פרק א:
מכבד את הרבנית:
לאחר ביקור בקהילת קודש ביבנאל, הצדיק ביקש ממני שאסיע אותו ואת הרבנית לשדה תעופה. הדבר ידוע, מוהרא"ש היה מקפיד להגיע לשדה התעופה כמה שעות לפני זמן הטיסה, כדי לוודא שהכול תקין שלא יהיו חלילה עיכובים.
זו הסיבה שהצדיק זרז אותי לנסוע לשדה תעופה בלי שום עיכובים. יצאנו לדרך במהירות ובהגיענו קרוב לצומת כפר תבור. הרבנית פנתה לצדיק וספרה לו: "שהיא שכחה את הז'קט (המעיל) שלה ביבנאל"…
מוהרא"ש פנה אלי והורה לי:
"יצחק, תעשה פרסה ותחזור ליבנאל, לקחת את הז'קט"…
למוהרא"ש היה חשוב מאוד, לכבד את הרבנית ולמלא את רצונה. לשם כך היה מוכן לחרוג ממנהגו ולאחר גם אם יפסיד את הטיסה.
משמח את הרבנית:
פעם כשהיינו קרובים לעיר בבני ברק, ביקש ממני שאסע לרחוב רבי עקיבא ואעצור ליד חנות הקרובה לבית הכנסת "איצקוביץ". היה לצדיק עניין לקנות דבר מה שהרבנית אוהבת – כדי לשמח אותה.
במהלך הנסיעות:
במהלך הנסיעות מוהרא"ש היה שומע דף היומי או שיעור ב"אור החיים הקדוש". מדובר בשנים שהיה קשה לו ללמוד תוך כדי נסיעה. אם הנסיעה הייתה לאחר קבלת קהל, מוהרא"ש היה ממש מותש והיה מנצל את הנסיעה למנוחה או לשמוע שירים חסידים.
ברוך שעשה לי נס במקום הזה:
כל אימת שהיינו עוברים בצומת גהה (בכביש ז'בוטינסקי, גבול בני ברק – פתח תקווה) היה מוהרא"ש מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". מפני שבעבר עשה תאונת דרכים במקום זה, רגלו נפגעה וגובסה עקב תאונה זו.
ישב במושב האחורי:
בנסיעה היה מוהרא"ש יושב במושב האחורי. פעם הסביר ואמר:
"עשיתי תאונה בעבר ואני חושש לשבת מקדימה"…
מעולם לא התלונן:
מוהרא"ש מעולם לא התלונן במהלך הנסיעה, גם כשפעם המזגן התקלקל והיה חם מאוד, לא אמר דבר… פתח את החלון והמשיך ללמוד.
הגבאי היה מצטרף לנסיעה:
כשהייתי נוסע לשדה התעופה לקחת את הצדיק או להחזירו הייתי נוסע לבדי. כאשר היינו נוסעים לחתונה או לכנס חיזוק וכד', הגבאי רבי אברהם ברדוגו הי"ו היה מצטרף לנסיעה.
כותב תשובות:
כשהיינו עוצרים בתחנת דלק או בעת שהיינו ממתינים בשדה התעופה היה מוהרא"ש שולף עט וכותב תשובות לאנשים שפנו אליו בשאלות.
ראיתי אותו כותב תשובות, אף שהשאלות לא היו מונחות לפניו, הצדיק זכר בעל פה מה ששאלו אותו בעת האחרונה בעת קבלת קהל או בהיפגשו עם אנשים ובהזדמנות הראשונה היה עונה על שאלותיהם בכתב.
"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם":
היה מקפיד מאוד שישמרו על כללי הזהירות בדרכים, היה חשוב לו לשמור על החוק, ובכלל זה לא לנסוע במהירות מעל המותר.
המופת הכי גדול שראיתי!
פעם שנסענו לשדה התעופה, היה זה בשעה 22.00 אני שומע את מוהרא"ש חורק את שיניו בחוזקה עד שקול חריקת השיניים הגיע לאוזני. הייתי בטוח שהצדיק סובל כעת מכאבי שיניים איומים.
