שאלה: מאת הרב אליהו … : השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר בלק ט"ו תמוז ה'תשע"ב שלום וברכה אל הרב אליהו … נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. חכמינו הקדושים אמרו (בבא מציעא ל"ג.) תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא. עם ילדים קטנים צריכים להתחיל ללמוד מקרא, שיהיו בקיאים מאד מאד בלימוד מקרא, והכי טוב ללמוד פרשת השבוע, כמובן עם הקטנים לומדים עד שני, ועם הכיתה היותר גדולה עד שלישי, והיותר גדולה עד רביעי וכו' וכו', וכן מה שהם יותר גדולים לומדים איתם גם פירוש רש"י, ואחר כך מצרפים אל הלימוד משניות, וכדאי ללמוד איתם בעיון משנה או שתי משניות, ולהסביר להם טוב טוב את החומר, עד שיהיו שגורים בעל פה. ילדים צעירים בקלות יכולים לחזור את המשניות עד שיהיו שגורים על פיהם, מתחילים מסכת ברכות שזה נוגע לעובדה ולמעשה וכו', ואחר כך קופצים למסכת תענית או מגילה, ראש השנה, יומא, סוכה, שבת, מסכתות כאלו שיצטרכו על כל ימי חייהם, ולא צריכים להזדרז בזה, אלא לאט לאט ללמוד בעיון את המשנה ולהסביר את זה פעמים אין מספר, עד שיהיה במוחש להתלמיד. והיום יש משניות עם ציורים שמאד מקרב את הלימוד לשכל של הילד הצעיר, ואיך שיהיה חקוק בהילד לימוד משניות, יהיה לו אחר כך קל גם להבין את הגמרא, ולכן בהכיתות יותר גדולות אחר שלמדו כמה מסכתות משניות ושגורים על פיהם, יכולים להתחיל איתם ללמוד גמרא, וכדאי להתחיל ללמוד פרק "המניח את הכד", או פרק "אלו מציאות", או "הכונס צאן לדיר", וגם בזה המלמד צריך קודם כל להמחיש את הנושא להתלמיד בציורים ובסיפורים, עד שיקלטו היטב את הנושא, ולחזור עמהם פעמים אין מספר עד שיהיה שגורים על פיהם. וזה נקרא לימוד בעיון, כי צריכים להראות להתלמיד את הנועם והעריבות שבגמרא, שאמרו חכמינו הקדושים (שם) גמרא אין לך מדה גדולה מזו, וכך יכנס בהתלמיד חמידו דאורייתא, חשק ללמוד את התורה הקדושה, וכל זה נכנס בגדר עיון שצריכים להסביר את התינוקות של בית רבן טוב טוב את פרשת השבוע, וכפי שכלם ודעתם יכולים להוסיף איזה קושיא ותירוץ או חידוש מאיזה גאון וצדיק כדי לחדד את המח שלהם, ואותו דבר בלימוד משניות, שלומדים משנה או שתי משניות או יותר, להמחיש להם את הלימוד, עד שיהיו בקיאים במסכת אחת או שתים או שלוש בעל פה ממש, וכן בגמרא להמחיש להם יותר ויותר, ולהסביר להם כל פרט ופרט קושיא ותירוץ, וההפרש בין המאן דאמרין וכו', ולמה הוא סובר כך וכו', וההוא סובר כך וכו', וכן להסביר על פי המפרשים, כל זה נצרך מאד מאד לגיל הצעיר, כדי שיגדל תלמיד חכם. כמובן שמלמד כזה צריך להיות שהוא בעצמו יודע ללמוד, לא אחד שרק שלשום חזר בתשובה וכו', והיום יש לו פיאות ארוכות, כי עשה חלאקה מהשערות הגדולות שצמחו לו וכו', ומחר הוא כבר מלמד או מגיד שיעור וכו', בשעה שהוא בעצמו לא יודע בין ימינו ושמאלו וכו'. מלמד צריך להיות ירא שמים גדול מאד, ויודע בעצמו ללמוד טוב, ואוהב ללמוד, והוא מוכן למסור את נפשו ללמד את אחרים, שזה נקרא תורה לשמה, כמאמרם ז"ל (סוכה מ"ט:) אמר רבי אלעזר מאי דכתיב (משלי ל"א) "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד, איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. ולכן אם אחד הולך לו בחיים ללמד את הזולת, זה נקרא תורה לשמה, ותורה של חסד, שעושה חסד עם נשמות קדושות, אשר אין לתאר ואין לשער את זכות של מלמדי תינוקות של בית רבן, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" אלו מלמדי תינוקות. והפירוש הפשוט הוא, כמו שלא יכולים לספור את הכוכבים, כי הם לאין ספור, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך, ויראת שמים שלימה, ובפרט עכשיו שהערב רב לקחו את עצמם לעקור את האמונה פשוטה מנערי ומבנות ישראל. ולכן אשרי מי שהוא עכשיו מלמד תינוקות של בית רבן, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בו יתברך, וזכותו גדול בשמים, עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלו, כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים, אבל כמובן זה צריך להיות מלמד ירא שמים, ובר הכי שהוא בעצמו יודע ללמוד, ולכן הוא יכול להעביר את המקצוע, וזה עיקר העשירות של בר ישראל, שלומד בכל יום מקרא משנה גמרא, כמאמרם ז"ל (שבת קכ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עניות כשאין בידו לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד. ולכן המלמדים עוד מגיל צעיר של הילדים, צריכים להכניס בהם את השלוש לימודים האלו, ולהסביר להם את החומר טוב טוב כדי שיבינו, ויוכלו אחר כך