שאלה: מאת לילך: שלום לכבוד הרב. לבעלי קשה מאוד, הוא נשמה גבוהה וכללית, וכבר שנים הוא תקוע, הן מבחינת פרנסה, והן מבחינת לימוד תורה. הוא יושב רוב היום בבית, והרבה פעמים כבר אין לי סבלנות ואני מאיצה בו לעשות שינוי. אני רוצה מאוד לכבד אותו אבל קשה לי לראות אותו מבזבז את החיים שלו. ברוך השם יש בינינו אהבה ויש לנו וילדים נפלאים, אך האווירה בבית לא נעימה ויש לנו חובות ומתחים. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר חוקת ה' תמוז התשע"ג
שלום רב אל לילך תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. כל הכבוד לך שאת מחזיקה את בעלך לנשמה גבוהה וכללית… אבל אם הוא יושב בבית בלא מעש, לא עובד ולא לומד וכו' וכו', אזי מה גדולתו? חכמינו הקדושים אמרו (אבות פרק ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון; וצריכים מאד מאד לשמור מהבטלה כמאמרם ז"ל (כתובות נט.) הבטלה מביאה לידי שעמום (שגעון) ולידי זימה, וחבל מאד שיבלה את הזמן היקר שלו בשטויות וכו' וכו', ואמר החכם "הזהר מן הזמן, כי הוא אויב רע מאד", כי אין עוד דבר שהורס את האדם יותר מללכת בטל, ולכן בעלך צריך לצאת מהבית או לעבוד או ללמוד, כי סתם לשבת בבית וכו', זה רק יהרוס לכם את השלום בית. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן י') מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך? הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן, והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל השם יתברך. אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החירות, כמו שכתוב (ישעיה נ"ה) "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ממש, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו וליישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מיושב כלל וכו', ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך שרק יהיה, יש אצל כל בר ישראל נקודות טובות מנקודת יהדותו, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ועל כל פנים יש לכל בר ישראל לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, ושלא עשני גוי כגויי הארצות, כי השמחה הזה עולה על כל השמחות, ועל ידי שמחה מתרחב מוחו ודעתו וכבר יש לו ישוב הדעת אחר לגמרי.
|