רבי נתן מברסלב – תלמידו הגדול והמובהק של רבנו נחמן מברסלב וממשיך דרכו, עליו התבטא רבנו הקדוש: "אם לא רבי נתן – לא היה נשאר ממני אפילו עלה אחד"
תאריך פטירתו: י' בטבת ה'תר"ה • נפטר בגיל: 64 • מקום מנוחתו: ברסלב, אוקראינה
הצדיק הקדוש מורנו רבי נתן שטרנהרץ מברסלב, הנקרא גם מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן), הינו תלמידו הגדול והמובהק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, מפיץ תורתו המרכזי וממשיך דרכו לאחר הסתלקותו. חסידות ברסלב זכתה לפרסומה הגדול הודות לפועלו.
צעירותו ונישואיו
נולד ביום שבת קודש, בתאריך ט"ו בשבט שנת ה'תק"מ (22.01.1780), בן בכור לאימו מרת חיה לאנע ולאביו רבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם וסוחר גדול מאוד.
התחתן בגיל 13
עוד מהיותו ילד קטן התמיד מאוד בלימודיו בעיירה נעמירוב – שם התגורר יחד עם הוריו, ובערה בו אהבת ה' יתברך וחשב תמיד מהתכלית הנצחית. הוא גדל בבית של מתנגדים גדולים לדרך החסידות וכל סביבתו הייתה עוינת את החסידות.
בהיותו בן 12 שנים כבר התפרסם בכל הסביבה כלמדן מופלג, עד שהיו מכנים אותו "העילוי מנעמירוב".
בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן בגיל 13, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל – בתו של אחד מגדולי הדור ההוא, רבי דוד צבי אוירבך, שהיה מכונה 'רבי דוד צבי הגדול' בשל צדקותו הגדולה ויגיעותיו המופלגות בעבודת ה' יתברך.
לאחר נישואיו חי יחד עם זוגתו במשך שנתיים אצל חמיו בעיר שאריגראד שבאוקראינה, ושם התקרב יותר לדרכם של מתנגדי החסידות,
היות וזוגתו הייתה מבית של מתנגדים גדולים מאוד. חותנו נהג להזהיר את בני ביתו ובתוכם את חתנו החדש רבי נתן להתרחק מהחסידים.
בתקופת מגוריו בשאריגראד עלה ונתעלה עוד ועוד בלימוד התורה הקדושה, עד שנחשב לגדול ועצום בתורה והתבלט במיוחד בשקדנותו הבלתי מצויה. לאחר שנתיים חזר עם זוגתו לנעמירוב וחי שם בבית אביו.
ההתקרבות לחסידות
גם בעיר נעמירוב המשיך רבי נתן לשקוד על לימוד התורה הקדושה ברוב שעות היום, ולמד בחברותא עם ידידו רבי ליפא.
רבי ליפא היה מבית חסידי, התחתן עם אישה מבית חסידי ועבד את ה' יתברך בדרך החסידות.
תוך כדי הלימוד המשותף עם רבי נתן, היה רבי ליפא מדבר רבות על עולם החסידות בכלל ועל גדולתם של הצדיקים בפרט, ואף שבתחילה קשה היה לרבי נתן להיפתח לדברים אלו בעקבות מה ששמע וספג בימי ילדותו ובחרותו מסביבתו, לאט לאט החלו הדברים לחלחל בליבו, שגם כך היה תמיד משתוקק וצמא לדבר ה' באמת.
באותו הזמן שמע רבי נתן על הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, וראה את עבודת ה' של אחד מתלמידיו שנעשית בקדושה, בתמימות ובדביקות, ונתלהב מזה מאוד. אחר כך נסע בצנעה ובסתר אל רבי מרדכי מקרעמניץ זי"ע, שם נגלתה לעיניו עבודת ה' הנלהבת שלו, ונתלהב מאוד.
לאחר זאת ביקר אצל כמה וכמה צדיקים מגדולי החסידות, ובכל מקום נתעורר מחדש, עד שקם ונסע לרבי ר' לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע. הרבי מברדיטשוב קיבלו בזרועות פתוחות וקירבו בצורה יוצאת מגדר הרגיל, וברבות הימים אף היה מכנה אותו: "נוס'לע שלי…". רבי לוי יצחק היה זה שפתח בפניו את שערי החסידות ורבי נתן היה כותב את תורותיו.
