום החל לבכות מאוד, ונבהלתי והתחיל לומר בזו הלשון:
"תדע! שאני מדבר עליך, כי נגזר עליך גזר דין גדול, שאתה מפרסם דברים כאלו, ואמר לי…
ואחר כך אמר:
אתה יודע מה שאני רגיל לומר לך בכל שנה כשאתה בא אל ביתי, מה שאמר רבנו (בליקוטי מוהר"ן, חלק, א', רמא):
"כשיש דינים, חס ושלום, אזי מידת הדין הייתה מכלה את האדם, חס ושלום וכו', ובא אדם אחר, ועומד וחולק עליו, אזי מידת הדין מסתלקת ממנו וכו', עיין שם באריכות התורה, וסיים בזו הלשון:
"אין אתה יודע איזו מידת הדין עומדת עליך, ואני מצילך מזה", ובכה שנית.
ואחר כך סיפר לי…
וסיפר לי נפלאות רבות, וניחמני מאוד.
אחר כך דיבר בעניין סדר דרך הלימוד, וסיפר לי, שהיה אחד מאנשי שלומנו, ושמו: רבי לייב לאפטע, האדם הזה היה בקי גדול כמעט בכל התורה כולה – נגלה ונסתר (כך הגדירו רבי לוי יצחק) ופעם אחת ראה אותו בעולם העליון, איך שהוא עצוב מאוד, ושאלו רבי לוי יצחק: "מה אתכם? למה אתם כל כך בעיצבון?"
והשיב: "כי למעלה תובעים ממנו מאוד מאוד, למה לא למד כסדרן (כי דרכו הייתה ללמוד פעם מסכת זו ופעם לימוד זה, בכל פעם עניין אחר, ואף שהיה בקי גדול, אך תובעים ממנו, למה לא למד כסדרן)
וסיים רבי לוי יצחק בזו הלשון:
"נו, כשבאת, ואתה רוצה להכניס בעולם דבר שחשוב למעלה, אתה חושב שבעל דבר ישתוק לך!?
והתחיל לגלות לי נפלאות נוראות מאוד מאוד, ואחר כך ברכני ואת בני ואשתי, ובכה עוד פעם, ואמר:
"אם תמצאני בחיים עוד פעם, כשתחזור לארץ ישראל, איני יודע". ונשק אותי, ובכה מאוד, ואמר לי דברי ניחומים:
תחזיק את עצמך! חזק ואמץ! אל תירא ואל תחת! כי עוד תעמוד עליך מחלוקת עצומה, וגם אני אחלוק עליך".
וסיפר לי המעשה המובא ב"חיי מוהר"ן" (סימן תרח) מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שאמר לאברך אחד: "אפילו עופות יחלקו עליך"…
העיקר חזק ואמץ! ויצאנו ממנו, וליווה אותי עד המדרגות, וענה ואמר:
"עוד נתראה עצמנו", והראה בידו על השמיים, כאומר: שם…
ויותר מזה אי אפשר לי לכתוב.
אני יצאתי מגדרי, וכתבתי את כל זאת, ועכשיו כשאני בארץ ישראל, וה' יתברך הטוב יעשה עמי כרצונו, כי אני מוסר עצמי לגמרי אליו יתברך, ולא אכפת לי כבר שום דבר, כל הספרים וכל מסירות הנפש שהייתה לי, כוונתי הייתה רק להחזיר הבנים אליו יתברך על פי דעתו של רבנו…
וה' יתברך הוא יאמר כבר לצרותי די, ויתהפך הכול לטובה.
(אשר בנחל, כרך כג', מכתב ג' תקסב, שנת תשמ"א)
פגשתיו בשנת תשכ"ו
כשבאתי בשנת תשכ"ו לבית המדרש במאה שערים, אף בן אדם לא רצה ליתן לי שלום בלי יוצא מן הכלל (חוץ מרבי לוי יצחק, שאז נקשרתי אליו, והייתי מבקר בביתו מדי יום ביומו שעות על גבי שעות, והרבה טוב קיבלתי אצלו).
