כ"ק מוהרא"ש זי"ע היה מפליג בשבחם של תפילת הנשים לפני הקב"ה, ושתפילתם מקובלת מאוד בשמים. סיפור נפלא על כך מובא לפניכם.
קראו ותחי נפשכם.
הצדיק הקדוש בעל ה"ישמח משה" זי"ע זכה למדרגה כזו, שכל מה שהוצרך לעשות ביקש את הקדוש ברוך הוא, ושמע כרוזים מן השמים מה ואיך לעשות, אשר זו זכות גדולה מאוד, אדם נמצא בין הבריות, איש אינו שומע ורואה, והוא שומע את הקול מדבר אליו, וזהו שכתוב בפרשת ויקר'א' – בא' זעירא, קול לו, קול אליו, הוא שומע ואין אחרים שומעים, בעל ה"ישמח משה" זכה לזה.
הוא התחתן ולמד תורה בהתמדה גדולה מאוד בבית הכנסת, והיות שבעזרת הגברים התפללו מנין אחר מנין, ולא היה חדר ספרים כמקובל היום בבתי כנסיות, על כן למד בזרת נשים, ושם אף אחד לא הפריע לו. יום אחד נפתחה דלת בית הכנסת, ונכנסו המון נשים לפנים, ופתחו את ארון הקודש, והחלו לבכות לפניו יתברך על איזה חולה מסוכן. ובכו כל כך הרבה ושפכו דמעות כמים, עד שהפריעו לו בלימודו, הם לא ידעו שיש מישהו הלומד בעזרת הנשים. וחשב בליבו: הלוואי שיפסיקו כבר לבכות, הלא זה מפריע לי בתלמודי. ושמע קול מן השמים: אל תאמר כך, הנשים הללו גורמות נחת רוח למעלה, אזי החל להבין מעלת תפילת הנשים איזה רושם זה עושה.
ה"צמח צדק" נכדו של ה"בעל התניא" זי"ע, במוצאי יום כיפור תכף כשיצא מבית הכנסת, שמע המולת נשים המדברות ביניהן: השנה תהיה לנו שנה טובה, כי השנה בכינו כל כך הרבה להקדוש ברוך הוא, ובוודאי נזכה לשנה טובה. ומאז כל ערב יום הכיפורים קום התחלת התפילה, הוא הכריז לעזרת נשים: השנה אני רוצה שתתפללו יותר ויותר בכוונה מהשנה הקודמת, וכל שנה היה חוזר על כך. כי ראה מה תפילת נשים פועלת. (אשר בנחל חלק מ"ט מכתב ט' קפא.)