קצא. המחלוקת שיש בין הצדיקים מבלבלים לי את הדעת כיצד מתגברים על זה?
הנה במה שמבלבלת אותך מחלוקת בין הצדיקים, עיין היטב בליקוטי מוהר"ן (חלק א, סימן ה), ותאמין כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים והשלמים, אין אלא כדי שירגישו סטרין אחורין… ובוודאי אם לא היה נפגם מוחך. לא היו נשמעות לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממוות לחיים וכו', עיין שם.
לכאורה יש להקשות על זה. התינח, אם לא הייתה מחלוקת כלל בין הצדיקים, וזה שפגום מאוד בפגם הברית שומע מחלוקת, אז שייך לומר: "תדע שזה משמעין אותך על שפגמת וכו'", אבל במציאות יש מחלוקת ביניהם, אשר כל אחד יודע, ומה שייך לומר, "שזה משמעין אותך", הלא במציאות יש מחלוקת וחילוקי דעות ביניהם, אשר לא רק הפגום שומע, אלא הכול שומעין, ואם כן איך שייכת תוכחה רק לפגום?
ויש לתרץ, הן אמת שיש בין הצדיקים מחלוקת וחילוקי דעות, כי כך הוא ההכרח בשביל קיום העולם, שיהיה "בין" חכמים דיקא (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן סד).
אך איש כשר אינו מבלבל עצמו מזה כלל כי יודע, שאילו ואלו דברי אלוקים חיים.
וילך כל אחד למקום שלבו חפץ, אחד נמשך ל… ואחד נמשך ל.. ואחד נמשך ל… וכו'.
כי נשמת הצדיק בכל מקום בעולם, שמתקבצים אנשיו בהתקשרות אליו וכו'. מה שאין כן מי שעדיין פגום, הוא מבלבל את עצמו מזה, ועושה מכל זה שיחה ועניין וכו'.
(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרצב, שנת תשל"ג)
קצב. נולד לי בן וברצוני לקרוא לו נחמן על שם רבנו, וגם להוסיף עוד שם – האם זה מותר?
הנה אודות ששאלת בעניין נתינת שם לבנך "נחמן", אחרי רבנו, אם מותר להוסיף עוד שם.
תדע ששאלתי את רבי לוי יצחק זצ"ל, אשר כל השארת רבנו אצלו, הוא תלמיד רבי אברהם ברבי נחמן, שהיה בנו ותלמידו של אביו רבי נחמן טולטישינער, שהיה תלמיד מוהרנ"ת, שהיה תלמיד רבנו ואמר לי:
"שאנשי שלומנו הקפידו להוסיף דווקא עוד שם אל שמו של רבנו, ויש הרבה שלא הוסיפו להם עוד שם, לא עלתה להם יפה, והוא ראה זאת בעיניו. כך אמר לי בפרוש, והיו אז עוד מאנשי שלומנו, ששמעו זאת מפיו הקדוש.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקלג, שנת תשל"ד)
קצג. שמעתי שהעולם מקפידים לא לתת שם אחר צדיק גדול מאוד – האם זה נכון?
והנה בעצם השם לתת שם אחר צדיק גדול מאוד, ששמעת שהעולם מקפידים לא לתת, זה אינו אמת כלל.
עיין בנועם אלימלך בפסוק (במדבר, כו, ב):
"שאו את ראש בני ישראל". כשנתגלגל איזה אדם בעולם, ונותן לו שם בשם צדיק אחד שהיה כבר בעולם, זה גורם לאיש הלזה שיהיה גם כן צדיק מחמת שהתעורר האור של הצדיק שהוא בעולם העליון" וכו', עיין שם.
על כן אין בדברי העולם שום ממש (אם לא שהיו כאלו שמקפידים לא לתת שם אחריהם).
ועיין בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי, חלק ב', סימן לג): "יש בשמות הצדיקים הכנה גדולה להשרות עליהם את השפע האלוקי, כמו שכתוב בבצלאל (שמות, לא, ב): "ראה קראתי בשם", ואחר כך "ואמלא אותו רוח אלוקים" וכו' , עיין שם.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקלג, שנת תשל"ד)
קצד. נולד לי בן, ויש בין אבי ובין חמי חילוקי דעות, כל אחד רוצה שאקרא לתינוק על שמו – מה עלי לעשות?
הנה במה שיש איזה סכסוך בין אביך ובין חמיך, שכל אחד רוצה לתת השם אחרי אביו ואתה אינך יודע לשית עצה, כי הדבר משבר את שלום הבית שלך, כי היא נמשכת אחרי אביה, ואתה אינך יכול לשנות רצון אביך.