על כל פנים אני כותב לך את כל זה, כדי לנחם אותך, אני רואה מה שקרה שהשקעת כל כך הרבה בעבור בניית בית המדרש שלנו, ועכשיו אתה סובל חרופים וגידופים וכו'.
(אשר בנחל, כרך ט, מכתב א' יא. שנת תשל"ד)
חילק ממונו לעניים
הנה בשנת תשכ"ו זכיתי להיות בציון רבנו אחרי יסורים קשים ומרים מאוד מאוד, אחרי מחלוקת עצומה ודיני תורה שהיו לי עם קלים וריקים…
נסעתי אז בצרוף עם עוד אנשים מאנשי שלומנו אל ציון רבנו, אף שעשו לי יסורים גדולים על הדרך. השלכתי נפשי מנגד, ומשם נסעתי לארץ ישראל, וחשבתי שעל כל פנים שם אמצא אנשים רציניים יותר, ובוודאי יהיו בקיאים בספרי רבנו וכו', ומה מאוד התפלאתי, שכל אחד לדרכו הולך, איש לבצעו וכו' ומאוד מאוד נחלשה דעתי, כי המקום היה מלא לצים וכו', והייתה הפקרות גדולה…
לכן אמרתי, שההכרח לתקן איזה תיקון, כי ראיתי שהיו המון עזי פנים, ואיש את רעהו חיים בולעים, ואין אחד מציית לשני, ועמדתי כך משתומם כמה ימים, והסתכלתי היטב היטב על כל אחד ואחד, ומצאתי את הרב החסיד רבי לוי יצחק, יותר רציני ויותר תמים מכולם.
ואף שהיה, תהילה לה' יתברך, עוד כמה מאנשי שלומנו היקרים, עובדי ה' יתברך אמתיים, ובקיאים בתורה נגלה ונסתר יותר מהנ"ל, אך בעניין רבנו לא מצאתי איש תמים כמוהו. גם כי הוא אינו נצרך לבריות כלל, כי תהילה לה' יתברך, זיכהו משלו, וכשאין אדם נצרך לבריות, אזי מאירה לו אמת אחרת (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן סו).
דיברתי עמו אז הרבה, ראיתי והבנתי שהוא יותר מסוגל לעשות איזה סדר יותר מכולם. כי דבר רבנו אצלו העיקר, והוא איש תמים מאוד ותקיף בדעתו, והכול מסתובב אצלו רק סביב נקודת רבנו.
אמרתי לנפשי, אף שהדבר נראה עדיין כחלום, כי אז שרתה הפקרות כזו, אשר עשו ממנו כל מיני ליצנות, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אמרתי:
הגיע הזמן שכלליות אנשי שלומנו צריכים לציית על כל פנים את אחד, ולא יהיה הפקר, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.
מאחר שדיברתי עמו הרבה, שמעתי ממנו הרבה שיחות וסיפורים מאנשי שלומנו של הדור הקודם. כי בזה הוא בקי מאוד מאוד, וגם הוא שימש הרבה את האיש האלוקי רבי אברהם ברבי נחמן (בעל מחבר ספר 'באור הליקוטים'), והרבה הרבה קיבל ממנו.
ומה שעבר ביני לבינו – יקצרו המון יריעות, ויתבאר במקום אחר, על כל פנים הבנתי, שלמען טובת כלליות הקיבוץ הקדוש של "חסידי ברסלב", ההכרח לפרסם אותו, כי באופן זה יצייתו אותו, ויתלקטו סביבו בני הנעורים ואברכים.
ויען שזכיתי להדפיס ולהפיץ את כל ספרי רבנו, והייתה לי שייכות גדולה עם הרבה בני הנעורים, על כן התחלתי לעשות תעמולה גדולה סביבו לטובת כלליות החסידות.
כי הבנתי שאותי ממילא לא יצייתו כלל, כי הייתי אז צעיר לימים מאוד מאוד, כשלוש שנים אחר חתונתי, אף שכבר עברו עשר שנים מההתקרבות, וספרי רבנו היו שגורים על פי וכו', אף על פי כן ראיתי את המציאות וכו', ובחסדו יתברך, עשיתי תעמולה גדולה סביבו…
ובחסדו יתברך, חפץ ה' בידי הצליח, כי עשיתי תעמולה גדולה, והמון בני הנעורים ואברכים התלקטו סביבו, והיום לא יעשו שום דבר בכלליות החסידות מבלי להתייעץ עמו.
