אם אתה רוצה לעזור לי:
מוהרא"ש אמר וכך כתב במכתביו. כל מה שרוצים לתת עבור צדקה לקהילה ולמוסדותיה יש להעביר את הכסף אך ורק דרך עמותת "ישמח צדיק".
היה דרכו לומר לאנשים, אם אתה רוצה לעזור לי ולתת לי באופן ישיר כסף למוסדות התורה והחסד ביבנאל – תיתן לקופת "ישמח צדיק" וזה נחשב כאילו נתת לידי ממש.
הערה הכותב: "כך כתב לי גם הצדיק במכתב והדבר מפורסם בשו"ת חסידות ברסלב.
ראש השנה ביבנאל:
בשנים האחרונות שהקהילה ביבנאל גדלה מאוד, והיה ציבור של אנ"ש שנבצר מהם להגיע לאומן. הקפיד שיהיה מניין מסודר בבית הכנסת.
היה ממנה אחראים על התפילות על תקיעות השופר ועל מכירת המצוות כדי שהכול יתנהל בצורה מופתית ומסודרת.
יחד עם זאת, אם יהודי רצה להתפלל במקום אחר בציון הרשב"י או בכותל הוא לא מנע זאת.
בית החיים בימי שישי:
כשהיה מוהרא"ש ביבנאל, היה עולה לבית החיים בימי שישי, לחלקת הקבר שרכש לעצמו ושם היה מתפלל ומתבודד.
לעיתים ארע שגם באמצע השבוע היה עולה לבית החיים כשהרגיש צורך להזכיר לעצמו באופן מוחשי את יום המיתה.
בעניין הדלקת נר שבת ויום טוב.
להדליק שני פמוטים שיש בהם שמן וארבע נרות שעווה כנגד י.ה.ו.ה ועוד נר עבור כל ילד, וכך ביום טוב.
אם הגפרור בו הדליקו כבה אמר שלא ידליקו מנר שכבר הודלק אלא ידליקו גפרור נוסף.
מתחשב בדעתה של האישה:
בהיותי רווק ולומד בישיבה של הצדיק באמריקה, הייתי עוזר הרבה למוהרא"ש. בקניות ובארגון דברים.
כשהתארסתי, מוהרא"ש אמר לי כעת אתה הולך לעשות לביתך, שנה שלמה…
לאחר ששלמה שנת הנישואין הראשונה, מוהרא"ש שאל אותי:
"נו, אשתך מסכימה שתבוא לעזור לי?"…
במהלך שנות הגבאות ששימשתי את הצדיק, תמיד מוהרא"ש היה מוודא ושואל:
"אם האישה צריכה אותך בבית?… אם זה בסדר מצידה?"…
כי חרד שמא הדבר בא על חשבון העזרה לבית ולאישה.
בסיום היום, היה תמיד מכיר טובה על כל מה שעושים למענו. לעיתים בשבת היה קורא לאשתי ואומר לה:
"בעלך מאוד עוזר לי"…
"את לא יודעת כמה אשר עוזר לי"…
"תודה רבה! שאת מאפשרת לו לעזור לי"…
פעם אף עשה לי ברכת "מי שברך" בעת פתיחת ההיכל.
כי מידת הכרת הטוב אצל מוהרא"ש הייתה חזקה מאוד.
כמנהג אבותיהם:
מוהרא"ש היה מעודד את התלמידים הספרדים לשמור על מנהג אבותיהם. ולכן הבחורים הספרדים היו מתעטפים בטלית.
בראש חודש כשהחזן היה ספרדי, מוהרא"ש היה מברך על ההלל והחזן היה קורא את ההלל.
הדלקת נרות בעת קבלת הקהל:
לפני כל קבלת קהל היה מדליק שני נרות שמן. אחד לכבוד רבנו רבי נחמן בן שמחה ופייגא, והשני לעילוי נשמת רבי מנחם מענדל מרימונוב בן רבי יוסף. טען שנר זה הינו סגולה לפרנסה.
לעיתים הגבאי הדליק את הנרות אך את שמות הצדיקים מוהרא"ש היה אומר בעת ההדלקה בעצמו.