הייתי שומע ומצטמרר, ממש בכיתי כי כאב לי שיש לצדיק ייסורים.
לקראת סוף הנסיעה מוהרא"ש פנה אלי ושאל: "יצחק, מתי מגיעים?"
עניתי: "מוהרא"ש, אתם לא מרגישים טוב?"
- "למה, מדוע אתה שואל?"
- בגלל חריקת השיניים…
- "אני רואה שאתה לא בקי בספר המידות"…
"מדוע?" – שאלתי בפליאה.
כי רבנו אומר: "חריקת השיניים היא סגולה לביטול מחשבות רעות" (ספר המידות חלק א', הרהורים לד).
נו, באמת… הרי כל היום היו אצלי כל כך הרבה נשים בקבלת קהל… אתה חושב שאין לי מחשבות זרות"…
בשבילי זה היה המופת הכי גדול, שראיתי אצל מוהרא"ש, במהלך שלוש השנים שהייתי נהג אצלו. לראות צדיק ההולך בדבקות עצומה בדרכי רבנו, ומשתמש בעצותיו.
בבית המלון בים המלח:
למוהרא"ש כאבה הכתף, לצורך כך נסענו לים המלח. הרבנית הייתה צריכה להגיע בעוד יומיים לארץ ושכרתי עבורו חדר ואת מתחם ספאם כדי שיקבל טיפול רפואי הנדרש לשכך את כאבי הכתף.
סיימתי את כל הסידורים הפורמאליים של בית המלון, רציתי לחזור ליבנאל במטרה לבוא לקחת את הצדיק למחרת היום.
אך מוהרא"ש אמר: "אל תחזור הביתה בלילה, זה מסוכן, תישאר ללון עמי בחדרי"…
נשארתי כמצוות הצדיק, ובאותו לילה סיפר לי על יסורי גוף שעוברים עליו בפרט בכתף.
לפני השינה, שאלתי את מוהרא"ש: "מדוע אתם לא מתכסים?"
והוא ענה:
"לעולם, איני מתכסה בשמיכה… כי אני לא רוצה לחמם את גופי"…
באמצע הלילה בסביבות שתיים או שלוש לערך, ראיתיו קם ממיטתו ועורך תיקון חצות בבכיות עצומות (הבכי היה חרישי כנראה חשב שאני שקוע בשינה ולא רצה להעירני) אחר כך השתטח על הארץ וצעק מנהמת לבו: "ריבונו של עולם, אני עפר"…
זה מה שזכור לי מהתיקון חצות שערך הצדיק במלון מרידיאן באמצע הלילה.
מנסים להפריד אותך ממני
אף שהייתי מקורב מאוד למוהרא"ש, ובתור נהג הייתי שוהה במחיצתו בין עשר לשתיים עשרה שעות ביממה. היה זמן שהיה מתח בינינו, כי היו אנשים שדברו עלי וניסו להפריד ולהרחיק אותי מהצדיק.
אך מוהרא"ש ראה דברים שאחרים לא רואים ומעשה שהיה כך היה.
יום אחד שמוהרא"ש הגיע לארץ ונחת בשדה תעופה. נסעתי אליו כדי להביאו אל ביתו ביבנאל. כשנכנסו בשערי היישוב יבנאל, הצדיק ביקש ממני שאקח אותו לבית החיים.
כשהצדיק היה שוהה בארץ, בכל יום שישי הוא היה הולך לחלקת האדמה שרכש בבית העלמין ושם היה מתפלל ומתבודד. פעמים רבות לקחתיו לבית החיים, הייתי נשאר ברכב ומחכה שהצדיק יסיים את תפילותיו ואת התבודדותו.
זה היה באמצע השבוע ולא ביום שישי ובכל זאת ביקש הצדיק להגיע לבית החיים.
וזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שמוהרא"ש פנה אלי וביקש שארד מהרכב ואתלווה אליו נעמדנו שנינו על חלקת קברו, המקום שבו ייטמן הצדיק, מוהרא"ש הסתכל אלי ופתח בניגון מרטיט לבבות:
"יצחק, אני יוצא מזה העולם, כאן אני אהיה קבור
תדע לך! שמנסים להפריד אותך ממני…
אם תהיה חזק – תישאר אצלי, ואם לא – מה אני יכול לעשות.
כי הסמ"ך מ"ם רוצה להפיל אותך בכל מיני דברים ולהרחיק אותך ממני – כי אתה עזרת לי בהפצה ולקחת על עצמך משקל למעלה מכוחותיך.
מה לעשות? הבעל דבר השתגע…
פה אני אהיה קבור וטמון!
תזכור! מוהרא"ש יהיה קבור כאן!
אם תהיה חזק – תישאר איתי, ואם לא, הקדוש ברוך יעזור שתזכה לדעת ממוהרא"ש".
אלו היו דברי הצדיק אלי על חלקת קברו.
פרק ב:
"אין לי מה לדבר"
הייתי בין המארגנים של כנס חיזוק בבאר שבע. הכנס נקרא "צדיק בא לעיר" והוא נערך בבית המלון "פארדייס" .
פרסמנו ברבים שמוהרא"ש מגיע לשאת דברים בכנס, וברוך ה', הגיעו באותו ערב ארבעת אלפים אנשים, הצלחה גדולה מעל המשוער.
במהלך הנסיעה לבאר שבע הצדיק אמר לי מספר פעמים:
"לא הכנתי דברי תורה… מה אני אדבר הערב"…
גם כשהגענו לאולם, פנה אלי מוהרא"ש ואמר:
"לא עדיף, שתחזיר אותי… אין לי מה לדבר"…
כל זה היה אומר מחמת ענווה שביקש להסתיר את עצמו וכשעלה לדבר בפני הקהל הרב, שגדש את המקום, דיבר דיבורים חוצבי להבות במשך שלוש שעות רצופות…
דרך אגב, באותו ערב ערך מוהרא"ש באולם בפני כל הציבור מעין אירוסין – שבירת צלחת לזמר יהודה סעדו הי"ו.
כשחזרנו מהכנס ליבנאל, אמר לי מוהרא"ש: "יצחק, אתה צריך להיות שמח מאוד מאוד, כי היום רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר היו איתנו"…
לאחר הכנס ביבנאל עם הרב אברג'ל זצוק"ל:
הרב יורם אברג'ל זצוק"ל הוזמן על יד מוהרא"ש לשאת משא מרכזי בכנס ביבנאל. הכנס חיזק את הלבבות ובסיומו פנה מוהרא"ש אלי ואמר:
"תדע לך! שהלילה היינו צריכים לקבל את הגאולה… היה שווה לבוא לזה העולם רק בשביל הלילה הזה"…
להתפלל ביחידות בכביש שש
נסענו בכביש שש, שהינו כביש אוטוסטרדה, הגיע זמן להתפלל תפילת מנחה ולא היה לנו מניין. עצרנו בפאתי הכביש, הרבנית נשארה ברכב והצדיק ואני התפללנו ביחיד לכיוון הים.
לאחר התפילה – אמר לי הצדיק: "בוא, נעשה ריקוד"…
"ריקוד על מה"? – שאלתי בפליאה.
"כן" – ענה הצדיק – "שזכינו להתפלל ביחיד ולא נשברנו".
כוונתו הייתה לומר, שאף שאדם צריך לשאוף להקפיד על קלה כבחמורה, ובפרט להקפיד להתפלל ג' תפילות במניין דייקא, בכל זאת, אם קרה שהתפלל ביחידות עלינו לשמוח ולא ליפול ברוחנו.
רבנו רוצה שנהיה מסודרים
יום אחד נסענו למשרד כדי לטפל במספר דברים. ברדתו מהרכב הרטיב מוהרא"ש את אצבעותיו במים וסידר פאותיו וסלסל אותן.
