שאלה: מאת אליהו: שלום לצדיק מיבנאל. ברצוני להתייעץ איתך בנושא שמציק לי כבר שנים: אין לי מסגרת כלשהי או עבודה מסודרת, ולכן אין לי סיבה לקום בבוקר. עד שאני מתעורר זה כבר צהריים, ואז אני מתחיל את היום שלי לאט לאט, וזה כמו כדור – בגלל שקמתי מאוחר אני גם הולך לישון מאוחר וחוזר חלילה. אני מרגיש שאין לי שום מטרה בחיים ושהזמן שלי נשרף לחינם, נמאס לי מהמצב הזה, ואני רוצה לעשות התחלה חדשה גם ברוחניות וגם בגשמיות, אבל כל-כך התרגלתי לחיות ככה, שאני לא יודע מהיכן להתחיל. אנא עזור לי, תודה רבה. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר עקב ט"ו אב ה'תשע"ג
שלום וברכה אל אליהו נרו יאיר לנכון קבלתי את מכתבך. חכמינו הקדושים אמרו (כתובות נט.) הבטילה מביאה לידי שעמום (שיגעון) ולידי זימה; כשאדם הולך בטל אזי הוא פשוט משתגע משעמום ואינו מוצא את מקומו בשום מקום, ולכן לא בחינם שהזהירו חכמינו הקדושים שאדם צריך ללמוד אומנות כדי לפרנס את עצמו וכן על ידי זה לא ילך בטל, כי הבטלה זה הגורם מספר אחד של שגעון, כי מי שהולך בטל, פשוט משתגע משעמום. ולכן אתה מוכרח למצוא לעצמך איזו עבודה במה שאתה אוהב לעשות, כדי שלא תשתגע מהשעמום. יהודי שמאמין בהשם יתברך ושומר תורה ומצוות, הוא אף פעם לא משועמם. קודם כל, אצלו היום מסודר בסדר הגון – כשקם בבוקר, הוא הולך לבית הכנסת להתפלל שחרית, אחר הצהריים הוא מתפלל מנחה, וכשנעשה לילה הוא מתפלל ערבית. הרי שלך לפניך, שלש פעמים הוא הולך לבית הכנסת וכבר עסוק בזה, מלבד שהוא מלא מצוות – עונה אמן יהא שמיה רבה וכו', קדושה וברכו וכו', וכן קובע לעצמו שיעורים בתורה – שיעור במקרא, שיעור במשנה, שיעור בגמרא, ושיעור בשולחן ערוך וכבר עוברות לו שעות על גבי שעות, עוסק בצדקה וחסד. מלבד זאת, הוא הולך לבקר חולים, לנחם אבלים, לשמח חתן וכלה וכו' וכו' וכך הוא אף פעם לא משועמם, הוא מחזק יהודים אחרים ומנחמם ומשמח נשברי לב וכו' וכו' מלבד שהוא עוסק גם במשא ומתן. הכלל – יהודי שהוא שומר תורה ומצוות, הוא תמיד עסוק ואף פעם לא משעמם לו. ולכן ראה לקחת עצמך בידיך, וראה מה לפניך, כי אחרת פשוט תשתגע מרוב שעמום. ולא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קנב.) זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינים – דעתם מטפשת עליהם מרוב שיעמום. מה שאין כן, זקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, כי כל ימיהם עסקו בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, ולכן גם לעת זקנתם עוסקים בזה ולכן לא משעמם להם כלל.
|