שאלה:
מאת יהודה: שלום למוהרא"ש שליט"א. אני עוסק בתורה כבר כמה שנים, וכמעט כל היום אני חושב בדברי תורה וזה הדבר שהכי מעניין אותי בחיים. בגלל זה, כשאני מדבר עם הבריות, אני מעדיף לדבר בדברי תורה ולהימנע משיחות חולין. הבעיה היא שלהרבה מאוד אנשים אין כח לדבר איתי בדברי תורה והם מתעייפים מזה מהר, אפילו דתיים ובני תורה מואסים מלדבר איתי בתורה, וחלקם מגיעים לכזה אנטי עד שלא רוצים לשמוע ממני כלום.
תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר פנחס ט"ו תמוז התשע"ג
שלום וברכה אל יהודה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ב) שגם בהתקרבות להקדוש ברוך הוא יש הענין של פן יהרסו וכו', אדם צריך לתת גם כן נייחא להמוחין, ולדבר ולהשיח שיחת חולין כדי שלא יתבלבל לגמרי, כי צריכים לתת גם נייחא למוחין, וסיפר מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תל"ה) כשהכניס אותי רביז"ל בהתמדת הלימוד, וציוה עלי וקבע לי שיעורים גדולים בכל יום, והזהיר אותי שבכל יום אראה לדבר עם בני אדם איזה שיחות וסיפורים כדי לפקח דעתי. ואף על פי שלא היה היום מספיק לי לגמור השיעורים שציוה עלי, אף על פי כן אמר שזה מוכרח לפקח דעתי בכל יום על ידי שיחה עם בני אדם איזה שעה ביום, ומובא בדבריו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ה) שהשיחה עם בני אדם היא כמו שינה שהיא נייחא למוחין, גם אחר כך אמר לי שגם בתוך הלימוד בעצמו צריכין לפעמים לעמוד לפוש ולנוח, לפקח דעתו להניח דעתו לחירות איזה שעה קלה. ולכן צריכים להיות חכם גדול לדעת מתי ללמוד, ומתי להפסיק, מתי לדבר, ומתי לשתוק וכו' וכו', ואדרבה, כשאדם מדבר עם הזולת אפילו שיחת חולין, אבל הוא מערב בתוך דבריו דיבורי אמונה, אזי אין זה דברים בטלים. הקדוש ברוך הוא יתן לך דעת ושכל איך לצמצם את עצמך, ושלא יהיה ריבוי אור, שגורם אחר כך ריבוי חושך וכו', או שבר עצבים וכו', וכבר אמר החכם מכל אדם (משלי ח' ט') "כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת", וכתיב (שם כ"ד ה') "גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח".
|