שאלה: מאת יובל: לרב שלום. כבר חצי שנה אני סובל מחרדות וצפצופים שמציקים לי מאוד. יש לי אישה ושלושה ילדים חמודים, ומאז שהתחילה הבעיה, קשה לי לתפקד בבית, אני שוכב הרבה במיטה, ונהייתי חלש מאוד. המצב גורם לי גם מתח נפשי שמתבטא בעצבות ובעצבים. האם יש מזור ורפואה לבעייתי? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר ואתחנן י' מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל יובל נרו יאיר ויזרח לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל לימד אותנו דרך נפלאה איך לעבור את זה העולם העובר, והיא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך לדון את עצמו לכף זכות, ולחפש ולבקש ולמצוא בעצמו עוד מעט טוב שיש בו, כי איך יכול להיות שלא יהיה בו איזה מעט טוב? כי חכמינו הקדושים אמרו (ברכות נ"ז.) אפילו הרקנין שבך מלאים מצוות כרימון; כל בר ישראל הוא מלא מצוות, ואף שאתה מרגיש שגם בתוך המצוות שלך נמצאים פגמים רבים, וכן אין בהם שלימות וכו', עם כל זאת איך שהוא, אתה הולך עם ציצית ומניח תפילין, ויש לך מזוזה על פתח ביתך, ועם זה ראוי לך להחיות עצמך, ואמרו חכמינו הקדושים (ילקוט תהלים רמז תרל"ג) כל שיש לו תפילין בזרועו ועל ראשו, וציצית בבגדו, ומזוזה על פתח ביתו – בחיזוק שלא יחטא; היינו עיקר החטאים באים לאדם בגלל שהוא תמיד ממורמר ושרוי בדכאון פנימי, ושורה עליו יאוש מוחלט, ועל ידי זה הוא חוטא, אבל אם אדם מחייה עצמו – איך שהוא, אני מעוטף עם ציצית, והנחתי תפילין, ויש לי מזוזה על פתח ביתי, בזה הוא יכול להחיות עצמו מאד, ועל ידי זה יצא מהמרירות שלו, כי אין לתאר ולשער את מעלת יהודי שהולך כל היום עם טלית קטן, וכן יש לו מזוזה על פתח ביתו, והניח היום תפילין, אשר בזה ראוי לו לשמוח מאד מאד. ועם שמחת המצוות, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) אפילו שיהיה במדור הקליפות, הוא יכול לצאת משם ולעלות מעולם העשיה ויגיע לעולם היצירה, ומהעולם היצירה יגיע לעולם הבריאה, עד שיהיה נכלל בעצם האצילות בסוד מטי ולא מטי, היינו שירגיש את אמתת מציאותו יתברך, ואז כבר לא יהיה מבודד וכו', אלא ישמח עמו יתברך ותתרחב דעתו, ויזכה לצאת מעצמו וכו'. ולכן לדעתי תתחיל לילך עם הגילוי הזה – לחפש ולבקש בעצמך טוב אמיתי ונצחי שתהלה לאל יש בך, אלא מה, הס"מ מעלים ומסתיר ממך את הטוב, כדי שתשרה תמיד בעצבות ובמרירות ובדכאון, ורוצה לאמלל אותך כאילו אין לך כבר שום תקווה ותועלת וכו', ובזה ילכוד אותך במצודתו וכו', ורביז"ל שהוא הבעל תפלה והחזן, מלקט את כל הנקודות טובות שיש אצל כל בר ישראל, ומתפלל עמהם למען כלל ישראל להחיותם ולחזקם ולאמצם ולשמחם, וכך מעלה אותם עד רום המעלות. ולכן ראוי לך להחיות עצמך על כל פנים בזה שאתה מקורב אל רביז"ל, ואתה בא אליו פעם בשנה בראש השנה, וכן בכל יום אתה אומר את התיקון הכללי, עם זה יש ויש לך במה להחיות עצמך. והעולה על הכל, תהלה לאל אתה עדיין לא נמצא במצב כל כך גרוע כמו שמפחיד אותך הס"מ, אשר מזה נכנסות בך חרדות, כי יש בך רגשי אשמה וכו', על כל מה שעברת וכו', ולכן למה לא תזכור מה שאמר לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן קצ"א) מה לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם, תבטחו על גודל כוחי. אתה צריך לדעת כי החרדות והרעשים שאתה שומע, זה בא מרוב לחץ שמלחיץ אותך ההעבר וההווה והעתיד וכו', תמיד אתה נמצא מלא חרדות וחי עם פחדים וכו', מה יהיה, ואיך יהיה וכו', ולכן הרגל עצמך לדבר עם השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, כאשר ידבר איש אל רעהו, ואף שבתחילה יהיה נדמה לך שאין מי שומע אותך וכו', כל זה רק דמיון שנובע מהעוונות וכו', ולכן האדם לא מרגיש את אמתת מציאותו יתברך, כמו שאמר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של האדם מכניס כפירה באדם, אבל אם תהיה חזק ואמיץ בעבודה הקדושה הזו לדבר עמו יתברך, אף שאתה לא מרגיש שום דבר וכו', עם כל זאת זה ירפא אותך מכל הפחדים והחרדות והרעשים וכו', ותהיה בריא בגשמיות וברוחניות, ותמיד תעשה התחלה חדשה. נא ונא אל תיפול בדעתך כלל, ואפילו שאתה צריך לקחת איזו תרופה להרגיע את עצביך וכו', זה גם כן לא נורא, העיקר תציית את רביז"ל להיות בשמחה עם כל נקודה טובה שתמצא בעצמך, ותדון עצמך לכף זכות תמיד, ותדאג שלא יכנסו בך שום רגשות אשמה חס ושלום, וכן תרגיל עצמך לדבר עמו יתברך, ואז כל חייך ישתנו לגמרי לטובה. אמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ח:) כל השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו; ויש לומר בפשיטות, כי עבודה זרה היא כפירה במציאות הבורא יתברך שמו, ושבת זה גילוי עצמות אלקותו יתברך, וכל הזוכה לשמור כל השבת במחשבתו את עצם עצמיות אלקותו יתברך, ולא מסיח דעתו ממנו כלל, אזי נמחלים לו על כל עוונותיו, כי העוון זה עבודה זרה ממש, כי באם היה מאמין שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא – לא היה חוטא, ואם חטא -זה סימן שיש בו עבודה זרה, היינו שנעקר מעצמיותו יתברך, ולכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ב') שצריכים להמשיך קדושת השבת לששת ימי החול, שאז יתבטל אצלו העבודה זרה ויתפרדו כל פועלי אוון, ויהיה דבוק בו יתברך, ולכן סופרים כל יום לשבת, היום יום ראשון בשבת וכו', כדי לקשר כל יום לשבת, שזה עצם עצמיות אלקותו, לא לשכוח ממנו יתברך כרגע, וזה שמובא בשם צדיק אחד בראשי"ת היא אותיות רא"י שב"ת – כשבר ישראל תמיד יר"א ומצפה אל שב"ת, אזי יתקיים אצלו יר"א שב"ת, שבזכות שבת יתראה מלחטוא, ואז יזכה יא"ר שב"ת, שיאיר לו אור השבת תמיד, ויתענג בזיו שכינת עוזו יתברך.
|