שאלה: מאת גרשון: שלום וכל טוב. שנים רבות הייתי תלמיד של אחד מרבני ברסלב, הייתי ממש מסור אליו והחזקתי ממנו כמורי ורבי, אבל לבסוף התפכחתי וראיתי שאני לא מקבל ממנו התחזקות אמיתית ולכן עזבתי אותו. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר דברים ראש חודש מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל גרשון נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. לדעתי יש רק ברסלב אחד, ואני לא מבין מה זה "כלליות ברסלב"… כדי להיות חסיד ברסלב מוכרחים קודם ללמוד הרבה את ספרי רביז"ל עד שיהיו שגורים על פיו, היינו שלא יחסר לך יום מללמוד 'לקוטי מוהר"ן', 'סיפורי מעשיות', 'ספר המדות', ובשיחותיו הקדושות שרשמן מוהרנ"ת ז"ל בספרי 'שיחות הר"ן' ו'חיי מוהר"ן', כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) אשר פניו שכלו ונשמתו הם בתוך הספר, ולכן אם אדם רוצה להבין מה שרביז"ל רוצה מאתנו, עליו להתמיד בספרי רביז"ל עד שיהיו שגורים על פיו, כי אחרת הוא מטעה את עצמו, ולכן אני לא מבין מה אתה כותב שאתה מקורב אל "כלליות ברסלב" ולא לרבני ברסלב, מי הם רבני ברסלב? הלא כולם מקורבים חדשים, והעבר שלהם ידוע ומפורסם וכו', אז מה שייך לכתוב דבר כזה? ומה הבלבולים שאתה מבלבל את עצמך עבור זה? עליך לדעת כי מי שמתמיד בספרי רביז"ל, הוא לא צריך את אף אחד, כי שם יראה בדיוק מה שרביז"ל רוצה מאתנו. ואתה צריך לחקוק היטב בדעתך שרביז"ל הוא הרבי שלנו, וכל אנשי שלומינו הם תלמידים שמחזקים אחד את השני, ויש הרבה שיש להם כח לחזק המון אנשים, אבל הכל הוא בבחינת נקודת החבר, כי רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ד) שיש שלוש נקודות, קודם צריכים לקבל את נקודת הרב, ואחר כך צריכים לקבל את נקודת החבר, כי כל אחד מקבל מהרב בצורה אחרת, וראוי לקבל מכל אחד את הנקודה שלו, היינו לחזק את עצמו עם הנקודות של עצמו כפי שרואה ושומע מנקודת החבר, ונקודת עצמו היא שאדם צריך להחזיק מעמד ולא להשבר משום דבר אפילו שעובר עליו מה שעובר, ויזכה לדבר תמיד עמו יתברך, שאלו שני היסודות בחסידות ברסלב – מצד אחד להיות שש ושמח עם כל הנקודות טובות שיש בו, ושלא יתן שהס"מ ישבור אותו, אלא שיתחזק בכל מיני אופנים שבעולם, ויהיה תמיד בשמחה, כי השמחה מגלה שהוא זרע ברך השם, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו. ומצד שני צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה, כאשר ידבר איש אל רעהו, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה, ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות, ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע. ואמר: אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד). והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר: איי איי פראסטיק. אבל כדי להיות חזק בשני הדברים היסודיים האלו בחסידות ברסלב, עליו להתחבר עם חברים טובים, חברים רציניים שבאמת רוצים בעבודת השם יתברך, והם בקיאים בספרי רביז"ל, ולקבל מהם, כי באמת צריכים הרבה רחמים להשאר אצל רביז"ל, ולא להתרחק חס ושלום, ומכל שכן לא להיות מאלו החסידים הנפולים, שפעם היו מקורבים והיה לבם בוער בעבודת השם יתברך, ואחר כך במשך השנים על גבי השנים שעבר עליהם מה שעבר וכו' וכו', התקררו, והם עוד מקררים אחרים, ולכן צריכים מאד מאד לשמור אם אלו הנקראים רבני ברסלב הם לא מקררים אחרים משמחה אמיתית – לשמוח בו יתברך, ומהתבודדות – להתבודד להקדוש ברוך הוא, שבאמת יכולים להתבודד מהרגע שקם עד הרגע שהולך לישון, כי מלא כל הארץ כבודו, ואיפה שרק הולך האדם, צריך להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, שזו השלימות, ועל כולם ללמוד בסדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, שהאריך מאד ואמר (שיחות הר"ן סימן ע"ו) בענין הלימוד תורה שצריכים ללמוד הרבה מאד בכל יום, טוב ללמוד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלימודו, רק ללמוד בפשיטות בזריזות, ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמוד יותר להלן, ועל פי הרוב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר. ואמר: שאין צריכין בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין. ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו שירצה להבין תיכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תיכף ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בהלימוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תיכף יבין אחר כך. ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמוד על כונתו, מה בכך? כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט) 'לגמור והדר לסבור ואף על גב דלא ידע מה קאמר', שנאמר (תהלים קי"ט כ') "גרסה נפשי לתאבה", כי על ידי ריבוי הלימוד שילמוד במהירות ויזכה ללמוד הרבה, על ידי זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגומרם פעם אחר פעם. ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחילה, כל מה שאפשר להבין ולעמוד על דבריהם. ודיבר רביז"ל הרבה מאד בענין זה, ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלימוד, כי על ידי זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאד לגמור כמה וכמה ספרים, וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלימוד. וכמה בני אדם פסקו מלימודם לגמרי על ידי ריבוי הדקדוקים שלהם, ומאומה לא נשאר בידם. אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ח) שטוב לאדם שיעבור בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה. ולכן מי שמקרר את בני הנעורים שלא יהיו שמחים ועליזים וכו', בהתלבשות במצוות שצריכים להיות שבורים וכו', וכן שמתנגדים שיכולים להתבודד כל היום כולו בכל מקום כי מלא כל הארץ כבודו, ואומרים שצריכים ללכת דווקא אל הפעלד (שדה), ועל אחת כמה וכמה מי שחולק על סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל, ומתלוצץ מזה, ועוד אומר שזה לא הפירוש הפשוט בזמן שכל בר דעת רואה שדברי רביז"ל הם כפשוטם ממש – אלו נקראים חסידים שנפלו, שאמר רביז"ל חסידים נפולים הם גרועים ממשומדים, כמו שכתב מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות ראש חודש הלכה ז' אות נ"ב) אדם צריך לקבוע בעצמו שיהיה איך שיהיה, אף על פי כן יהיה חזק בדעתו שלא יהיה נסוג אחור לגמרי מהשם יתברך, ולא ייאש את עצמו לעולם, ולא יהיה מהחסידים הנפולים שהם גרועים ממשומדים רחמנא ליצלן וכו', עיין שם. וכן הוא (לקוטי הלכה שלוחין הלכה ה' אות י"ז) עיקר התגרות והסתת הבעל דבר שמבקש תואנות ועלילות לשוב וליפול חס ושלום, לזוהמת המדמה, בפרט אחר הסתלקות הצדיק, שאומר הרי כבר אפס תקוה חס ושלום, ועמלק מתגבר, שהוא בחינת עצם התגברות היצר הרע, שמתעורר בהתגברות עצום בכל פעם, ועתה מה נעשה עוד, והכסילים חוזרים לאחוריהם, שזהו בחינת מה שקורין חסידים נפולים רחמנא ליצלן, שזה גרוע מהכל, כמו ששמעתי מפיו הקדוש וכו', עיין שם. וכן הוא (לקוטי הלכות נזיקין הלכה ד' אות כ"ה) קליפת נוגה היא הקליפה הכי מסוכנת, כי משם נמשך נפש הבהמיות של ישראל, שמשם באים החכמות רעות של העולם, ויש שמכנים עצמן בשם חסידים, ואומרים חכמות של שטות והבל המרחקים מהשם יתברך ומתורתו ומצדיקי אמת, ואלו הם קליפת נוגה ממש שמעורב טוב ורע, כי באמת יש בהם טוב הרבה כי אינם פורקין עול חס ושלום, וקצתם הם אנשים כשרים קצת, ולפעמים אומרים דברי אמת, אך מעורב בהם גם רע הרבה, דהיינו החכמות שלהם שנדמה להם לחכמות, ובאמת הם שטותים גדולים, ואלו מזיקים גם כן הרבה, ומונעים מאד מלהתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם הממשיכים השגת אלקותו בעולם, ובאופן אחד הם מזיקים יותר מהעכו"ם והאפיקורסים, כי מעכו"ם ואפיקורסים רוב ישראל מרחקים עצמן מהם בתכלית הריחוק כראוי להתרחק מהם יותר מן בעלי ראתן, אך מאלו הכשרים קצת אין מתרחקים מחכמתם כל כך. ובאמת הם מזיקים הרבה על ידי חכמתם וליצנות שלהם שמתלוצצים מכמה דרכי התמימות האמתיות וכו' (וכמבואר שיחה זאת במקום אחר ששמעתי מפיו הקדוש שחסיד שנפל גרוע ממשומד, כי ממשומד כל אחד נזהר, אבל מחסיד אף אחד לא נזהר, כי אף אחד לא יודע שהוא נפל ונתקרר מההתלהבות שלו וכו'), עיין שם. ולכן אני לא מבין מה שאתה כותב שאתה מקורב רק אל "כלליות ברסלב" ולא אל רבני