הרבי מברדיטשוב פתח בפני מוהרנ"ת את שערי החסידות. בית החיים בעיירה ברדיטשוב (צילום: ארכיון נחמן מעהל)
באחד ממוצאי השבתות בחצר קודשו של הרבי מברדיטשוב, ישב רבי נתן לסעודת מלווה מלכה יחד עם חבורת אברכים והיה חסר קצת דבר מאכל על השולחן. הפילו האברכים גורל לראות מי מביניהם ילך וייקנה 'בייגל' עבור המתוועדים, והגורל נפל על רבי נתן. הלך רבי נתן לקנות את הבייגל תוך שמחשבותיו עוסקות בחשבון נפש: "מה יהא עליי? מה תהא תכליתי? גם כשאני פה בין חסידים חש אני שאיני מוצא עצמי בעולם, האם לכך נוצרתי? לקנות בייגל?!" – שאל בנפשו.
רבי נתן היה אובד עצות. חש הוא אמנם שעומד בשערי גן עדן עם התקרבותו לעולם החסידות, אך צימאונו לדבר ה' היה עדיין גדול מאוד. עמד רבי נתן על אם הדרך ופרץ בבכי גדול וזעק לה' יתברך, ובמקום להמשיך לבית האופה ולקנות את הבייגל, נכנס לבית המדרש ופנה לעזרת הנשים, נטל ספר תהילים לידיו והחל לומר פרק אחר פרק בבכיות גדולות, ומרוב צער התגלגל על הרצפה בפישוט ידיים ורגליים תוך שהוא בוכה בכי תמרורים. כך המשיך עד שהגיע לפרק נ' שבתהלים, ואז נפל על הרצפה נטול כוח והמשיך לבכות כשליבו שבור עד שנרדם.
ובשנתו חולם הוא חלום. ובחלומו הוא רואה סולם גבוה מונח ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה, רואה רבי נתן את עצמו עולה בסולם שלב אחר שלב, אך הוא לא מחזיק מעמד, ונופל. אחר כך הוא שוב מתחזק ומנסה לעלות, ומצליח לטפס יותר גבוה מהפעם הקודמת, אך הוא שוב נופל. וכך חזר העניין כמה וכמה פעמים, עד שלבסוף נפל לגמרי מהסולם, ומעוצם החבטות הקשות שספג לא היה בכוחו לנסות שוב לעלות בסולם.
עודו שכוב על הרצפה, נגלתה לפניו דמות אברך צעיר בעל פנים מאירות. רבי נתן קם מיד לכבודו כשהוא נרעש ונרגש, והאיש שנגלה לפניו אמר לו כך: "טפס וטפס, אך החזק עצמך היטב". התעורר רבי נתן כשהחלום חרוט היטב בזיכרונו, ומיד חש מעודד ומחוזק. לפתע הוא נזכר שהוא עדיין בשליחות לקנות את הבייגל לחבורה המחכה לו, הזדרז רבי נתן לקום, הלך, קנה וחזר אל חבורת החסידים ששאלה אותו לפשר העיכוב, אך הוא התחמק מלהשיב.
חלום זה היה בשנת תקס"ב, שנה לפני התקרבותו לרבינו נחמן מברסלב.
ההתנגדות מהמשפחה
בשנת תקס"ב עבר רבינו נחמן מברסלב מהעיר זלטיפאלי והגיע לגור בעיר ברסלב, ואז אמר: "צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא הייתה מעודה בעולם השפל".
נסעו לברסלב לראות את עבודת הקודש
בחודש אלול של אותה שנה שמעו רבי נתן וחברו הטוב רבי נפתלי מרבי ליפא, על כך שהגיע לעיירה ברסלב הסמוכה צדיק גדול שעובד את השם בקדושה רבה, והשניים החליטו לנסוע אל הצדיק ולראות את עבודתו בקודש. היה זה כשרבי נתן היה בגיל 22 ורבינו היה בגיל 30.
תכף כשנכנס רבי נתן לחדר קודשו של רבינו, נבהל מאוד, כי כשראה את דמות פניו נזכר מיד באותם פנים ובחזות האברך שנגלתה לו בחלום.