איני יודע מה להשיב לך, שלום בית הוא דבר גדול מאוד, ואם אפשר להסביר לאביך שאינו כדאי להתעקש, היה טוב מאוד.
הרמב"ן מביא בפסוק (בראשית לח, ה): "ותקרא את שמו שלה", כי הייתה דרכם שיקרא האב שם הבכור, ותקרא האם שם השני, עיין שם.
והוא ההיפוך לגמרי ממה שנוהגים העולם עכשיו, ששייך הראשון לאשתו. ובספר "זוכר הברית" מיישב קצת מנהג העולם, שהשם הראשון שייך לאשתו, כי על פי רוב אכלו "קעסט" (דהיינו, שהחתן היה סמוך על שולחן חמיו) ועל פי רוב הילד הראשון נולד בבית חמיו, ולכבודו היה השם וכו', עיין שם.
וזה טעם דחוק לפי דעתי, כי עיין בעיקרי הדינים שבסוף יורה דעה, וזו לשונו:
"ולא יבזבז בכבוד אביו לקרות לראשון בשם חמיו, והשני לשם אביו, דשמא לא יזכה לבן שני, ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשם אביו, עיין שם,ולפי זה אביך צודק.
ואולי יש לחלק, שזה שייך כששניהם כבר אינם בחיים, אז מגיע השם קודם השם לאביו ואחר כך לאביה, אבל בנידון שלנו לא.
ובאמת איני רואה למה לחלק, האדם חייב קודם בכבוד אב ואחר כך בכבוד חמיו.
על כן אם אפשר להסביר לחמיך זאת, היה טוב מאוד. ועיין עוד שם בעיקרי דינים עניין נפלא מחז"ל הקדושים: אהרון נתן שם בנו הראשון "נדב" על שם חמיו, שאלישבע אשתו הייתה בת עמינדב, ושם בנו השני: "אביהו", על שם אביו, מלשון אבי הוא, ונענש על הקדמת השמות, עיין שם.
(וזה פלא) על כל פנים לכאן ולכאן, העיקר לברוח ממחלוקת, כי השלום הוא כלי להשראת השכינה.
אהובי אחי! תזכור דברי רבנו (ספר המידות, אות מוהל, סימן ו'): "מי שגומל חסד, שם אשר יקרא – יתקיים". בשביל זה קודם שיקרא שם לתינוק יגמול חסד, ועל ידי זה יתקיים השם.
ועל כן תראה לתת איזה סכום צדקה קודם שתיתן שם לבנך, וה' יתברך יזכה אותך שיתקיים השם לדורי דורות, ותרווה ממנו רוב נחת.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקלג, שנת תשל"ד)
קצה. אני סובל מבלבולים בעת תפילת שחרית כיצד ניתן להתגבר על זה?
אודות הבלבולים שיש לך בתפילת שחרית, דע לך העצה היעוצה. שתלך דיקא קודם התפילה לטבול במקווה, המטהר את האדם לגמרי. מוהרנ"ת מביא בליקוטי הלכות (עבדים, הלכה ג) "שעיקר החזרת הנשמה בבוקר, הוא על ידי טבילת מקווה".
וכן שיהיה סמוך לקומך, היינו אם אתה קם כבר באור הבוקר, וכבר יכולים להתפלל, אל תעשה שום עבודה אחרת, איזה שיעור וכו', ומכל שכן עבודה גשמית. רק תיכף ומיד כשאתה קם ותאמר ברכת התורה ו"אני מאמין" וקצת התבודדות לדבר אליו יתברך, שתזכה לעבוד אותו יתברך בזה היום בתורה ובתפילה ובמצוות ובמעשים טובים, וילך לך כסדר וכו' וכו', ועוד מה שיעלה על לבך ודעתך.
אחר כך תלך למקווה בזריזות, ותיכף ומיד תתחיל להתפלל, ותקבל על עצמך לבלי לדבר שום דיבור חול קדם תפילת שחרית.
ועל ידי כל זה ילך, בעזרת ה', כסדר בלי בלבולים.
כי רבנו הזהירנו מאוד מאוד על דבר זה (עיין שיחות הר"ן, סימן לא): "שתיכף ומיד כשיגיע זמן תפילת שחרית – יתפלל, ואל ילמד אז שום לימוד", עיין שם. ומכל שכן לדבר דברים בטלים או לעשות עבודות גשמיות.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתלג, שנת תשל"ג)
קצו. כיצד זוכים להתפלל מתוך ישוב הדעת אמתי?
