מיצחק אבינו אנו לומדים את מידת הסבלנות בענייני שידוכים • כשאדם יודע שמציאת זיווגו תלויה ביד הקדוש ברוך הוא לבד, ואת זיווגו לא יוכלו למנוע ממנו, אזי יש לו סבלנות עצומה, ומצפה ומחכה ליום ישועתו • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודת שלישית בשבת קודש פרשת תולדות ה'תשע"ג |
||||
|
||||
בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, שהיה נוכח שם גם חתן אחד מאנשי שלומינו, ביום עלייתו לתורה שקורין "אויפרוף", דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד מענין שידוכים ומציאת הזיווג, על פי הפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו'. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, כתיב, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, והנה אמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה ריש משפטים), בכל מקום שכתוב "ואלה" מוסיף על הראשונים, ובכל מקום שכתוב "אלה" פסל את הראשונים, ולכן יש להבין, על איזה ענין של הראשונים, מוסיף פסוק זה של "ואלה" תולדות יצחק בן אברהם וגו', ואיזה לימוד יוצא ממנה לעובדא ולמעשה. › צריכים התחזקות עצומה בעניין מציאת הזיווג ויש לומר בזה, כי הנה התורה הקדושה מגלה לנו את נחיצות ההתחזקות העצומה שצריך האדם בענין מציאת זיווגו, שלא יפול בדעתו כלל, אפילו אם בא לו בקושי מאד, ורואה לפני עיניו כל מיני מניעות ועיכובים שצריך להתגבר עליהם, כגון שבני אדם מדברים עליו ועל בת זוגו כל דבר רע, ורוצים למנוע את השידוך, כי עליו לדעת, שענין זיווגים תלוי רק ביד הקדוש ברוך הוא לבד, ואף אחד אינו יכול, בשום פנים ואופן, למנוע ממנו את השידוך השייך אליו, כי נשמות האיש והאשה הן כנשמה אחת בעולם הנשמות, ורק כאשר באות לעולם הזה – הן נפרדות, והן צריכות להתאחד שוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רס"ה), ולפעמים צריכים סבלנות עצומה עד שזוכים למצוא אחד את השניה, ואז מתגלה שכך היה במחשבתו הראשונה יתברך שמו, וכמו שאומרים בנוסח התנאים: "המגיד מראשית אחרית" הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי התנאים והברית וכו', כי רק הוא יתברך לבד, המגיד מראשית תחילת הבריאה, מה יהיה באחריתה, יתן שם טוב וקיום לשידוך הזה, כי הוא יתברך יודע, שהאשה זאת שייכת לאיש הזה, והם נשמה אחת בעולם הנשמות, ולכן הם צריכים להתחתן ביחד, ולא יוכל שום בריה שבעולם למנוע אותם. › לפעמים השידוך הוא בקושי גדול כקריעת ים סוף ממש אבל לפעמים בא ענין שידוכים בקושי גדול מאד, כקריעת ים סוף ממש, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ב.) קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף, שהרי יש מקטרגים רבים על האיש והאשה, כמו שקיטרגו המלאכים בשעת קריעת ים סוף, ואמרו, מאי שנא אלו מאלו, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, אבל הקדוש ברוך הוא השתיק אותם, ואמר להם שבוודאי יש הפרש והבדל גדול בין נשמות ישראל לאומות העולם, וגם על מציאת הזיווג יש כמה מיני מלאכים מקטרגים, והם מאלו המלאכים שקיטרגו לפני הקדוש ברוך הוא בתחילת הבריאה על בריאת האדם, למה צריכים לברוא אותו, הלא עתיד לחטוא לפניך, ואמר להם הקדוש ברוך הוא, וכי בחנם נקראתי רחום, וכי בחנם נקראתי חנון, הלא אלו הן מידותַי, לרחם על הבריות, ואפילו אם חטאו, הם יכולים לעשות תשובה, ועל כן למה לכם לקטרג על הבריות, רדו לזה העולם וראו את הניסיונות שיש לבני אדם בעולם הזה, ונראה אם תוכלו לעמוד בהם, ואז ירדו המלאכים לעולם הזה, ונפלו ונכשלו, ולא יכלו לעמוד בנסיון כלל, וכן הוא בענין שידוכים, שיש כל מיני מלאכים מקטרגים, אבל כשאדם יודע שמציאת זיווגו תלויה ביד הקדוש ברוך הוא לבד, ואת זווגו ההגון מן השמים לא תוכל שום בריה שבעולם למנוע ממנו, אזי יש לו סבלנות עצומה, ומצפה ומחכה ליום ישועתו, עד שעוזר לו הקדוש ברוך הוא וזוכה להתחתן למזל טוב. וכל זאת למדים מיצח ק אבינו, שהרי יצחק היה "בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה", והיה צריך סבלנות עצומה עד שהתחתן, שהרי עדיין לא נולדה בת זוגו עד העקדה, כשהיה בן שלשים ושבע שנה, וגם מעת לידתו, היו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, כמו שפירש"י, ואין יצחק מיוחס אחרי אברהם כלל, חס ושלום, ואם כן, מי ירצה להתחתן עמו, וגם אחר כך, היו צריכים להוציא בת זוגו מבית בתואל ומבית לבן הארמי, שבוודאי היה דבר קשה מאד, כי הם רצו למנוע את השידוך בכל מיני אופנים, אבל "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק", שהיה יצחק בן אברהם – ראש למאמינים, ואברהם הוליד את יצחק, שהכניס בו את מדת האמונה, שיאריך אפו ויסבול כל דבר בסבלנות עצומה, ועל ידי זה זכה סוף כל סוף למצוא זיווגו ההגון ולהתחתן עמה, ולהקים בית, שממנה היסוד והשורש של נשמות ישראל.