כשרבינו ראה את רבי נתן, פתח את פיו הקדוש ואמר לו: "מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו…". באותה פגישה גם הזכירו כל אחד את הייחוס שלו וראו שיש בניהם קרבה משפחתית – לחמיו של רבי נתן הייתה אחות שנשואה לרבי נחמן מהורדנקא בזיווג ראשון, וכידוע רבי נחמן מהורדנקא היה סבו של רבינו מזיווגו השני.
כשהיה רבי נתן בברסלב אצל רבינו הקדוש, שם החליט שמצא את מה שנפשו חיפשה ואת הבאר שממנה ישקה נפשו וירווה צימאונו מעתה ועד סוף ימיו. אך לעומתו עמדו כל בני משפחתו שהתנגדו מאוד לדרכו החדשה – אשתו, אביו, חמיו וכל שאר בני ביתו. מצידו, היה רבי נתן מאושר ושמח, כי מצא מקום מרגוע לנפשו, כפי שהתבטא בלשון דוד המלך: "פה אשב כי איויתיה…"
בזכות רבינו זכה רבי נתן לילדים וזאת לאחר כעשר שנים מהנישואין. והמעשה היה כך: רבי נתן הזכיר את עצמו אצל רבינו וביקש ישועה לילדים, ענה לו רבינו: "עבור זה אתה חייב לתת פדיון" והציע לו לקנות עבורו ששה כסאות, ואכן עשה רבי נתן כמצוות רבינו ובזכות זה נולדו לו ששה ילדים – חמש בנים ובת אחת.
אצל רבינו הקדוש
הצלחתו הגדולה של מוהרנ"ת בצילו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, הייתה בזכות שהשליך וביטל לגמרי את דעתו, וכל מה ששמע מרבינו הכניס אל ראשו כאילו אין לו שכל כלל ומה ששומע עכשיו מוסיף לו עוד חתיכת שכל…
עד שזכה למה שזכה.
רבי נחמן מטולטשין זי"ע – תלמידו של רבי נתן וממשיך דרכו, הסביר פעם מה היה ההבדל בין רבי נתן לשאר תלמידי רבינו. הוא סיפר כי רוב תלמידי רבינו היו הולכים לישון לאחר שהיו שומעים תורה מרבינו, אך לעומתם רבי נתן היה יוצא לשדה מחוץ לעיר וצועק אל ה' יתברך ב
כיסופים גדולים ובהתעוררות עצומה: "רבונו של עולם, בברסלב בוערת אש, הבער את האש בליבי", כי הבין שכל דיבור של רבינו הוא אש של קדושה המעוררת את הלב אל השם יתברך, והבין שאי אפשר לקבל את האש הזאת, כי אם על ידי תפילה והתבודדות אל השם יתברך.
מוהרא"ש זי"ע שר עם חסידי ברסלב את הניגון "בברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי"
רבי נתן היה כותב את כל השיחות והתורות ששמע מרבינו הקדוש, ובזכותו יש בידינו כיום את כל ספרי רבינו. ואמר רבינו לחסידי ברסלב: "אתם צריכים להודות לרבי נתן, כי בזכותו נשארו ממני כל-כך הרבה ספרים".
אמר פעם מוהרא"ש זי"ע: "רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל הם דבר אחד, כי רבינו ז"ל צירפו להרבה דברים כידוע בין אנשי שלומינו, וכן אמר בפירוש לאנשי שלומינו 'אם לא הוא לא היה נשאר ממנו אפילו עלה אחד', ואין מי שיבין את רבינו ז"ל כמו מוהרנ"ת ז"ל. הוא היה התלמיד היחיד שהבין בשלימות דברי רבינו ז"ל".
הנהגתו לחסידים
לאחר הסתלקותו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, עבר מוהרנ"ת להתגורר בעיר ברסלב, שם התקבצו רבים מהתלמידים סביב הנהגתו והדרכתו על פי דרכו ועצותיו של רבינו הקדוש.
ציור של הקלויז שאותו בנה מוהרנ"ת באומן
הוא הנהיג את החסידים במסירות נפש גדולה לאחר שהתייתמו מרבינו ולא סר ימין ושמאל מהדרך אותה גילה והנהיג רבינו הקדוש בחייו.
ואכן עוד קודם לכן העיד עליו רבינו ואמר: "אף אחד לא יודע ממני, רק רבי נתן, ורבי נפתלי קצת…".