הביט בי ואמר: "נו, אתה רואה רבנו רוצה שנהיה מסודרים"…
המתין כשלוש שעות
פעם ארע ובנו בכורו של מוהראש הרב נחמן שיק שליט"א היה צריך להגיע לארץ. נסענו במיוחד לשדה התעופה כדי לקבל את פניו, מוהרא"ש חיכה והמתין לו כשלוש שעות על הספסלים כי רצה לכבדו.
הפגישה עם הגאון הגדול רבי יעקב יוסף זצ"ל:
בנו בכורו של מרן רבי עובדיה יוסף זצוק"ל, רבי יעקב יוסף זצ"ל, ביקר מספר פעמים ביבנאל ונשא דרשות בענייני הלכה. חפצה נפשו של הפוסק הגדול לפגוש את מוהרא"ש אך לא הסתייע מילתא.
כשניפגש עם מורי ההוראה ביבנאל, הביע בפניהם את רצונו לפגוש את הצדיק.
באחת הפעמים שמוהרא"ש ביקר בירושלים, הרה"ג רבי הלל המדדי שליט"א, מרבני ההוראה ביבנאל, שמע על כך, והחליט לתאם פגישה בין שני האישים.
הרב הלל שליט"א יצר קשר עם בנו של רבי יעקב יוסף, ר' יונתן, ותיאם על פגישה בבית גיסו של ר' יצחק לסרי ברמות.
בפגישה דנו הרבנים בעניינים הלכתיים, ובין היתר שאל הרב יעקב את מוהרא"ש:
"מה דעת רבנו לגבי חצות לילה?
מוהרא"ש ענה: "לדעת רבנו, חצות לילה תמיד זה שש שעות אחר השקיעה, בין בחורף בין בקיץ.
רבי יעקב אמר:
"אם כן באומן שהשקיעה מתאחרת, חצות לילה יכול להיות בשעה שתיים או שלוש בלילה".
מוהרא"ש הגיב: "כן, ייתכן".
הקב"ה גוזר והצדיק מקיים:
אמר לי: "יצחק! זה דבר גדול שיש צדיק שגוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, אך יותר גדול מזה, שהקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מקיים".
הצדיק צריך להיות עם כולם:
כשהיינו בשדה התעופה, ספרו למוהרא"ש שישנו אדמו"ר מפורסם השוהה באחד החדרים ולומד תורה וממתין לזמן טיסתו.
מוהרא"ש חייך ואמר: "הצדיק צריך להיות עם כולם, להיות פתוח, לראות את כולם ולחזק אותם"…
אני לא רואה כלום:
"פעם בעת שהמתנו בשדה התעופה, שאלתי את מוהרא"ש אם המסכים שמוצגים בהם פרסומות הנמצאים במקום מפריעים לו".
הצדיק ענה: "זה לא מפריע לי, אני לא רואה כלום"…
נסיעה לציון רבי עמרם בין דיוואן במרוקו:
נסעתי בעבר לארץ מרוקו ואני מכיר היטב את קברי הצדיקים הטמונים בה.
למוהרא"ש היה חלום לנסוע למרוקו כדי להשתטח על ציוני הצדיקים שם ובפרט על ציונו של רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל.
רבי עמרם בן אפרים דיוואן היה מקובל ושד"ר יליד ירושלים אשר בעת מסע שליחות למרוקו לאסוף כספים למוסדות התורה בירושלים נפטר והוא בן שלושים ותשע שנה בלבד. הוא נקבר במרוקו בשנת תקמ"ב ורבים פוקדים את ציונו שהפך לאתר עלייה לרגל.
מוהרא"ש השתוקק לנסוע עם רבי איתן באזל שליט"א מהעיר נתיבות, אשר ביקר מספר פעמים במרוקו.
דרך אגב, מוהרא"ש העיד עליו שהוא אחד מהיהודים הצדיקים שהוא מכיר בחיים שלו, שתרם הרבה כספים מהונו הפרטי לצורך הדפסת ספריו, ואמר עליו שהוא יהודי קדוש.
