ידוע הסיפור מהרב הקדוש רבנו רבי זושא זי"ע, שהיה לו איש פשוט מאוד שהיה תומכו, ובכל פעם שהביא לו מעות, והיה מצליח בנכסיו, עד שפעם אחת כשבא לרבו הנ"ל ולא מצאו, ושאל את הרבנית היכן מהרבי? כי אני רוצה לתת לו מעות כדרכי, אזי ענתה לו הרבנית, שהוא נסע אל רבו הקדוש המגיד זי"ע.
והלך משם האיש, ולא השאיר שום מעות. וחשב – מה אם כשאני נותן מעות לרבי – אני מצליח בעסקי, על אחת כמה וכמה כשאתחיל לתמוך ברבי של רבי, בוודאי אצליח כפל כפלים, וכן עשה.
והתחיל לנסוע להמגיד הקדוש זי"ע, והיה תומך בו.
ובכל פעם שהביא לו מעות, נהפך עליו הגלגל ונתמעטה הצלחתו, עד שלימים נדלדל לגמרי ונעשה עני גדול, ובא בבכייה רבה אל רבו רבנו רבי זושא זי"ע, ושאלו מה זה ועל מה זה שתמכתי ברבנו – הצלחתי מאוד, ועליתי מעלה מעלה, ומכיוון שנתודעתי שגם לרבי יש רבי, ואמרתי להתחיל לתמוך בו, נתהפך עלי הגלגל ונעשיתי עני כנ"ל.
והשיבו רבנו רבי זושא זי"ע ברוב ענוותנותו: כל זמן שלא דקדקת למי אתה נותן צדקה, ונתת לכל עני ובתוכם לזושא, אזי גם מלמעלה לא דקדקו עליך, אם ראוי אתה לשפע והצלחה אם לא, אבל כיון שהתחלת לדקדק, התחילו לדקדק עמך, ובשביל זה נפסק השפע, והבן למעשה.
אשר בנחל חלק כה מכתב ג' תתקמ