הנה אודות הבלבולים שמתבלבלת תפילתך בכל פעם וכו', כדאי שתלמד בכל יום בליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ג', ולומר התפילה עליה מ"ליקוטי תפילות".
העיקר לא להתפעל משום בריה שבעולם, רק להתפלל לאט לאט מילה במילה שלוש התפילות: שחרית, מנחה, מעריב, אשר בונים לו שלושה מוחין לעמוד נגד תאוות ניאוף (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ח'), ותכניס את כל כוחך בתפילה, ואל תתבייש משום בריה שבעולם. אתה עמוד בקרן זית, ותשיר לך את כל התפילה בניגון המעורר את הכוונה, ואל תסתכל כלל על אחר.
מה אכפת לך מה שאחר יאמר, הלא ימינו כצל עובר, וכל תפילה משלוש תפילות היא קרן נפלאה, כשזוכה להתפלל בכוונה פרוש המילות ובישוב הדעת.
תראה על כל פנים מכאן ולהבא לא להתבלבל מאחרים.
ועל כולם – להיות בשמחה עצומה בשעת התפילה, כי על ידי התפילה ממשיך על עצמו אורות רוחניות חיות אלוקותו יתברך, והתפילה מקרבת את האדם אליו יתברך, וצריך לזה כלי, והכלי הוא השמחה, שכל מה ששמח יותר, כמו כן מתרחב מוחו ודעתו.
גם תראה להיזהר מאוד מאוד לבלי לפטפט בדברים בטלים, אשר לא יוצא מזה שום תועלת – לא ברוחני ולא בגשמי, ואז תזכה להיות בישוב הדעת אמיתי.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתמח, שנת תשל"ג)
קצז, מתי הזמן המתאים ביותר לומר את ה"תיקון הכללי"?
הנה במה ששאלת, מתי לומר את ה"תיקון הכללי"?
כי יש לך בלבולים רבים, ולבסוף אין אתה אומרו כלל.
מנהג אנשי שלומנו היקרים הוא לאומרו תיכף ומיד אחר תפילת שחרית בציבור – רק העשרה מזמורים, ובאמצע היום כשיהיה לך זמן פנוי, תאמר העשרה מזמורים עם התפילה שלאחריה, ותצייר בדעתך כאילו אתה עומד בציון רבנו. ובמקום שאדם חושב שם כל האדם (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן כא).
רבי אברהם ברבי נחמן (בעל מחבר ספר 'באור הליקוטים'), היה רגיל לומר העשרה מזמורים כמה פעמים ביום אחד, כל פעם שדיבר עם איזה איש, כי יש בני אדם אשר הדיבור שלהם מזיק (עיין שם, סימן מג).
וראיתי הרבה בחורי חמד מאנשי שלומנו היקרים, אשר העשרה מזמורים שגורים על פיהם, והם רגילים בזה מאוד, ובכל ציון של תנא או צדיק אומרים את זה: במירון, בצפת, בחברון, ובשכם וכו'.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתנג, שנת תשל"ג)
קצח. אני מעוניין למצוא משרה טובה בפרנסה ולעבוד כמה שעות – מה הרב מציע?
אודות שאתה שואל, אם לילך למצוא איזו משרה טובה בפרנסה ולעבוד כמה שעות.
שמעתי מרבי לוי יצחק זצ"ל, היה גראף אחד, שרצה לתת לרבי יצחק איזו משרה, כי נשא חן בעיניו מאוד. והציע לפניו עבודה ביער או בתחנת קמח או בדואר. כי אלו המשרות היו תחת ידו.
הלך לשאול עצה מאביו מוהרנ"ת, ויעץ לו לבחור במשרה של הדואר, משום ששם יוכל להיות יותר קרוב לה' יתברך.
ודייק רבי לוי יצחק, אבל לא אמר לו: "לא לעבוד". כי אי אפשר לייעץ לאחד עצה שלא יוכל לעמוד בה. ועל כן אהובי, תבקש הרבה ממנו יתברך, "ותקנני בעצה טובה", ותראה איך שתתנהג עמך ההשגחה.
וכבר אמר רבנו (עיין חיי מוהר"ן, עבודת ה', סימן נה) "שחפץ מאוד שיהיה לנו איזה מעמד פרנסה, באופן שלא יתבלבל לגמרי" וכו' עיין שם.
ובפרט שאתה כותב שהעניות מעבירה אותך על דעתך, רחמנא ליצלן, ואם ירצה ה', פנים אל פנים אדבר עמך בפרטיות.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקב, שנת תשל"ג)
קצט. האם כדאי לתלות שלט "שיויתי ה' לנגדי תמיד" בבית?