סידרתי למוהרא"ש ויזה ואת כל הניירת הנדרשת, אך הרבנית מאוד פחדה שהצדיק ייסע למרוקו ומוהרא"ש כיבד את רצונה וברגע האחרון נסיעה זו התבטלה.
אצל ציון תלמידי הבעל שם טוב
פעם ביקש ממני מוהרא"ש שאקח אותו בלילה לציון תלמידי הבעל שם טוב הקבורים בעיר טבריה. נסענו לשם ומוהרא"ש התפלל שם בבכיות נוראיות.
בציון רבי חייא:
כשהיינו בציון של רבי חייא מוהרא"ש עלה בהתרגשות גדולה, זו הייתה הפעם הראשונה שהיה אצל רבי חייא.
בציון הבבא סאלי הקדוש
זכיתי להיות בין מארגני כנס החיזוק בנתיבות, רצינו שמוהרא"ש יגיע יחד עם הרה"צ רבי יורם אברג'ל זצוק"ל, כדי לחזק את הציבור.
כשהגענו לנתיבות ביקש ממני מוהרא"ש שאקח אותו לציון הבבא סאלי הקדוש, שם הוא בכה כשעה ורבע בבכיות גדולות.
רבי יצחק אבוחצירא בנו של ה"בבא ברוך" שנכח במקום, אמר:
"שמעולם לא ראה אדם שבוכה על ציון סבו, הבבא סאלי, במשך זמן כה רב כמו מוהרא"ש"…
לעוד קברי צדיקים:
פעמים רבות היינו בחברון במערת המכפלה ובציון בעל "ראשית חכמה" ובהר הזיתים.
בציון בעל "ראשית חכמה" נפגש עם ברוך מרזל הי"ו מראשי היישוב היהודי בחברון.
מוהרא"ש סיפר לו: "שרבנו למד שלוש מאות פעם את הספר "ראשית חכמה".
בהר הזיתים היה מבקש ממני לסגור את החלונות ולנסוע מהר (עד כמה שהחוק מאפשר) מפני הפורעים הערבים.
פרק ג:
משתתף בצערי:
כשרכשתי רכב שברולט גדולה שמחתי מאוד, כי מעתה אוכל לשמש את הצדיק ביתר נוחות ורווחה. באותו יום שנסענו, רבי נחמן בנו בכורו של הצדיק, הצטרף לנסיעה ובהגיענו לוואדי ערה (כביש עירון) הגיר התקלקל ולא יכולנו להמשיך בנסיעה, התאכזבתי מאוד.
מוהרא"ש הרגיש בצערי והרגיע אותי, באומרו: "לא קרה כלום, הכול לטובה"…
עצרתי מונית שהביאה את מוהראש ואת בנו רבי נחמן הי"ו ליבנאל ואני נסעתי עם הרכב למוסך בחיפה. כשחזרתי ליבנאל, שוב אמר לי הצדיק:
"לא קרה כלום, לא צריך להילחץ, אל תיקח ללב – הכול לטובה".
עשה הכול כדי למנוע ממני מפח נפש.
אם יגידו לך להפיל – תפילי!
באחד הימים כשנסעתי עם הצדיק התקשרה אלי אשתי, שהייתה אז בחודש שביעי, וספרה בבהלה שהייתה כעת בקופת חולים ולאחר בדיקה אמרו לה ללכת בדחיפות לבית החולים.
נתתי לה באופן חריג את מספר הנייד האישי של מוהרא"ש, ואמרתי לה: "תספרי למוהרא"ש את הכול ומה שיאמר נעשה, אך בתחילת השיחה תתנצלי על כך שאת מתקשרת ישירות לצדיק ותאמרי שאני העברתי לך את המספר".
רעייתי התקשרה אל מוהרא"ש ואמרה:
"מוהרא"ש סליחה!
