וגם כל דיבוריו ושיחותיו הקדושים עם אנשי שלומנו רק מעבודת השם יתברך והלהיב את לבבם מאוד מאוד אליו יתברך, עד שהמשיך בהם תשוקה עצומה והתעוררות נפלאה מאוד מאוד גם כן לעשות כמותו ולעזוב הכל ולעבדו יתברך באמת ובתמים.
ופעם אחת היה יש איש אחד מאנשיו קובל לפניו מאוד על חסרון פרנסתו. אמר לו רבנו ז"ל: "איני יודע, איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה. הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב, כי בכל אחד מכם יש בליבו מדבר שממה מאין יושב, ואין שם מדור לשכינה. ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תיקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב, שקורין דעמב, לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם. כמה יגיעות צריכים, עד שמסתתין אותי ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה, כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני לייגע את עצמי עם כל אחד מכם לעשות עמו איזה תיקון – ואתם מבלבלין אותי בהבלים כאלו!"
והייתה דרכו של רבנו ז"ל לשמוע כל מה שדיברו לפניו סיפורים וחדשות מה שנעשה בעולם וכו'. וראו שהייתה לו בזה עבודה והשגות גדולות. ועל פי רב היה נכנס מהשיחות והסיפורים ומהחדשות וכו' לתוך שיחה נוראה ונפלאה בתורה ובתפילה וביראת שמים. וכמה פעמים בא אל שיחה ארוכה, עד שאמר תורה שלמה, מעין השיחה והחדשות שסיפרו לפניו וכו'. ודרכו הייתה תמיד, שאפילו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חולין, היו רגליו ורב גופו מרתתין מאוד. והיו רגליו מזדעזעין ממש מאוד מאוד.
וכשהיה נסמך על השולחן, היה השולחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השולחן גם כן מרתתין מחמתו, כי היו רגליו וגופו מרתתין ומזדעזעין תמיד – וכל זה מרב היראה והפחד שהיו עליו מפחד ה'.
ומי שלא זכה לראות את היראה, שהייתה מונחת על פניו תמיד, לא ראה יראה מעולם. והיו עליו כל מיני חן שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה וקדושה נפלאה ונוראה בכל איבר ואיבר.
והיה מופשט מכל המידות והתאוות הרעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול, שאי אפשר למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל.
והיה חידוש נפלא ונורא מאוד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ואל כל זה זכה על ידי רוב שקידתו בתפילה ובהתבודדות וביגיעות עצומות, שיגע מאוד מאוד בעבודתו הקדושה ימים ושנים.