ללמוד לבד. עכשיו נכנס הענין של בקיאות, כדי שלא ישעמם להילד, נותנים לו לגרוס הרבה פרקים משניות כסדרן דייקא, היינו שיתחיל לגרוס באמירה בעלמא ששה סדרי משנה, וזה יוכל לגרוס בזריזות פרק אחר פרק, עד שיסיים את כל ששה סדרי משנה, ויתחיל עוד פעם וכן לעולם וכו', ואותו דבר יתחיל לגרוס גמרא בלי רש"י ובלי תוספות, רק להתחיל ממסכת ברכות ולגרוס את הגמרא, וכשיסיים מסכת ברכות יתחיל מסכת שבת וכו' וכו', עד שיסיים את כל הש"ס. וזה מכניס תשוקה עצומה להתלמיד להיות רגיל במשניות ובגמרא, וכך הוא לא יבטל את הזמן, וזה סדר דרך הלימוד של רביז"ל, שאפילו מי שיש לו הבנה קשה וכו', על ידי ריבוי הלימוד יפתח לו המוח ולבסוף יבין, ואם הוא לא יבין בפעם הראשונה יבין בפעם השניה וכו' וכו', וזה מכניס תשוקה עצומה להיות רגיל לגרוס פרק אחר פרק ודף אחר דף, וכל זה דעת רביז"ל כמובא (שיחות הר"ן סימן ע"ו) בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו. רק ללמוד בפשיטות בזריזות. ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמוד יותר להלן. ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר. ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט) 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמוד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם. ודיבר רביז"ל הרבה מאד בענין זה. ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלימוד. כי על ידי זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאד לגמור כמה וכמה ספרים, וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלימוד. וכמה בני אדם פסקו מלימודם לגמרי על ידי ריבוי הדקדוקים שלהם. ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ח) שטוב לאדם שיעבור בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה. וכל זה הם דברי רביז"ל ולא אני חידשתי את זה, אלא מהרגע שהתקרבתי אל רביז"ל זה חמישים ושמונה שנים, תיכף ומיד התחלתי לקיים את זה בלי חכמות והשכלות וכו', ואם יאמר האומר מה התועלת מזה, תשיב לו זה גמרא מפורשת (עבודה זרה יט) לעולם ליגרס איניש והדר ליסבר, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", ופירש המהר"ל מפראג זי"ע (חידושי אגדות) וכן החיד"א זי"ע (פתח עינים) היינו שאמירת אותיות התורה תזכך את נשמתו, בזה שילד מגיל צעיר מרגיל את עצמו לומר הרבה פרקים משניות, והרבה דפים גמרא, רק האמירה בעלמא יזכך את נפשו, ומכל שכן בחור יותר מבוגר וכו', וכבר עבר עליו מה שעבר ונכשל במה שנכשל וכו', אם הוא ירגיל את עצמו לגרוס פרקים משניות ודפים גמרא אפילו באמירה בעלמא שזה מדינא דגמרא, על ידי זה יזדכך נפשו ורוחו ונשמתו, ויהיה כלי להמשיך עליו אור וזיו וחיות ודביקות באין סוף ברוך הוא. והלוואי שהיו כל התלמודי תורה וכל הישיבות בעולם מקבלים את סדר דרך הלימוד של רביז"ל, ואז לא היו כל כך הרבה נושרים, וזה ברור כשמש, ואני עוסק כבר כמעט חמישים שנה עם בני הנעורים, ומי שציית לא הפסיד בחייו לא בגשמיות ומכל שכן לא ברוחניות, כי הוא סיים כמה וכמה פעמים את הש"ס, וכמה וכמה פעמים ששה סדרי משנה, ואצלנו כמעט כל ילד עד הבר מצוה הוא מסיים את כל הש"ס בגירסא בעלמא, ובשביל זה יש עליו חן מיוחד, כי כך מקובל מרביז"ל שמי שסיים ש"ס, ממשיך על עצמו צלם אלקים. אבל שוב פעם אני מדגיש שבהכיתות מתחילים מקרא ואחר כך משנה ואחר כך גמרא, בתוך הכיתה צריכים ללמוד איתם בעיון, היינו שיבינו את החומר, וזה יחדד את המח שלהם, אבל בזמן הפנוי שיגרסו כסדרן משניות וגמרא, ואם יכולים לתת להם פרסים על זה, מה טוב ומה נעים, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא, נחית קמיה שליחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא, אמר ליה מאי עובדך, אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי [רב הגיע לאיזה עיר והיה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם, פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" התחילו לנשוב רוחות "מוריד הגשם" התחיל לבוא גשם עז, שאל אותו רב מה העבודה שלך שבזכות זה שהתפללת וכבר הגיע רוחות וגשמים? ענה ואמר: אני מלמד תינוקות ואני מלמד לכולם שווים בין בני העניים ובין בני עשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום, ויש לי בריכה של דגים (אקווריום) וכל ילד שמתרשל בהלימוד, אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד]. הקדוש ברוך הוא יצליח את דרכך בתורת מנהל, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח, ויגדיל תורה ויאדירה.
|