מוהרנ"ת הדפיס את כל ספרי רבינו ואף נסע בכל רחבי אוקראינה בכדי לבקר אצל חסידי ברסלב ולהמשיך אצלם את אורו של רבינו הקדוש.
מתוך מסירותו להגדיל את שם רבינו, רצה מאוד לבנות בית כנסת על שם רבינו שבו ילמדו ויתפללו לפי דרכה של חסידות ברסלב. ואכן מסר נפשו, כיתת רגליו כדי להוסיף מטבע למטבע ודאג לבעלי מלאכה כדי לבנות את ה'קלויז' בעיר אומן, ובכל זה עסק לבדו בלי שום עזרה. עד היום נמצא זה ה'קלויז' באומן על ההר שמול הציון הקדוש, אחרי ששופץ פעמיים ומשמש כיום כמפעל.
בבית המאסר
רבינו אמר פעם לרבי נתן: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". ואכן כך היה – שנים רבות נרדף רבי נתן על ידי אנשים מבית ומחוץ.
הרדיפות היו קשות כל כך, עד כדי שהתירו המתנגדים את דמו וניסו להורגו ממש, עד שנאלץ רבי נתן לברוח ולנוס על נפשו מעיר לעיר כדי להימלט ממבקשי נפשו.
בגודל שפלותו וענוותנותו החריש תמיד למתנגדיו וכך גם ביקש מחסידיו שלא יענו למחרפים ולמגדפים, וביקש תמיד להיות נרדף ולא רודף, לקיים הכתוב: "לעולם יהיה אדם מהנרדפים ואינם רודפים…".
פעם שונאיו ומתנגדיו טיכסו תחבולות כיצד להרע לו, והגישו תלונה לפני המחוז באמתלא כאילו הוא מתחזה לנביא שקר ומנהיג כת משונה, כמו כן הלשינו עליו שמפעיל בית דפוס באופן לא חוקי.
לבסוף נעצר רבי נתן ועבר סבל גדול מאוד. בדרך הילוכו למאסר, כשידיו קשורות באזיקים ואנשיו מבקשים לדעת מה לעשות, הגביה רבי נתן את ידיו הקדושות וקרא לאנשיו: "העובדא שלכם תהיה – יפוצו מעיינותיך החוצה", כשכוונתו להמשיך את דרכו של רבינו הקדוש ולהפיצה בכל קצוות תבל.
גם בבית המאסר היה רבי נתן דבוק בה' יתברך, ואף כתב שם חידושי תורה שאחר כך הודפסו בספרו 'ליקוטי הלכות'.
כעשרה ימים היה כלוא עד שבחמלתו ובחסדיו של ה' יתברך, היה לו נס והסכימו לשחררו, וזאת רק אחרי שחסידי ברסלב פדו אותו בסכום עצום מאוד.
הנסיעה לארץ ישראל
באחת מהתורות הנפלאות שנשמעו מפי קודשו של רבינו, שמע רבי נתן תורה המדברת ממעלת ארץ ישראל שבה רבנו אומר שהעיקר הוא ארץ ישראל, ושאל רבי נתן: "מה כוונתכם בזאת?", וגער בו רבינו הקדוש על שאלתו וענה לו: "כוונתי כפשוטו, את ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים…".
נתלהב מאוד רבי נתן מאלו הדיבורים והתמלא השתוקקות והתלהבות לנסוע לארץ ישראל.
שנים רבות של השתוקקות, כיסופין ותפילות עבר רבי נתן עד שזכה לכך בסופו של דבר, אבל רק כעבור 17 שנה!
קשיים רבים עבר בנסיעה לארץ ישראל, אך לבסוף זכה להגיע ולבקר בערים צפת, טבריה וחיפה.
גם בדרך חזרה הביתה היו לו קשיים רבים, חלישות הדעת וצער, אך היה שמח עד מאוד שזכה להוציא חשקו ומרצו מן הכוח אל הפועל ולבקר בארץ הקודש.
הסתלקותו
בנוסף לכל הסבל שסבל מוהרנ"ת מרודפיו ומתנגדיו, סבל הוא גם מצד בריאות הגוף – 25 שנה סבל ממחלת המעיים עד ימיו האחרונים.