מדברת גב' לסרי, אני מתנצלת שאני מתקשרת ישירות לנייד האישי של הצדיק, מדובר בעניין שאינו סובל דיחוי"…
מוהרא"ש ענה: "מה פתאום סליחה! … לא צריך לבקש סליחה ולא צריך להתנצל… זה בסדר"…
ייתכן והצדיק היה לומד באותה עת או נח, אך משום הכרת הטוב לאנשים שעזרו לו בנסיעותיו הוא לא חש שמפריעים לו.
רעייתי ספרה לו שהיא בהיריון ואינה חשה בטוב. מוהרא"ש אמר לה: "תרוצי מהר לבית החולים, ואם יגידו לך להפיל – תפילי!".
רעייתי הייתה אז בחודשים מתקדמים מאוד ובדרך כלל, הרבנים לא אומרים לערוך הפלה בחודשים גבוהים. על כן היינו בהלם מוחלט מדבריו של הצדיק שנאמרו בנחרצות ובנחישות.
נסענו לבית החולים "פוריה" בטבריה, אשתי עברה מספר בדיקות ובסיומן, המליצו הרופאים לאשפז אותה.
שוב התקשרנו למוהרא"ש, הוא ביקש שניסע להיבדק בבית החולים "לניאדו" בנתניה ושוב חזר על דבריו במעט תקיפות:
"אם יגידו לך להפיל – תפילי!.
בבית החולים "לניאדו" הרופאים המליצו לעשות הפלה. היה רב מאוד מפורסם מומחה בתחום הלידות וההפלות, שנודע לו המקרה שלנו הוא אמר לנו באופן אישי:
"שלא תעשו הפלה, אני מבטיח לכם שיהיה לכם בן קיים ובריא".
אמרנו לו: "אנו עושים מה שהצדיק יגיד לנו לעשות".
שוב התייעצנו עם הצדיק מוהרא"ש שאמר לנו: "לשמוע בקול הרופאים. ואף הרגיע אותנו ואמר: "הכול זה לטובה".
למחרת לאחר בדיקה נוספת מצאו שאין לתינוק דופק כלל וכעבור מספר שעות הוא נפל מעצמו…
ושוב הצדיק הרגיע אותנו ואמר:
"זה היה נפל והייתה לו נשמה גבוהה והכול לטובה"…
שמנו לב לכל אורך הדרך, מוהרא"ש לא אמר לבצע הפלה, אלא במקרה שלנו אמר לשמוע בקול הרופאים ואם יגידו לעשות הפלה – שנעשה, והכל לטובה.
תקרא לבן על שמי
כשנולד בני, שאלני מוהרא"ש: "איזה שם תבחר לבנך?"
"אינני יודע, עדיין" – עניתי.
מוהרא"ש אמר: "תקרא לבן על שמי, אליעזר שלמה".
יום לפני הברית, התינוק חלה בצהבת ברמה גדולה, מוהרא"ש הפנה אותנו לבית החולים "פוריה" בטבריה והרופאים המליצו לאשפז את התינוק.
כשסיפרנו זאת למוהרא"ש, הוא ביקש שנעביר את התינוק לטיפול בבית החולים "לניאדו" בנתניה.
כך עשינו, התינוק טופל בבית החולים "לניאדו" אך רמת הצהבת לא ירדה, לא ידענו מה לעשות? בעוד שעתיים אמור להתחיל לימוד "ברית יצחק" ומחר אמורה להיות הברית. האם נדחה את הכול או שנקיים את הברית במועדה.
התקשרנו למוהרא"ש וסיפרנו על התלבטויות שלנו. הצדיק אמר:
"תחפשו מוהל שיסכים לעשות את הברית, ותאמרו לו שאני אמרתי לעשות את הברית"…
התקשרתי למספר מוהלים וביקשתי מהם למול את בני, כששמעו שיש לתינוק צהבת ברמה גבוה סרבו. רק מוהל אחד ממושב מלילות ליד העיר נתיבות ששמע שמוהרא"ש אמר לעשות ברית, הסכים לערוך את הברית.