וזהו "ואלה" תולדות יצחק בן אברהם וגו', "ואלה" מוסיף על הראשונים, כי הנה בפרשה הקודמת כתיב (בראשית כ"ד), ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל, ופירש"י, בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן, היה צריך להשיאו אשה, כי אברהם אבינו זכה להגיע לימים עליונים, ולמלאות את כל יום ויום עם אור האמונה ודביקות אמיתית בהשם יתברך, שזהו "ואברהם זקן בא בימים", ואיתא בזוהר הקדוש (חיי שרה קכט ע"א), בימים עליונים, ואז, "וה' ברך את אברהם בכל", בכ"ל בגימטריא ב"ן, שבירך אותו השם יתברך עם בן קדוש, יצחק, ומסר לו אור האמונה ודרכי עבודת השם יתברך, והיה צריך להשיאו אשה, כי זו היא אחת ממצוות הבן על האב, להשיאו אשה (קידושין כט ע"א), וכדי להשיאו אשה, מסר לו את כללי האמונה, שידע שמציאת הזיווג, היא מהקדוש ברוך הוא בעצמו, ולא תחלש דעתו מפני שום מניעות וקשיים שבדבר, ומפני זה לא היה יכול לקחת אשה מבנות כנען שהיו רשעים, ולכן קרא לאליעזר עבדו, שימצא זיווג מבני משפחתו ומארץ מולדתו, ואז התחילו המניעות, שגם אליעזר בעצמו רצה לעכב, ואמר, אולי לא תאבה האשה וגו', ופירש"י (בראשית כד, לט), שהיתה לו בת, ורצה שאברהם יתחתן עמו, אבל אמר לו אברהם: בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך, ולכן הלך אליעזר אל עיר נחור, למשפחת אברהם, וביקש מהקדוש ברוך הוא שיזמין לו זיווג הגון ליצחק, אשה בעלת חסד, שראויה להיכנס בבית אברהם, והקדוש ברוך הוא הזמין לו את רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם, ואז מיד – ויקח האיש נזם זהב וגו', ושני צמידים על ידיה, ונתן אותם לרבקה. › כדי להוציא את השידוך מהכח אל הפועל צריכים סבלנות עצומה
› בענין מציאת הזיווג צריכים עזות דקדושה וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק, "ואלה" מוסיף על הראשונים, שיצחק התחזק מאד עם לימודי האמונה הקדושה שקיבל מאברהם אביו, ולכן אף על פי שעבר עליו הרבה עד שמצא את זיווגו, והיה צריך להתגבר כנגד ליצני הדור, שכפרו והכחישו בנסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא עם אברהם ושרה, שהרי בשעת לקיחת שרה לבית אבימלך נענשו כולם בעונש איום ונורא מאד, וכמו שכתוב (בראשית כ'): "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי", ופירש"י, מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה באה לנו על ידך, עצירת כל נקבים של זרע ושל קטנים ורעי ואזנים חוטם, וכן בלידת יצחק ראו כולם: "הניקה בנים שרה", שהביאו כל השרות בניהן עמהן, והניקה שרה את כולם, הרי ראו אותות ומופתים, גילויים שנעשו עם אברהם ושרה, ואף על פי כן היו ליצני הדור מכחישים ואומרים: מאבימלך נתעברה שרה, ואין יצחק בנו של אברהם כלל, חס ושלום, כי קליפת הליצנות יכולה לכסות גם על גילוי אור עולם האצילות, כמובא בכתבי האריז"ל (שער מאמרי חז"ל סוטה מ"ב.), עד שלא יראו שום אור כלל. ולכן מעיד הכתוב "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק", שאברהם לימד את