זמן קצר לפני פטירתו חלם שני חלומות:
בחלום הראשון ראה את רבינו הקדוש מגיע לקראתו עם עוד מישהו,
וסיפר רבי נתן לפני רבינו כל מה שעובר עליו, וענה לו רבינו: "עם הספרים שלך טוב עשית", וזה שהיה ליד רבינו הנהן בראשו ואמר: "אכן כן, טוב מאוד עשית", ושאל מוהרנ"ת את רבינו: "מי זה האיש?" והשיב לו רבינו כי זה משה רבינו.
ובחלום השני ראה את רבינו אוחז ב"ספר הנשרף", וביקש מרבינו שילמד איתו מזה הספר, והשיב לו רבינו: "עבור זה הנך כבר צריך לבוא אלי…",
ועל חלום זה אמר מוהרנ"ת לאנשיו: "מפחד אני מחלום זה", מאחר והיה זה רמז על הסתלקותו בקרוב.
ביום שישי, עשרה בטבת ה'תר"ה (1844), תיכף אחרי הדלקת נרות שבת קודש מסר מוהרנ"ת את נשמתו הטהורה בעיר ברסלב, כשהוא בן 64 שנים ו-11 חודשים.
מוהרא"ש בתפילה על ציון מוהרנ"ת לפני שנים רבות (צילום: ארכיון נחמן מעהל)
מסופר שחברו הטוב רבי נפתלי מנעמירוב, שהיה באומן, לא יכול היה לקבל את הבשורה על פטירתו, מאחר ונפטר זמן קצר לפני כניסת השבת, אך באותו ליל שבת ראה בחלומו את מוהרנ"ת רץ, ושאל אותו: "לאן אתה רץ?", והשיב רבי נתן: "איך? גלייך צים רבי'ן" [אני? ישר לרבינו!], והבין רבי נפתלי שנפטר והודיע על כך לחסידים עוד במהלך השבת.
בהלוויתו שנערכה במוצאי שבת בעיירה ברסלב שבאוקראינה, השתתפו המונים מכל העיר והסביבה, וביניהם גם מתנגדיו הגדולים ביותר שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.
מוהרנ"ת ביקש להיטמן בכניסה לבית העלמין ואמר: "כל נפטר שיעבירו דרך הקבר שלי אעשה לו טובה".
קודם פטירתו הורה רבי נתן לתלמידים שלא יבואו אל קברו מפני שהוא תמיד יהיה אצל ציון רבינו, למרות זאת נוהגים כולם לפקוד גם את ציונו הקדוש ולהרבות בתפילה ותחנונים במקום.
ספריו
לרבי נתן הייתה מידה מיוחדת במינה שבה הצטיין – מידת זריזות מופלגת ושמירת הזמן, שבזכותה זכה לכל מה שזכה ובפרטיות לזכות כתיבת הספרים. הוא הרבה
לכתוב ספרים קדושים, מהם ספרים שרבינו אמר והכתיב לו ומהם ספרים שהוא כתב בעצמו, והם:
• ליקוטי מוהר"ן – את רוב הספר רבינו אמר ורבי נתן כתב.
• ספר המידות – רבינו כתב ורבי נתן הדפיס.
• סיפורי מעשיות – רבינו אמר ורבי נתן כתב והדפיס בלשון הקודש.
• שיחות הר"ן – כתבם בעצמו.
• חיי מוהר"ן – כתבם בעצמו.
• ליקוטי עצות – כתב וליקט על-פי עניינים בליקוטי מוהר"ן.
• שמות הצדיקים – ליקט וכתב.
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר וכתב על-פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – כתב בעצמו במשך 40 שנה!
• ליקוטי תפילות – לאחר שהבין מרבינו שעליו לעשות מהתורות תפילות, עשה כך ובדמעות רבות כתב את 'ליקוטי תפילות', ואף אמר על ספרו זה ש"עתידין ליתן את הדין על כל יום שעובר בלי לאומרם".
ברבות השנים השתדל רבי נתן לפתוח בית דפוס משלו כדי להוציא לפועל את כל עניין דפוס הספרים, ואכן בדיוק ביום הולדתו ה-41 נערכה חנוכת בית הדפוס שפתח רבי נתן ושם הוא הדפיס ספרים רבים, אך גם סבל רבות בשל כך.
זכותו הגדולה תגן בעד כלל חסידי ברסלב ובעד כל עם ישראל, אמן.