ברסלב, כאילו הם שני דברים וכו', ומזה יש לך חלישות הדעת ואתה משתגע מזה וכו', חכמינו הקדושים אמרו (סוטה ג) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ז') נמצא שכל אחד כפי העבירות שלו, כך הרבה רוח שטות יש בו; ולכן אם דבר אחד משגע אותך, סימן שעוונותיך משגעים אותך וכו'. אצלינו ברור שרק רביז"ל הוא הרבי שלנו, וכל אנשי שלומינו הם רק חברים שצריכים לחזק אחד את השני, כפי שקיבלנו את הנקודה מרביז"ל, ואיש את רעהו יאמר חזק, וכך היה במשך הדורות, עד לאחרונה נתקיים מה שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה מ"ז:) משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות; ומשם נובע השכל העקום שלך, שכביכול יש שני דברים בחסידות ברסלב – א. 'כלליות ברסלב' ב. 'רבני ברסלב'. אך אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את זה, כי אצלי יש ברסלב אחד, היינו לקיים את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות, ולהתמיד בספריו הקדושים, והעיקר בשיחותיו הקדושות שבפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן שנ"ח) שבכל שיחה ושיחה שהיה משיח ומדבר עמנו יכולים להיות על ידה איש כשר, ואפלו צדיק גמור כל ימי חייו כמו שאני רוצה (אזוי וויא איך מיין איין גוטער יהוד) אם ירצה לילך עמה לקיים כפי שיחתו הקדושה. [וגם אפילו עכשיו כשלומדין דבריו הקדושים יש להם גם כן כח גדול לעורר להשם יתברך לזכות לדרכי השם באמת, למי שישים לבו היטב לדבריו ולשיחותיו הקדושים הנאמרים בספריו הקדושים, כי כל שיחה שלו היא התעוררות נפלא ונורא מאד ודרך ישרה ונכונה מאד לעבודת השם יתברך לכל אחד לפי מדריגתו יהיה באיזה מדריגה שיהיה, אפילו מי שהוא במדריגה עליונה מאד יכול לקבל דרך ישרה ועצות נפלאות מכל שיחה ושיחה שלו. וכן להיפך מי שהוא בתכלית מדריגה התחתונה חס ושלום באיזה מקום שרק לא יהיה, יכול לקבל דרך ישרה ועצות נכונות מכל שיחה ושיחה שלו למלט נפשו מני שחת, ולשוב אל השם יתברך באמת אם ישים לבו לדבריו היטב, ויקיים אותם באמת ובתמימות בלי שום חכמות, אשרי מי שיאחז בהם]. ולכן ראה לחזור על המכתב הזה כמה וכמה פעמים, ואז יפתחו עיניך לראות מה לפניך, ולא יטעו אותך עם 'רבני ברסלב', וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד; יכולים לחיות פה שבעים שנה, ומאומה אין בידו, והוא עוד חושב שהוא מקורב אל רביז"ל, בשעה שלא מקיים אף שיחה ממנו, ובפרט את העיקרים של חסידות ברסלב, שהם – לא לנטות מהשולחן ערוך כהוא זה, וכן תמיד להיות בשמחה, ולהכריח את עצמו להיות בשמחה, ולהרבות בשיחה בינו לבין קונו, ולהתמיד בלימוד התורה הקדושה שיזכה לטייל ולהיות בכל המקומות של התורה הקדושה. ולא צריכים יותר מזה, כי בפירוש אמר לנו רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רפ"ז) מה יש לאדם לעשות בזה העולם? אין צריך כי אם להתפלל וללמוד ולהתפלל; ועל כן למה אתה צריך לבלבל את עצמך מאחרים, עד שתכתוב שזה משגע אותך וכו', יותר טוב שתברח אל הקדוש ברוך הוא, ואל התורה הקדושה, ותהיה רק שש ושמח עם כל הנקודות טובות שיש לך. ואל תרוץ אחר שום בן אדם, כי בפירוש אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ו') היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד, מה אני אוחז? ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאוה, ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ וכו', ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום וכו'. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם כולו, והכל רצים אחריו, ומרמה לכל אחד ואחד, עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו ותאותו, ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאותו אצלו. ולכן אם אחד לא מאיר בך את סדר-דרך-הלימוד של רביז"ל – ללמוד כסדרן דייקא, ולא מאיר בך את הענין של שיחה בינו לבין קונו – שיכולים לדבר תמיד אל הקדוש ברוך הוא, ואפילו דיבור אחד חשוב למעלה, וכן לא מכניס בך שמחה, מה יש לך איתו? אקווה שתבין את הכל, ואז טוב לך כל הימים, ולא תצטרך להשתגע וכו' וכו'. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|