ויהי היום בתחילת חורף תקנ"ח בא ר' שמעון אל רבנו ז"ל אל עיר מעדוועדיווקע ואמר לו רבנו ז"ל: "שמע נא, יש לפני נסיעה, ואיני יודע להיכן?" ושחק ר' שמעון: "איך נוסעים, אם אין ידעים להיכן נוסעים". והשיב לו: "באמת איני יודע", ותכף ומיד כששמע ר' שמעון מרבנו ז"ל זאת, נתעורר מעצמו והלך ר' שמעון והיכן עגלה וסוסים וכל צרכי נסיעה. ושאל אותו רבנו ז"ל בלשון תמיהה: "התוכל לנסוע עמי?" ושאל ר' שמעון את רבנו ז"ל: "למה לא?" והשיב רבנו ז"ל, כי הנסיעה תתמהמה או שבוע או שבועיים או חודש או רבע שנה או חצי שנה או שנה תמימה.
והתחיל ר' שמעון לשחוק, איך יכול להיות דבר כזה, שאדם לא ידע, איפה נוסע וכמה תתארך הנסיעה. אך כשראה, שרבנו ז"ל רוצה לנסוע באמת, אז אמר ר' שמעון לרבנו ז"ל, שהוא מפקיר הכול ונוסע עמו, אפילו שיתמהמה זמן רב.
והתחילו לנסוע על הדרך שנוסעים דרך כפר וואלחיוויץ. וקיבל שם עוד איש אחד, שיסע עמהם. ועדיין לא ידע רבנו ז"ל, להיכן הוא נוסע. כך אמר אז, עד שהגיעו אל עיר מעז'בוז'. ונכנס רבנו ז"ל לבית אביו ואמו הצדיקים, ושמחו מאוד לקראתו. וישב שם איזו שעה. אחר כך אמרה לו אמו הצדקת: בני, מתי תלך לזקנך הבעל שם טוב הקדוש ז"ל (היינו על קברו הקדוש)?" והשיב לה רבנו ז"ל: "אם זקני רוצה להתראות עמי, יבוא לכאן.
אחר כך בלילה שכב רבנו ז"ל לישון, ובבוקר עמדה אמו ובאה אליו ואמרה לו: "הלא זקנך כבר היה אצלך, ומתי תלך אליו (היינו על קברו הקדוש)?" השיב לה רבנו ז"ל: "עכשיו לא אהיה על קברו. בחזירתי מדרכי, אם ירצה השם יתברך. אהיה!"
ונתוודע לרבנו ז"ל מן השמים, שצריך לנסוע אל עיר קאמיניץ. והנה תכף ומיד סמוך לכניסתם לעיר מעז'בוז נחלה שם ר' שמעון מאוד, והוכרח רבנו ז"ל להשאירו בעיר מעז'בוז. וכשנפרד רבנו ז"ל מר' שמעון, (שקורין גיזעגינט) בכה ר' שמעון ושאל את רבנו ז"ל: "מתי אתראה פנים אל פנים עמכם? כי הלא תוכלו להתמהמה בדרך, מי יודע כמה? כמו שאמרתם לי עוד בביתכם במעדוועדיווקע".
והשיב לו רבנו ז"ל: "לא התמהמה כי אם שמונה או עשרה ימים ולא יותר". ושאלו ר' שמעון: "רבי, הלא אמרתם בביתכם, שאינכם יודעים, כמה תתמהמהו בדרך". השיב לו רבנו ז"ל: "באמת בביתי לא ידעתי, אבל עכשיו אני יודע, שאני צריך לנסוע לקאמיניץ, ולא התמהמה הרבה, כי אם כנ"ל". ולא רצה ר' שמעון להניח את רבנו ז"ל, עד שיבטיחו, שבוודאי בחזירתו ימצאנו בחיים ושלום ויקח אותו עמו, והבטיחו רבנו ז"ל על זה.
כי באותו הלילה שהיה במעז'בוז', בא אליו הבעל שם טוב הקדוש ז"ל ואמר לו, שיסע תכף ומיד לעיר קאמיניץ.