בימים מקדם היה לפני כל בית הכנסת דוד גדול מלא מים, ועל ידו עמד עוד דוד גדול ריק, וכשאדם בא להתפלל, רחץ את ידיו, כמובא בהלכה, ונטלן מהדוד המלא מים לתוך הדוד הריק.
והנה כל זמן שהדוד הריק היה ריק, שפכו את המים לתוכו, ותכף כשרק התחיל להתמלא, אזי כבר לא ידעו איזה דוד הוא המים הנקיים ואיזה דוד הוא המים הטמאים שנטלו בהם את המים. והיו אנשים רוחצים את ידיהם ממים טהורים לטמאים ומטמאים לטהורים, וכן בכל פעם להיפוך.
פעם באו אל הרב הקדוש השר שלום מבעלזא זי"ע, וסיפרו לו מה שקורה לפני בית המדרש הגדול שבנה בכוונות ובייחודים ובמסירות נפש עצומה, שאנשים רוחצים את ידיהם קודם התפילה ממים טמאים לטהורים ומטהורים לטמאים וכו', ענה ואמר: אם הייתם יודעים איזה קטרוג יש מהסמ"ך מ"ם על כל אלו הבאים אל הצדיק, זה איום ונורא, כי הוא אינו סובל את הצדיק כלל, ולכן כדי להשתיק את הקטרוג שלו, קורה דבר זה, שנוטלין ממים טהורים לטמאים ומטמאים לטהורים, וזה לו כמו מים אחרונים וכו', שזה יהיה הקטרוג שלו – ראו איך יהודים אינם מקפידים בנטילת ידיים וכו', וכך הוא עוזב את האדם שבא אל הצדיק, ושוכח מה האדם מקבל מהצדיק.
אשר בנחל חלק ס"ח מכתב י"ד תיד.