בערב פסח:
בערב פסח בתענית בכורות היה מסיים מסכת הוריות, שהיא מסכת קצרה. היה לומד את המסכת הזאת בלילה הקודם לאחר שערך בדיקת חמץ.
את המסכת הזו למד במשך כל הלילה עם חתנו הרה"ח רבי משה אסטרייכר שליט"א.
הלימוד ארך כל הלילה ומוהרא"ש היה לומד מסכת זו כדי לעשות סיום מסכת ביום יד בבוקר ולהוציא את הבחורים ובני המשפחה החייבים לצום תענית בכורות.
בציון רבי מאיר בעל הנס:
אמר בדרשותיו ואף כתב על כך במכתביו, להדליק נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, וכן להשתמש בשמן הנרות הנמצא בציונו.
מריחת הגוף בשמן זה הינו סגולה לרפואה גדולה, וכן נהג בעצמו.
כאשר הרבנית לא חשה בטוב או כשמוהרא"ש היה זקוק לישועה. היה מגיע לציון רבי מאיר בעל הנס מדליק נר ואף משלם כסף על כך כמנהג באי המקום.
כך גם נוהג בנו של מוהרא"ש, רבי נחמן שיק שליט"א כשמגיע לציון רבי מאיר.
פעם שלח אותי מוהרא"ש במיוחד שידליקו נר שמן על ציונו של רבי מאיר בעל הנס לרפואת הרבנית ונתן לי מאה דולר כדי שאתן שם לצדקה לטובת מוסדות התורה.
מכירת חמץ:
לרבני ההוראה ביבנאל היה אומר למכור את החמץ לציבור הרחב, אך הוא עצמו היה מחמיר מאוד בזה לא למכור חמץ בעין וכן לא להשתמש בחמץ שעבר עליו הפסח.
כשהייתה כמות גדולה של חמץ שנתרם לבית התבשיל מוהרא"ש התיר לסמוך על היתר מכירת החמץ ולהשתמש בחמץ זה לאחר הפסח.
תמרים וסודה במקרר:
בזמן שהותו ביבנאל, היה במקרר ביתו תמרים וסודה בדרך קבע. את התמרים הייתה מכינה אימי שתחי', מנקה ובודקת אותם היטב.
מוהרא"ש היה אומר: תמ"ר זה ראשי תיבות תרופת משה רבנו, ומזכיר את דברי חז"ל שתמר מסיר דאגה.
לעיתים היה שואל אותי:
"מהיכן אימא מביאה תמרים כאלו משובחים?"
כשהרבנית הייתה מגיעה לשבתות היא הייתה מבקשת שיקנו גם פיצוחים, לא בשבילה אלא בשביל לכבד את האורחים הבאים לביתה.
אמי הייתה נוסעת במיוחד לטבריה וקונה את התמרים ואת הפיצוחים מחנות שהיה בה סחורה איכותית בכשרות מהודרת מאוד.
המוכרת הייתה מסרבת לקחת תשלום עבור הפיצוחים וטענה שהיא רוצה לזכות בזכות הגדולה שהפרות היבשים שלה יעלו על שולחנו של הצדיק.
על פי רוב מוהרא"ש היה שותה סודה ולא מים זה גם היה טוב לו לעיכול המזון, וייתכן שהייתה עוד סיבה לדבר.
כתוב בספר המידות (חלק א – אכילה סעיף ט') "אין שותים בפני הרבים".
פעם ארע לפני שנים רבות, שמוהרא"ש הגיע לבית הורי (היכן שממוקם כעת "מקווה מלכה"). אימי תחי' הגישה לו על מגש כוסות מים, מוהרא"ש לקח כוס אחת של מים הסתובב לצד השני ברך "שהכול" ושתה. כנראה, לא רצה לשתות מים ליד אחרים כפי שכתוב בספר המידות.
ייתכן ומוהרא"ש סבר שסודה אינו בגדר מים ואפשר לשתות בפני אחרים.
כאשר היה מגיע לשבות ביבנאל היו מכינים על שולחנו הרינג וגעפילטע פיש וצנון.
היה אוכל צנון מטעמי בריאות וכמו שחז"ל אמרו (ברכות נז:) על רבי "שלא פסק על שולחנו לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים".