קפא. כיצד ניתן לדון לכף זכות בשעה שאדם יודע שהוא בוודאי צודק?
רבנו אמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ו') שצריכים להיזהר מאוד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו את החולקים עליו ומבזים אותו צריך לדונם לכף זכות ולשתוק להם, עיין שם.
ולכאורה איך יכולים לקיים זאת, כשאחד יודע שהוא צודק בוודאי, ויש לו חולקים שחולקים עליו, ואומרים שהצדק אינו עמו, איך שייך שידון אותם לכף זכות?
אך יש לומר על פי מה דאיתא (בספר המידות, אות ניאוף, סימן כו): "על ידי הוצאת זרע לבטלה בורא קליפות המתלבשות בבני אדם המתנגדים וחולקים עליו, ועושים לו ייסורים", עיין שם.
היינו, שהוא יאחז בעניינו שהוא יודע שהצדק עמו, אך לא ישיב למחרפו ולמבזו, רק ידונם לכף זכות, שאינם אשמים בזה שחולקים עליו, כי ידע שהוא אשם בדבר.
כי על ידי חטאיו בפגמי הברית, על ידי זה התלבשו הטיפות באלו בני אדם וחולקים עליו, ועל כן צריך שיידע, כי לא הם חולקים עליו, רק עוונותיו חולקים עליו.
(אשר בנחל, כרך ב, מכתב קנו, שנת תשכ"ד)
קפב. מי היה בעל מחבר הספר "השתפכות הנפש"?
מה ששאלת מי היה בעל מחבר הספר "השתפכות הנפש"?
זה היה רבי אלטער טעפליקער ז"ל, שמו היה רבי משה יהושע, אבל מחמת שבצעירותו היה חולה מאוד, הוסיפו לו שם "אלטער". בזה היה נקרא כל ימיו, אבל כשקראוהו לספר תורה, היה נקרא רבי משה יהושע בן רבי אשר זעליג. אביו היה גם כן מאנשי שלומנו, והיו קוראים לו 'המלמד רבי זעליג'.
כי הוא היה מלמד כל ימיו, והיה לימודו עם תלמידיו להפליא, ואהבו אותו כל תלמידיו, מפני רוב מסירותו שהייתה לו אליהם.
אחר כך בסוף ימיו נסע לארץ ישראל ושם הסתלק, ומנוחתו כבוד בצפת.
רבי אלטער היה גר בעיר טעפליק, ובזיווג שני נשא את בת רבי נחמן טולטשניער, ועל ידי זה נעשה גיסו של רבי אברהם (בעל מחבר הספר "באור הליקוטים") ומחמת שהיה כתבן גדול, על כן עזר הרבה לגיסו רבי אברהם, והוא אשר כתב את רוב הסיפורים בספר "כוכבי אור", וכן העתיק את הספר "נחת השולחן" מהרב הקדוש מטשהרין, שיהיה מוכן לדפוס, וזכה רבי אלטער לזכות כזו, שעל ידי ספריו התקרבו המון אנשי שלומנו אל דעת רבנו.
ועיקר ספריו הם: "השתפכות הנפש". הבנוי ומיוסד על ענין ה"התבודדות", "משיבת הנפש" על "התחזקות".
גם אני זכיתי להתוודע ולהתקרב אל רבנו בחורף תשי"ז, על ידי ספר "משיבת נפש", ומחמת רוב הכרת הטוב, הדפסתי את כל ספריו בשנת תשכ"ה. "השתפכות הנפש", משיבת נפש" עשרת אלפים ספרים. ואת ההגדה "אור זורח" הדפסתי חמש פעמים סך הכול עשרת אלפים ספרים. וכן "מילי דאבות", "אמונת עתיך".
ברוך הוא אשר עד כה עזרני, ומכרתים בכמה פרוטות, ותהילה לאל, התפשטו במרץ גדול ועשו כאן בארצות הברית נפלאות, כי רוב המקורבים שהתקרבו כאן, התחילו להתקרב משנת תשכ"ה, על ידי הדפסה זו, ותהילה לאל, כבר יצאו מבית מדרשנו תלמידים שגם כן התמסרו להדפסת ספרי רבנו וזכו וזיכו את הרבים.
ובפרט האברך… שעמו ביליתי ימים שבועות חודשים ושנים, והרביתי לדבר עמו אז הרבה ממעלת עסק ההדפסה. תהילה לאל, חפץ ה' בידי הצליח כי דברי פעלו אצלו. תהילה לאל, עסק הרבה אחר כך בהדפסה וכן אחיו…
ה' יתברך יעזרני עוד לעורר גם אחרים, שיזכו בזכות הגדולה והנוראה הזו להדפיס ולהפיץ ספרי רבנו בעולם, אשר זוהי המצווה והזכות הכי גדולה.
(אשר בנחל, כרך ג, מכתב תמג, שנת תש"ל)
קפג. האם לדעת רבנו אסור להיות מלמד?
אודות שאלתך בעניין מלמדות. ידוע אשר רבנו לא רצה שנהיה מלמדים, ובוודאי יש בדבריו הקדושים סודות ורזין אשר אין אנו יכולים להבין.
והטעם שכתוב ב"חיי מוהר"ן (סימן תסה) כי מלמד אין לו פרנסה, וזה הטעם אינו בימינו.
כי אז יכול להיות שלמלמד לא היה כי אם אחד או שני זהובים לחודש. אבל עכשיו שמשלמים למלמדים כמו לפועל העובד עבודה קשה.
אדרבה, מבחינת פרנסה מלמדות זה יותר טוב, כי בארבע או חמש שעות משלמים כמו לפועל שעבד עבודת פרך שמונה שעות, ובוודאי לא כל בעלי המלאכות שווים בזה, אך אני מדבר מהבינוניים, שצריכים לעבוד שמונה שעות או יותר, שיהיה להם ממה שיש למלמד בארבע שעות.
בפרט שמלמדות היא עבודת קודש, ללמוד עם נערים ברכות ותפילות, מקרא, משנה וגמרא, ואחרי כן יש לו פנאי לעצמו – לעבוד אותו יתברך בשאר השעות, ולעסוק בתורה, תפילה והתבודדות, ובוודאי מטעם זה דעת לנבון, שיותר טוב להיות מלמד.
בפרט פה במדינתנו, אשר לעבוד באיזו אומנות על פי רוב יש נשים, וצריך לשבת ולעבוד מולם, רחמנא ליצלן, ובפרט בימי הקיץ, שהפריצות גדולה ונוראה, ה' יתברך ירחם, בוודאי טוב יותר לפי זה להיות מלמד.
אך יש עוד טעם, כי מי שכבר זכה על ידי ריבוי תפילות והתבודדות, וניטל ממנו חיזו דהאי עלמא (הסתכלות העולם הזה), ומוחו דבוק בו יתברך בביטול המציאות ברצוא ושוב, לאיש כזה קשה וכבד מאוד לדבר.
עיין בשיחות הר"ן (סימן רי), מה שאמר רבנו, שכל דבר שהוא צריך לעשות ברבים, קשה וכבד עליו מאוד מאוד, וקודם שרוצה לומר תורה, נדמה לו שיסתלק מהעולם תיכף ומיד אחרי התיבה הראשונה, וכן קודם אמירת הקידוש ברבים, ודבר זה לכאורה נורא ונפלא, למה יהיה כך, אך הוא כנ"ל.
וכן מי שזוכה ודבוק בעולמות העליונים ברוב גובהי מרומים, ובטל בביטול המציאות, ונכלל בו יתברך ברצוא ושוב, וניטל ממנו כבר חיזו דהאי עלמא, לו קשה וכבד מאוד מאוד לדבר דיבורים יתרים.
הנה עיקר עבודת המלמד הוא לדבר הרבה עם תלמידיו, ולפעמים צריכים לדבר דיבורים יתירים הרבה, כדי להכניס בתלמידיו דעתו, ולהבינם מה שלומד עמהם, בוודאי לאיש שאוחז כבר במדרגה גבוהה זו, קשה וכבד להיות מלמד.
והנה ידוע אשר רבנו הזהירנו מאוד מאוד להתבודד כל היום, מי שרוצה באמת לזכות לעבודת ה' יתברך, וגם אמר שרוצה לעשות מאתנו צדיקים נוראים, כמו שאני מתכווין – 'צדיקים' (עיין חיי מוהר"ן, סימן שנח), על כן מטעם זה קשה מאוד להיות מלמד. וזה רק למי שאוחז בזה.
מי שעדיין רחוק מזה, יותר טוב להיות מלמד, וללמד לתלמידיו תורה ויראת שמים, ולהזהירם בקיום המצוות, ולהכניס בהם אמונתו יתברך, ולהרגילם בברכת ובתפילות.
וכל זה קיבלתי מאחד מגדולי אנשי שלמונו, ששאלתיו, אך הטוב בעינך תעשה, ותבקש הרבה מה' יתברך, שייתן לך עצה אמתית איך להתנהג.
(אשר בנחל, כרך ג, מכתב תלב, שנת תש"ל).
קפד. רבנו אמר: "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם", והרי היו האבות הנביאים והתנאים?
אני רגיל תמיד לומר לחברי וידידי, הבחורים והאברכים היקרים, אשר מה שמובא בחיי מוהר"ן (סימן רמז) מה שאמר פעם רבנו: "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם".
והקשה המקשה: הלא היו האבות הנביאים והתנאים?
ופרש: על כורחך לומר חידוש כזה בהסתרה כזו, זה עדיין לא היה בעולם.
ובעיני לא קשה כלל, כי הלא תראה את כל שמות הצדיקים מאדם הראשון ועד רבנו. אבל מה יש לי מזה, כי הלא לולא רבנו, הייתי נשאר בחושך ובתרדמה ובירידות ובנפילות שהייתי מונח עד שהתקרבתי וכו'.
ואי אפשר להאריך בזה על פני הכתב, רק מי שרוצה להסתכל על האמת יבינו ממילא, כי הלוא מכל הצדיקים שהיו בעולם לא יצא לי לעצמי בפרטיות שום דבר, כי הלא מצידם הייתי אותו הגרוע שהייתי וכו'.
אבל על ידי רבנו יש לי, תהילה לאל, עלייה וכו' וזו עיקר השלמות – שיכול להוריד את עצמו – שיכול להוריד את עצמו ולדבר עם כל אחד ואחד להעלותו ולהגביהו.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרמט, שנת תשל"ב)
קפה – מה הן הדרכים המומלצות לקרב אנשים רחוקים לדעת רבנו?
באתי להשיב על שאלותיך ששאלת אודות לקרב רחוקים אל דרכי רבנו. הנה אף שבדבר זה יש דברים ארוכים לדבר, אבל לקצר אני צריך מרוב טרדותי כידוע לך…
קודם – צריך שתדע ותבין, כי גודל מעלת העוסק לקרב אחרים תחת כנפי השכינה, את זה אין לשער ולספר כלל. ולא עת האסף כאן מכל הספרים גודל יקר ערך זה האיש. במקום אחר, אם ירצה ה', אאריך לך מכתב שלם על זה.
שנית – מעניין הכנעה. חס מלהזכיר דבר זר כזה – הכנעה. לפני מי, אנחנו רק חברים הלומדים אצל רבי אחד, אנחנו אחים האוכלים אצל אב אחד.
ומה שייך לבקש מאחרים שיכניעו את עצמם כנגדי, חס ושלום. אפילו להעלות דבר זר כזה על הדעת.
אנחנו מחויבים רק לדבר איש אל רעהו באהבה, אחווה ורעות וחיבה יתירה, כדרך שמדברים תלמידים בחדר, וכדרך שמדברים אחים בבית.
שלישית – אנו צריכים לדבר רק דיבורים הנוגעים לעבודת ה' יתברך בתורה ויראת שמים ודברי התחזקות. אין אנו צריכים להתערב בשום שטויות ובלבולים הנקראים פוליטיקה. אשר יש אצל הרבה, שמכל דבר עושים חשבונות ועסקים, והכל הבל ורעות רוח, הבל הבלים, כי ימינו כצל עובר, ומי יודע מה יילד יום?
רביעית – בפרטי פרטיות צריך להיות הדיבור שיביא לעובדה ולמעשה, שיזכה לברוח אל מקום מיוחד, ושם ישיח ויספר את כל לבו וכל מה שעובר עליו לפניו יתברך, כאשר ידבר איש עם רעהו. ועל נקודה זו היינו – התבודדות, צריך לדבר עם חבריו הרבה, לעוררם ולחזקם ולאמצם, שיהיו חזקים מאוד מאוד על נקודה זו.
חמישית – צריך להיות זהיר מאוד מאוד, אם רואה שאחד נפל בענייו כל כך מריבוי מעשיו הרעים השכיחים בעתים הללו, בפרט בפגם הברית – רחמנא לצלן, אסור לדבר עמו קשות, חס ושלום, אדרבה יש להקל ממנו צער.
צריכים להרחיב דעת בדיבורים המשיבים את הנפש, ומי שאינו עושה כן, הרי עתיד ליתן את הדין, שהוא בכלל הורג נפשות ממש…
כי מאחר שאינו יכול לעסוק בעניין לקרב רחוקים, אדרבה, מחליש את דעתם ושופך דמם. מי ביקש זאת מידו שיקרב אחרים?!…
כי לקרב רחוקים צריכים בקיאות גדולה מאוד, והעיקר סבלן גדול, כי אחרת אל יכניס את עצמו בזה, כי יותר יקלקל מאשר יתקן, כידוע דבר זה למשכיל.
שישית – לידע שאין עוד ירידה ונפילה בעולם, שאין יכולים לצאת ממנה, ואפילו אם הרבה לפשוע ימים ושנים ממש. חס ושלום, אין הוא רשאי לחתום מאחרים שערי תשובה, ולומר שעל מעשים כאלו ועל חטאים ועוונות ופשעים כאלו, ועל ירידות ונפילות כאלו, אין עוד מועילה תשובה. מאין לך זאת?! ואפילו ראית את זאת בספר.
כבר גילה לנו רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן כח) אשר דיבורים ותורות כאלו נמשכים, מהשדים וכו'.
כי כלל זה תנקוט בידיך, אשר כל זמן שהאדם חי על פני האדמה, מועילה לו תשובה. אדרבה, כשהוא יחזור, יהיו נעשים שעשועים גדולים למעלה, אשר לא עלו שעשועים כאלו מימות עולם וכו'.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרנ, שנת תשל"ב)
קפו – כיצד לנהוג עם ברכות התורה כאשר אני קם ללמוד קודם אור היום?
בעניין מה ששאלת, איך להתנהג עם ברכות התורה, עיין באורח חיים (סימן מז, סעיפים: א, ב) "ברכת התורה, צריכים להיזהר בה מאוד, צריך לברך בין למקרא בין למשנה, בין לגמרא בין למדרש".
עוד שם (סעיף יג) "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה, ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת" וכו'.
על כן תיכף ומיד כשתתעורר משנתך, אף שעדין הוא קודם אור היום אחר רחיצת ידיים שלוש פעמים לסירוגין סמוך למיטתך דיקא כדינו, ותעשה צרכיך, תרחץ פניך וידיך, ותיתן תודה והודאה לה' יתברך (בלשון שאתה רגיל להתבודד), על גודל החסד שעה עמך, שהחזיר לך נשמתך.
תבקש הרבה, שהיום ילך לך כסדר, ותזכה לעשות נחת רוח לפניו, ולהרבות בתורה ובמצוות, ותרחיב בזה את הדיבור, ותבקש שישמור אותך כל היום מכל רעה וצרה המתרגשות לבוא וכו'.
תמסור את כל היום ואת המחשבה, דיבור ומעשה שלך אליו יתברך (עיין שיחות הר"ן, סימן ב') בהתקשרות לרבנו נחמן בין פיגא, זכותו יגן עלינו.
אחר כך תתחיל לומר תיכף ומיד ברכת התורה, מקודם תאמר ברכת "על נטילת ידיים", "אשר יצר", אלוקי נשמה", וברכות התורה.
וכשתסיים משנת (פאה א ,א): "אלו דברים שאין להם שיעור". טוב לחזור עוד כמה מאמרי חז"ל, כמו: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים" וכו' (אבות, ג, א) "רבי לויטס איש יבנה אומר: מאוד מאוד הוי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה" (אבות ד, ד), ועוד מה שתבחר.
אצלי הם שגורים על פה בדרך שבעה הנרות: העיניים, האוזניים, החוטם והפה, כל מאמרי חז"ל על זה, ועוד מכמה מצוות ומידות טובות, אם תרצה אראה להעתיקם לך, ובמשך זמן קצר יהיה רגיל על פיך בעל פה, והאמירה מביאה לידי זכירה, והזכירה מביאה לידי עשייה.
ותיכף ומיד אחר כך תתחיל שיעורך כל מה שתבחר, עד שיגיע זמן התפילה (אם תזכה לחטוף מקווה קודם התפילה, אין למעלה מזה, ואם אנוס אתה, תוכל לילך באמצע היום).
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרעה, שנת תשל"ב)
קפז. האם כדאי לומר עם התלמידים שלי ב'חידר' את התיקון הכללי?
מה ששאלת, אם כדאי לומר עם הנערים ב'חדר' העשרה מזמורי תהילים שגילה לנו רבנו הנורא, שהוא תיקון גמור, והוא תיקון הכללי לכל החטאים (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן כט), בוודאי טוב ויפה הדבר.
גם אני אומר מפעם לפעם עם הנערים בחדר העשרה מזמורי תהילים "תיקון הכללי", כי היא זכות גדולה ונוראה, לזכות יותר ויותר אנשים לאומרו.
כי רבנו אמר בפרוש (שיחות הר"ן, סימן קפה) כל הנהגה והנהגה שאני מצווה לעשות, היא סגולה ותיקון, ומועיל על כל מה שעבר ועל העתיד, ולאחר ההסתלקות של האדם ולימות המשיח ולתחיית המתים ולעתיד לבוא וכו', עיין שם.
ומכל שכן בתיקון גמור כזה, בוודאי ראוי ונכון הדבר לכל מלמד תינוקות, שיאמרם עם תלמידיו.
אך אין אתה צריך לדבר בפרטיות בשביל מה התיקון הזה, רק תאמר שהוא סגולה גדולה ותיקון הכללי לכל דבר וכו'.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרעה, שנת תשל"ב)
קפח. באילו הנהגות יש להתנהג בציון רבנו באומן?
במה ששאלת איך להתנהג שם (בציון רבנו – המלקט), תיכף כשתזכה להיכנס במקום קודש הקודשים, ואחר נשיקת הציון, תיתן פרוטה לצדקה, ותקשר נפשך אל רבנו.
תתחיל לומר העשרה מזמורי תהילים שהם 'התיקון הכללי' במתינות גדולה מילה במילה. וכשתסיים תאמר התפילה הקדושה שאחריה גם כן לאט לאט.
אחר כך תעשה השתטחות, ותתוודה על חטאיך ועוונותיך ופשעיך בפרטי פרטיות. מה שאתה רק זוכר מיום שנולדת עד הרגע הזה, והכול בלשון שאתה רגיל בה (באידיש), ותרחיב בזה מאוד מאוד את הדיבור…
ותרבה שם בתפילה ובקשה והתבודדות. הן על עצמך – שתזכה כבר להיות כרצונו יתברך, והן על כלל ישראל – שיזכו לשוב אליו יתברך.
ביותר תתפלל שיתגלה אורו הגנוז של רבנו לכל ישראל, אשר בזה תלויה כל הגאולה ותיקון כל העולמות שהוא אור מ"ה החדש (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן פב, ובליקוטי הלכות, תפילין הלכה ב') יחזור ויתנהג הכול בסדר, ובא לציון גואל.
כשתסיים הווידויים וההתבודדות, תתחיל לומר תהילים מהתחלה, ואם תזכה לומר שם ק"ן מזמורים נגד היכל ק"ן ציפור, שרבנו שם, אין למעלה מזה. כי מטהר את כל אויר העולם, ונמשכת רוחו של משיח צדקנו בעולם וכו'.
ואם לא תזכה לגמור שם, על כל פנים תראה לגומרו בדרך חזרה.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרפ, שנת תשל"ב)
קפט. היצר הרע בוער בי – איך אפשר לנצח אותו?
יש לך ארבע עצות איך לנצח את היצר הרע הבוער בך.
- תפילה והתבודדות.
- שמחה.
- לקרב רחוקים.
- צדקה להדפסה.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרפג, שנת תשל"ב)
קצ. ישנם אברכים ובחורי ישיבה המתמידים בלימוד התורה הקדושה והם אינם מקורבים לרבנו – כיצד זכו לכך?
מה שאתה שואל, שאתה רואה כמה אברכים ובחורים מתמידים בתורה, ואף על פי כן אינם מקורבים לרבנו. אין זה קשה לי כלל. אדרבה נשמות כאלו אשר גם בלעדי עצותיו של רבנו הם מתמידים. מי יודע לאילו מדרגות גבוהות היו זוכים, אם היו גם מקורבים אל רבנו. כי הלימוד של רבנו הוא עם דרי מטה ודרי מעלה.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרפז, שנת תשל"ב)