ובפרטיות שסיבב ה' יתברך, שמרוב פרסום שפרסמתי אותו בספרי שהפצתי, התחילו המון עם ליתן לו צדקה, ויען שהוא לא היה נצרך כלל כנ"ל, על כן חילק את כל המעות לעניים ולמרי נפש, ומזה בנה ועשה סביבו אוויר הנח והזך, עד שדיבוריו החלו להיכנס באוזן השומעים (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן יז).
כך התחילו להסתכל עליו לכבדו ולצייתו על כל אשר יאמר כי הוא זה. ואף שבמשך הימים יצא לי בעצמי הרבה רעות וכו', אף על פי כן לא הסתכלתי על זה, כי למען האחדות שתהיה בכלליות אנשי שלומנו, שעל כל פנים יתסכלו וישמעו את אחד, הגדלתי ופרסמתי אותו.
(אשר בנחל, כרך לא, מכתב ה' לז, שנת תשמ"ג)
קבלני באהבה ובחיבה גדולה
תהילה לאל, אתמול הייתי אצל רבי לוי יצחק, וקבלני באהבה ובחיבה גדולה, והרבה דיבר עמי. וגם הייתי בבית הכנסת הגדול ב'מאה שערים' וכולם כאחד כל אנשי שלומנו, קבלוני באהבה ובחיבה יתרה כזו, אשר אי אפשר לתאר…
(אשר בנחל, כרך כא, מכתב ג' פז, שנת תש"ם)
שמעתי מאחד מגדולי אנשי שלומנו, אשר אפילו התוועדות יחד בלי דיבורים, גם כן טובה מאוד, כי על כל פנים יזכור שהוא מקורב אל רבי אמת כזה, והוא 'ברסלבר חסיד'.
כי על פי רוב מריבוי הטרדות והצרות וההרפתקאות שעובר על כל אחד ואחד בפרטי פרטיות בכל יום, הוא כמעט שוכח, חס ושלום, שהוא בכלל מקורב אל רבנו. אבל בזה שפוגש עוד 'ברסלבר חסיד', נזכר ש"ברוך ה', גם אני מקורב אל הצדיק", ויכול להחיות את עצמו גם עם זה, ודברי פי חכם חן.
רבי לוי יצחק רגיל לומר: "אשר העיקר להשתדל להתוועד תמיד, ואז ממילא יהיו כבר דיבורים". ודעת לנבון, אשר עיקר דיבורינו צריך להיות רק מהתכלית הנצחית, לחזק אחד את חברו, ולגלות לו נקודתו הטובה שיש בו (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לד), כפי שהוא קיבל והבין מהצדיק. ויראה תמיד להסתכל על חברו בטוב עין, ולא ירצה להשתרר עליו, חס ושלום. כי כולנו בני אם אחת, וממעיין אחד אנו שותים, ואב אחד לכולנו, ואז תהיה הצלחה רבה בהתוועדותם.
כל מגמתי בחיים – למלא את כל העולם כולו עם אור ודעת רבנו. ואף שאני יודע שהסמ"ך מ"ם לא ינוח ולא ישקוט, ובפרט מבפנים – שיקום עלי מי שיקום, כמו שארע עמי בשנת תשכ"ה, שאז הדפסתי את כל ספרי רבנו: ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המידות, שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן, ליקוטי עצות, קיצור ליקוטי מוהר"ן, ואת כל ספרי מוהרנ"ת.
ומה אתה חושב שהיה אז, ממש אש, אש להבה.
קראו לי לדין תורה, איימו עלי במכות וכו', ומה לא עשו, וכל זה הדפסתי בשנה אחת, דבר שאף אחד עוד לא הראה בהיסטוריה של חסידות ברסלב.