ברוך ה', הברית התקיימה במועדה. מוהרא"ש נכח בברית ואף השתתף במשך שעתיים, בסעודת המצווה שנערכה לאחריה, דרש דברי תורה ודברי אמונה וחיזק את כל המשתתפים. כמובן, שלתינוק קראנו על שם הצדיק: "אליעזר שלמה".
לאחר מיכן ביקש שכל בני המשפחה יבואו אליו וברך כל אחד ואחד באופן אישי.
מה היה רצונו החזק של הצדיק?
תמיד היה משנן באוזני ואומר: "אני רוצה להדפיס להדפיס ולהדפיס"…
כשהיה נוחת בארץ והייתי בא לקחתו משדה התעופה, היה מבקש ממני שאקח אותו למפעלי ההדפסה בפתח תקווה, כדי לעמוד מקרוב שהם מדפיסים באיכות ובזריזות.
לעיתים היה מדפיס חמישה מיליון קונטרסים ולפעמים גם עשרה מיליון קונטרסים, זה היה כל רצונו בעולם להדפיס ולהפיץ.
עם המפיצים בצומת:
כשהיינו עוברים ליד צומת והיו שם מפיצים שמפיצים קונטרסים או ספרי ברסלב אחרים. הצדיק היה יוצא מגדרו ושמח מאוד בראותו את האנשים שמפיצים את אור רבנו בעולם.
פעם בצומת עפולה, כשראינו את המפיצים, מוהרא"ש קרא להם והתעניין בשלומם, שאל: "מי אתם?" ומה הפצתם?" ושמח מאוד לפגוש אותם.
אני טיפה סרוחה
הבנות הבוגרות ביבנאל בתקופה מסוימת למדו בסמינר ברכסים. מוהרא"ש רצה לעודד אותן ולחזק אותן על שהן לומדות מחוץ לישוב ובפרט את אלו שלא זכו להתחתן.
על כן נסענו לרכסים לפנימיית הבנות, הצטרפו אלינו הרב אשר טולדנו זצ"ל ורבי אברהם ברדוגו הי"ו.
היו בחורי ישיבה שלמדו בכפר חסידים ויצרו קשר עם הרב אשר טולדנו ובקשו שהצדיק יבוא למסור שיחת חיזוק בישיבתם. הצדיק נענה לבקשתם ולאחר שבקרנו את הבנות ברכסים נסענו גם לכפר חסידים, ישוב הנמצא בסמוך.
כשהגענו לישיבה, הבחורים שמחו מאוד ופצחו בשירה אדירה:
"שאו שערים ראשיכם"…
כפי שנהוג בעולם הישיבות לשיר לכבוד ראש הישיבה או אדמו"ר שמגיע.
מוהרא"ש התחיל את דרשתו ואמר:
"תדעו לכם שהיום ביישתם אותי. איך אתם מעיזים, לשיר של הקדוש ברוך הוא ולשיר לכבוד בשר ודם. שהיום הוא פה ומחר הוא בקבר.
"שאו שערים ראשיכם" זה שיר של הקדוש ברוך הוא. מה אני… אני כבר לא פה, אני טיפה סרוחה…
איך אין לכם בושה לשיר שיר זה על בן אדם…
כך מוהרא"ש דיבר וזעזע את בחורי הישיבה.
רק נס קפה:
בעת הכנת ארוחת בוקר, שוחחתי עם הצדיק ואמרתי:
"מוהרא"ש הכול אתם יודעים ורואים הכול"…
מוהרא"ש חייך ואמר: "אני רק נס קפה יודע לעשות!"…
המופת הכי גדול שלי:
באחת הפעמים שנפגש עם חבר הכנסת, מטעם תנועת ש"ס, הרב יצחק ועקנין שליט"א. תוך כדי שיחה עם החבר כנסת, אמר הצדיק, העולם תמיד שואל אם גם בדורנו יש מופתים. בא ואראה לך מופת!
הנה הנהג שלי הוא המופת הכי גדול שלי. בכל חודש הוא מסיים ליקוטי מוהר"ן ומתבודד במהלך נסיעתו…