ומאז והלאה הייתה עבודתו בצמצום נפלא, כפי שפקד עליו רבנו ז"ל. והתחיל לעסוק גם במשא ומתן ונעשה עשיר. ורבנו ז"ל פקד עליו, שיפריש חומש מכל אשר ירויח, ויחלקם לעניים, וכם עשה וקיים כל ימיו. (וקודם פטירתו התפאר: "מיט מיין חומש, האב איך קיין מורא נישט אפילו פאר דעם בית דין של מעלה, סע וועט מיר נאך ארויס קומען" (עם החומש שלי איני מפחד אפילו לפני הבית דין של מעלה, וזה עוד יעזור לי").
ורבנו ז"ל שיבחו מאוד מאוד על גודל היראה שהייתה לו, ואמר עליו, שהוא ירא שמים כל כך מהשם יתברך, כמו שמניחים אצל הרוסישע צו שמייסען (כמו שהרוסים מלקים בעונש).
ובתוך כך נתעוררה זוגתו של ר' בער לחזור אל הוריה בעיר דאשיב ולבקרם. ואז נכנס ר' בער אל רבנו ז"ל ושאלו, איך יתנהג עם הצדיק המפורסם ר' יודל וחברו הצדיק ר' שמואל אייזיק, כי הלא הזהירו אותו שלבל ייכנס אליו
ואמר לו רבנו ז"ל, שהוא יתנהג בעבודתו בתמימות ובפשיטות ולא יתבלבל משום בריה שבעולם, רק ידבר עמו יתברך ויהיה רגיל בזה מאוד. וכשיבואו אצלו ימשיך בעבודתו בחיות ובשמחה. וכשישאלו אותו, מאין לו כל החיות והשמחה וההתחזקות וההתעוררות, יאמר להם בפה מלא, שהוא ממנו.