ומה אתה חושב שקיבלתי על זה? ביזיונות ושפיכות דמים, מחלוקות ומריבות, עד שהפסיקו לדבר עמי, ודבר זה מפורסם לכול, ועוד אכתוב את זה באריכות גדולה מה שעבר בתקופה ההיא, ומאז אני סובל הרבה.
עם כל זאת אמרתי לנפשי, יעבור עלי מה, אני לא אפסיק מלהדפיס ולהפיץ. ותהילה לאל, חפץ ה' בידי הצליח, ועל אף שקמו עלי אלו שקמו, וחרפו וגדפו אותי, איני מתפעל מהם כלל.
ודיברתי מזה עם רבי לוי יצחק' ואמר לי בזו הלשון: "מה אתה רוצה, עשית כל כך יפה את דבר רבנו, אתה רוצה שהבעל דבר יעזוב אותך?… ואמר את זה בחיוך רחב, ואחר כך הפטיר ואמר: "תבקש מה' יתברך, שגם אני לא אחלוק עליך… ומה אתה חושב, ואם אני אחלוק עליך, אז אתה צריך להפסיק ולהדפיס?"
ואיני מבין כוונתו, אבל התחזקות קבלתי הרבה ממנו.
(אשר בנחל, כרך ז, מכתב תתכה, שנת תשל"ג)
עליך לדעת, שכל רצוני הוא רק לגלות ולפרסם את דעת רבנו בעולם. ואיני מפחד משום בריה שבעולם, לקחתי על עצמי משימה אחת מראשית התקרבותי אל רבנו, שאני אגלה ואפרסם אותו בכל העולם כולו, ואינני בוחל בשום דבר שבעולם.
אני יודע היטב היטב אילו כלבים עומדים עלי, ואילו כלבים עוד יעמדו עלי, וכמובא בדברי רבנו, אשר עזי הפנים נקראים כלבים, כמו שכתוב (ישעיה נו, יא): "והכלבים עזי נפש".
גם רבי לוי יצחק הזהיר אותי כמה פעמים: "שמור ממידת הקנאה שתתגבר עליך". וסיפר לי שהוא זוכר, שכל מי שרק רצה לעשות למען רבנו – סבל מה שסבל וכו' ולבסוף נשבר והתרחק וכו'.
ותמיד עניתי לו : "שאני טיפוס שאיני מפחד מהזולת".
ובאמת מי שחזק באמונה בו יתברך נוכח, כי זוהי שטות לפחד מהזולת, ובזה מראה חיסרון באמונה, כי המאמין האמיתי שמאמין בו יתברך, הוא אינו מפחד מאף אחד בעולם.
(אשר בנחל, כרך לב, מכתב ה' קצז, שנת תשמ"ג)
אני בעצמי נוסע אל הקיבוץ בירושלים, מפני שאני רוצה להיות במחיצתו של רבי לוי יצחק, אבל לא שאני אומר ששם הקיבוץ.
קיבוץ הוא בכל מקום שרק יתקבצו אנשי שלומנו, ולכן תעשו כל מיני השתדלות לעשות קיבוץ, ואני עוד מקווה להתראות אתכם, ולדבר אתכם יחד בדיוק על כל פרט ופרט.
(אשר בנחל, כרך יב, מכתב א' תצא, שנת תשל"ד)
הנה עוררוני כמה מאנשי שלומנו, ובפרט רבי לוי יצחק: "היות שכל אחד כותב לך מכתב בקשה עבור הספרים, ראה לענות לכל אחד על כל פנים שתי שורות, כי לעולם לא תדע איזה רושם יעשו אלו שתי השורות אצלם, ויכול להיות שמזה הקשר יישאר קשר של קיימא", לכן הסכמתי.
על כן בכל יום עלי לרשום ולכתוב כעשרה מכתבים לפחות…
(אשר בנחל, כרך יט, מכתב ב' תתע שנת תשל"ט)
מה אומר לך ? אני בעצמי צריך רפואה גדולה מאוד, דוקר לי בלב מאוד מאוד, בקושי אני מסוגל ללכת, ובכל זאת כשרק נהיה לי קצת טוב, אני רץ אל המדפיס או אל הכורך, אולי אפשר לעשות איזה שימוש לרבי הקדוש.