יצחק בנו את לימודי האמונה, שיאריך אפו על כל דברי הליצנים שבדור, ואפילו אם יקח זמן עד שימצא את זיווגו – הכל מן השמים, אבל לא תוכל שום בריה למנוע בת זוגו ממנו, שזהו המשך הפסוק "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה", שהיתה לו סבלנות עצומה, ואפילו שהיתה "בת בתואל הארמי מפדן ארם ואחות לבן הארמי" וכולם רצו למנוע ולעכב את השידוך, הוא התגבר בכח האמונה, "בקחתו את רבקה", על אפם וחמתם, והיתה "לו לאשה", כי מי שחזק באמונה קדושה וטהורה, לא תוכל שום בריה שבעולם למנוע אותו מבת זוגו, ולבסוף מתגבר על כולם. וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שהרה"ק רבי אריה לייבוש ליפשיץ, בעל הספה"ק "אריה דבי עלאי" זי"ע, שהיה חתנו של הרה"ק רבי משה מאוהעל, בעל ה"ישמח משה" זי"ע, מקודם היה נשוי לבת סוחר עשיר נכבד, והיתה דרכו לשבת וללמוד כל היום, והיתה אשתו מנהלת עסק וחנות לפרנסתם, והיה נוהג לשבת מאחורי החנות וללמוד בהתמדה עצומה, פעם אחת באה איזו גויה לקנות סחורה מהחנות, ונתנה מטבע גדולה לאשת הרה"ק רבי אריה לייב לשלם על מקחה, אבל לא היה לה עודף להחזיר לה, ולכן יצאה מן החנות והלכה לבקש מאחת השכנות שתפרוט את המטבע, והנה בראות הרה"ק רבי אריה לייב שנשאר בחנות לבד עם הגויה, תיכף ומיד קפץ מהחלון וברח, כדי שלא יכשל באיזה סרך של יחוד, וכשחזרה אשתו וראתה מה שקרה, התמלאה מאד בכעס, שעזב בעלה את החנות על הפקר, בלי שום אחריות, ועל כן ביקשה ממנו גט פיטורין, כי לא יכלה לשאת את פרישותו וקדושתו, וכן היה, שהתגרשו, ואז לקח אותו בעל ה"ישמח משה" זי"ע לחתן, וכשגמרו את השידוך, היו אנשים מציקים ומצערים אותו ואת בתו הכלה, הנה ראו, לקחתם לחתן, אחד שזרקו אותו אחרים… וענה ואמר להם בעל ה"ישמח משה" בחכמתו, גם מי הים פעם הוציאו וזרקו כמין אבנים קטנים לבנים על שפת הים, ובאה איזה גוי ונדמו לו האבנים כגריסים, ולקח אותן הביתה כדי לבשל אותן, אבל לא התבשלו גם אחר בישול רב, והלך אל איזה יהודי, ואמר לו, הנה מצאתי את הגריסים אלו על שפת הים, אבל אינם רוצים להתבשל בשום פנים ואופן, אולי תעזור לי, והיהודי הבין תיכף ומיד שאין אלו גריסים אלא מרגליות יקרות, וענה ואמר אל הגוי, תן לי את האבנים האלה, ואני אתן לך גריסים טובים לאכול, וכן עשה, וקיבל מן הגוי עשירות עצומה. כך אתם שואלים אותי, המשיך בעל "ישמח משה" זי"ע ואמר, למה אני לקחתי את מה שאחרים זרקו – אחרים זרקו מרגלית! כמו הגוי, שזרק את המרגליות שנדמו לו כאבנים, אבל אני מבין את הערך האמיתי של אותה מרגלית שאחרים לא הבינו את יוקרתה, ורכשתי לעצמי מרגלית… ועל כן בעניני שידוכים לא צריכים להתפעל מליצים וממוציאי דיבה שרוצים להחליש דעתו של אדם, רק צריכים להתגבר עם אור האמונה ועם סבלנות עצומה, ועל ידי זה יזכה למצוא זיווגו ההגון מן השמים. והשם יתברך יעזור לכל נשמות ישראל שצריכים למצוא זיווגם, שימצאו זיווגם ההגון מן השמים, ויהיו רק שמחות אצל נשמות ישראל, ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן.
|
||||