דבורה מירושלים מספרת:
"אודות הישועות שנרקמו סביב ציונו של הצדיק מיבנאל שמעתי רבות. יש לי שתי בנות בשידוכין, הגדולה שפרה בת עשרים והצעירה ממנה יסכה- בגיל שמונה עשרה.
שתי הבנות טובות ומוצלחות ומחפשות שידוך אך כמובן שחשוב וגם רצוי ששפרה בתי הגדולה תתחתן תחילה.
כששמעתי שמתארגנת הסעה מירושלים לציון מוהרא"ש ביבנאל, רשמתי את שתי בנותי שייסעו ליבנאל ויקראו את ספר התהילים להצלחתן.
אלא שאז החלו מניעות רבות כמו בכל דבר שבקדושה, ובגלל אילוצים טכניים נבצר משפרה לנסוע. משום כך ביקשתי מבתי הקטנה שהיא תקרא ספר תהילים לזכותה והצלחתה של אחותה הגדולה.
וכך היה, בתי יסכה הסכימה וקראה את כל התהילים להצלחתה של אחותה הגדולה.
כעבור יומיים אחת מהשכנות פונה אלי ואומרת:
"דבורה, יש לי הצעת שידוך לבת שלך".
- "לאיזה בת?"
- זאת הצעירה, שהיא בת שמונה עשרה… משפחת החתן בררה והיא מעוניינת בבתך הצעירה.
הבנתי שיד ההשגחה הפרטית מעורבת כאן. כפי שחז"ל לימדו אותנו כל המתפלל על חברו, הוא נענע תחילה. הפנמתי שהתפילה התקבלה בציון הצדיק עבור בתי הקטנה שהתפללה להצלחת אחותה הגדולה.
מה' יצא הדבר"…
ברוך ה', המשפחות ערכו ביחד את האירוסין והחלו להתארגן לקראת יום החתונה.
דבורה ספרה את סיפור הישועה למארגן הנסיעות מירושלים ליבנאל, הר' יהושע דובדבני הי"ו, ואמרה לו:
"בתי נסעה בהסעה שארגנת וזכינו לישועה.
מחר, ב' בכסלו תשפ"א החתונה – ואתה מוזמן…
מזל טוב…