תאמין לי, אף אחד בעולם (אפילו אשתי) לא יודעים שאני סובל מאוד מאוד רק מה אעשה, כל זמן שאני אחיה, כל זמן שהחיות עוד נמצאת, אשמש את הרבי הקדוש, שהקדוש ברוך הוא שלח לנו לעולם הזה.
הרבי הוא מתנה לכלל ישראל, שהשם יתברך העניק להם, ואנו צריכים להתחלק עם המתנה הזו.
על כן מונח חוב קדוש על כל חסיד ברסלב, לגלות ולפרסם את דעת ושם רבנו הקדוש בכל העולם כולו.
רק צריך שתדע, שרבי לוי יצחק, אמר לי פעם בזו הלשון:
"אתה רוצה לעשות בשביל רבנו, יעבור עליך מה שיעבור, יעמדו עליך כל העולם עם חרפות וביזיונות, אם תפסיק לעשות בשביל רבנו, יעזבו אותך, ועוד יתנו לך כבוד, עתה בחר לך! "
ועניתי לו: "לא יועיל כבר לבעל דבר שום דבר! אני אשמש את רבנו עד הסוף".
(אשר בנחל, כרך יט, מכתב ב' תתנה הערה פ, שנת תשל"ט)
מה שהיום מדברים בשמו עלי – נו, כבר אמר לי בפרוש לא פעם אחת:
"גם אני אצטרך לחלוק עליך ואל תתפעל".
והזכיר את התורה בליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רמא, שכשיש מידת הדין על האדם, אזי בא אחר ומתחיל לחלוק עליו, כדי שיעזבוהו.
ואמר לי כמה פעמים בזו הלשון:
"אין לך מושג כמה שונאים יש לך, ואלמלא שאני התחלתי לדבר עליך, היו כל הקירות בירושלים מלאים מודעות עליך".
עניתי ואמרתי לו: "אינני מפחד מהמתנגדים שלי. אני יכול להדפיס ולהדביק מודעות יותר גדולות מהם, שהם יפחדו ממני".
וענה לי בבת שחוק: "נו, מזה אני מפחד, אני יודע שאינך מפחד מהם. ומימלא איזה חילול שם רבנו יהיה. הם ידביקו מודעות ענקיות, ואחר כך תבוא ותדביק מודעות כסדינים גדולים"… וחייך.
אבל אמר לי בפרוש:
"אל תתפעל, אני מוכרח לדבר עליך, וכך אני משקיט ממך את כל המחלוקת".
(אשר בנחל, כרך כז', מכתב ד' רפו, שנת תשמ"ב)
אודות שאלתך, היכן המקור לקחת ילד קודם גיל שבע לציון רבנו: זו שיחה שמקובלת מדור דור, ונדפסה בספר 'כוכבי אור' מרבי אברהם ברבי נחמן טולטשינער, שהיה תלמיד מוהרנ"ת, שהיה תלמיד רבנו, והולכת ונמסרת איש מפי איש, שרבנו התבטא ואמר:
"אם יביאו אליו ילד קודם גיל שבע, יכנס לחופה בכתונת נקיה, היינו שיהיה נקי מעבירות. אם יצאה מפי רבנו שיחה קדושה כזו, אנו מקיימים אותה בתמימות ובפשיטות…
ועצם הבאת הילד זה כבר תיקון גדול מאוד, אף שאינו יודע עדיין לקרוא את ה'תיקון הכללי.
בדידי הווה עובדה, שרציתי להביא את בני קודם גיל שבע, ועדיין לא יכול היה לקרוא היטב העשרה מזמורי התהילים.
אזי חשבתי שאחכה עד שיידע לקרוא היטב, ואז אביאו.
באתי ארצה אחר שהייתי בציון רבנו, לרבי לוי יצחק ואמר לי: "למה לא הבאת את הילד?!" הלא עצם זה שמגיע לציון – זה כבר טוב וכו'".
לכן אם הילד יודע כבר לומר את ה'תיקון הכללי' – אשריו ואשרי חלקו, ואם הוא עדיין פעוט ואינו יודע לקרוא, אזי גם כן טוב מאוד להביאו, ומובטח לו שייכנס בכתונת נקיה וכו', והבן למעשה.