תדע, שאני מזהיר מאוד תמיד למי שאני רואה שתולה בביתו שלט "שיויתי ה' לנגדי תמיד", שיוריד את זה.
כי הילדים מסתובבים עם חיתולים וכו', וגם בלי צניעות, וזה ביזיון לשם הוי'ה ברוך הוא. ועל כן כל העניות בבית באה רק בכלל זה, ועל כן צריכים להיזהר על זה מאוד… והנראה בעיני כתבתי.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקח, שנת תשל"ג)
ר – שאלות בעניין אמירת ה"תיקון הכללי"?
א. האם ההכרח לתיקון לומר גם התפילה שאחרי המזמורים שתיקן מוהרנ"ת?
שמעתי מרבי יצחק לוי זצ"ל, העשרה מזמורים הם כמו הניתוח שמנתח ומוציא מהאדם כל מיני חולאים, והתפילה שלאחריה היא כמו המים שרוחצים אחר הניתוח.
ועל כן מה טוב ומה נעים לומר את שניהם. אך אם אי אפשר, יאמר רק העשרה מזמורים. "והם הם עיקר התיקון הכללי". ותיכף ומיד כשאומרים העשרה מזמורים, אין צריך כבר לחשוב כלל, כי בוודאי מתוקן הכול, ורבנו אמר שהוא ערב על זה.
ב. האם צריכים לכוון את השמות א-ל אלוקי-ם בשעת אמירת העשרה מזמורים? ומתי צריכים לכוונם?
שמעתי מאנשי שלומנו, שאם מכוון, יכוון באמירת מזמור ע"ז, בהגיעו אל תיבת "קולי א-ל אלוקי-ם ואצעקה, קולי א-ל אלוקי-ם והאזין אלי". אבל גם אם אינו זוכה לכווין, גם כן נעשה התיקון, כי באמירה בעלמא נתקן, ואין צריך לבלבל את עצמו בזה כלל, כי יש כוח באמירה בלבד לתקן הכול.
ג. האם צריך לאמרו תיכף ומיד אחר המקווה, או יכול לומר אפילו כמה שעות אחר המקווה?
רבנו אמר: "הראשון הוא מקווה", היינו, אם ארע לו איזה פגם הברית, חס ושלום. ילך למקווה תיכף ומיד. אבל את העשרה מזמורים נוהגים אנשי שלומנו לאומרם בשעה שיש להם פנאי, ואינו קשור אל המקווה.
ומטעם זה כשיש לו איזה אונס, כגון שאין לו מקווה, או הוא חולה, חס ושלום, ואינו יכול לילך למקווה, על כל פנים יכול לומר העשרה מזמורים גם בלי מקווה, והוא תיקון גמור, ואין צריך עוד לחשוב עוד בזה, כי יש כוח באמירה בעלמא לתקן את החטא.
- האם אסור להפסיק בין המזמורים?
שמעתי מאנשי שלומנו, לכתחילה יזהר לבלי להפסיק, ועל כן לא יתחיל לומר בשעה שיודע שיהיה לו הפסק לקדושה או לאמירת "אמן יהא שמיה רבא", ומכל שכן שלא ידבר שיחת חולין ביניהם.
ד. האם כשאומרים כל התהילים מראש לסופו, נחוץ לומר גם כן תיקון הכללי?
הם שני עניינים, תהילים הוא סגולה גדולה לתשובה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן עג), ולהמשיך עליו כל הטובות שבכל העולמות, והתיקון הכללי הוא תיקון גמור לפגם הברית ולכל העוונות, ואין אחד תלוי בחברו.
ה. האם מצווה לפרסמו לכל ישראל?
רבנו הזהיר אותנו מאוד לגלות ולפרסם את התיקון הכללי לכל ישראל. ואמר שמחמת שהוא תיקון כל כך קל לומר רק עשרה מזמורים, יתגבר ה'בעל דבר' על דבר זה, ויתפשט לאורכו ולרוחבו, ולא יניח לאומרו, הן שלא ירצו להאמין שבאמירת העשרה מזמורים יזכה לתיקון גמור. והן למה לא גילה דבר זה אחר וכו' וכדומה שטויות וקושיות.
על כן עלינו לעשת את שלנו, הן לאומרו בכל יום ויום שהוא תיקון גמור, וכן מועיל על פרנסה בנקל ורפואה וכו' (עיין ליקוטי מהר"ן, חלק א', סימן כט) והן לפרסמו בפני כול.
(אשר בנחל, כרך ח', מכתב תתקמו, שנת תשל"ג)