(אשר בנחל, כרך כח', מכתב ד' תסח, שנת תשמ"ב, ועיין עוד כרך ג' מכתב שצח, שנת תש"ל)
אלו המקנאים בי הם סתם "זקנים" טפשים, אשר בפרוש התבטא לפני הרב החסיד רבי לוי יצחק, שמור את עצמך מאלו סבי דאזלא אתיגרא (בבא מציעא, כא) המסתובבים בינינו, כי הם סתם לצים. תשאל אותם: "האם סיימו פעם אחת בחייהם, מה שרצה רבנו מאיתנו לסיים בכל שנה (עיין שיחות הר"ן, סימן עו)… והראה לי אז על כמה "זקנים" ואמר לי: "ראה, הם גם כן אומרים דעות בחסידות ברסלב"… והם היו אנשים סתם שמסתובבים אצלנו וכו'.
ואמר לי: "שפעם באומן ראו עבדי ה' יתברך שעבדו ביגיעות ועבודות גדולות, והתמידו בלימוד, וקמו בכל לילה בחצות, והרבו להתבודד בלילי החורף ביערות וכו'.
והיכן אנו רואים זאת היום. אפילו בעל הבית פשוט, חנווני, הייתה על שולחנו ערמה עם ספרים: 'עין יעקב', משניות, 'ליקוטי תפילות', תהילים וכו' ובכל ספר היה 'סימן' שאוחז כאן, ותיכף ומיד כשלא היה קונה נכנס – היו לומדים, ואלו היו חסידי רבנו.
וסיים: "מה לעשות?!"
גנח גניחה עצומה אחר כך חייך קצת ואמר לי בזו הלשון:
"לך אתה והעמד חסידים כאלו שהיו פעם". והרבה לדבר את האמת שהייתה אצל אנשי שלומנו הקדושים, ואיך שכל אחד עבד עבודתו בתמימות ובפשיטות גמורה ובשמחה עצומה ממש, כמו התם בסיפורי מעשיות (מעשה ט')…
פעם אחת בערב יום הכיפורים נכנסתי אל הרב החסיד רבי לוי יצחק, וישב בסמוך למטבח שלו, ליד השולחן הקטן, שהיה מול הדלת, וקרא אז תנ"ך, כאשר הזהיר רבנו לגמור את התנ"ך כולו בימי אלול.
בדיוק כשנכנסתי אחז בפרק לב דברי הימים ב': "אחרי הדברים והאמת בא סנחריב".
ענה ואמר לי: "ראה השגחתו הפרטית, איך שבדיוק ידעת מתי לבוא ?! והרבה לחזק אותי, ודיבר עמי מה שדיבר וכו', ואמר לי אז, שלא אפחד כלל, אפילו כשהוא ידבר עלי" וכו'.
(אשר בנחל, כרך כח', מכתב ד' תצג, שנת תשמ"ב)
אודות כל השיחות שאתה שואל המובאות בספריי, מהיכן קיבלתי את זה וכו'… כשבאתי לארצנו הקדושה קבלני הרב החסיד רבי לוי יצחק בכבוד גדול, וסיפר לי שהסיתו אותו לא לדבר איתי, כי כבר אז היו לי המון שונאים, ואני ראיתי אותו אז בפעם הראשונה. הוא הזמין אותי שאבוא אליו, וכך היה במשך שבוע שלם, אחר תפילת ותיקין בכל יום, אמר לי שאבוא לביתו בשעה עשר.
באתי כל יום, ודיבר עמי עד מנחה בלי הפסקה, וסיפר לי סיפורים כאלו, שאפילו יחלפו עוד כמה שנים, לא אגמור לכתוב את השיחות שדיבר עמי וסיפר לי.
ואלו הן השיחות שהדפסתי פה ושם, אבל יש לי עוד כמה אלפי שיחות וסיפורים, ואני מקווה לקדוש ברוך הוא, שיום אחד אדפיס אותם.
(אשר בנחל, כרך לג, מכתב ה' שצג, שנת תשמ"ד)