אשתי מאיימת שאם אמשיך לא לספק את רצונותיה וצרכיה – היא תתנתק ממני רגשית ומעשית
אשתי מאיימת שאם אמשיך לא לספק את רצונותיה וצרכיה היא תתנתק ממני רגשית ומעשית. לצערי הרב, דווקא בשבתות, בהם הרב מזהיר לשמור על השלום והשמחה בבית, בביתנו שוררת העצבות, המתח והכאב. אנא תן לי עצה טובה וברכה.
מאת יאיר יהודה: לרב הצדיק חנוכה שמח.
שוב אני פונה לרב לקבלת עזרה בשלום-בית: אשתי מאיימת שאם אמשיך לא לספק את רצונותיה וצרכיה היא תתנתק ממני רגשית ומעשית. לצערי הרב, דווקא בשבתות, בהם הרב מזהיר לשמור על השלום והשמחה בבית, בביתנו שוררת העצבות, המתח והכאב. אנא תן לי עצה טובה וברכה. באהבה גדולה.
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר ויגש כ"ט כסליו ה' דחנוכה ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יאיר יהודה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
אני מוכרח להגיד לך שרביז"ל הזהירנו מאד מאד על שלום בית, ואמר (שיחות הר"ן סימן רס"ד) שצריכים לכבד ולייקר את אשתו. כי אמר, הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אופנים הקשים וכבדים מאד מאד וכו' וכו', על כן ראוי לרחם עליהם ולייקרם, ולכבדם. וכן אמרו חכמינו הקדושים (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [תכבדו ותייקרו את נשותיכם כדי שתהיו עשירים], וכן אמרו (יבמות ס"ג.) דיינו שמגדלות את בנינו ומצלת אותנו מן החטא, ולכן צריכים לכבד ולייקר אותן מאד מאד, וזה יסוד גדול בחסידות ברסלב, שהבעל מוכרח לעזור לאשתו, ואם הוא רוצה להיות מקורב אל רביז"ל ולציית אותו, הדבר הראשון עליו לעזור לאשתו בכל המובנים, כי רביז"ל הקפיד על דברים אלו מאד מאד, על אלו שמשפילים את נשותיהם, ומי שהיה לו סכסוך עם אשתו, רביז"ל לא רצה לקבל אותו לגמרי, ולא רצה אפילו לראות אותו.
ולכן אני לא מבין אותך – למה אתה לא נותן לאשתך את התשומת לב שמגיעה לה? למה אתה לא מכבד ומייקר אותה? חכמינו הקדושים אמרו (ראש השנה ו.) אשה – בעלה משמחה, ולכן חובה על הבעל תמיד לשמח את האשה, ולעזור לה לצאת מהעצבות והמרירות, כי טבע של האשה שנמשכת אל העצבות והמרירות מרוב פחד ודאגות שהיא צריכה לעבור בגידול הילדים וכו', ובמקום שהבעל יתן לה תמיכה, ויפרגן לה בכל מה שהיא צריכה, ותמיד יתן לה מחמאות וכו' וכו', אזי יש גברים פשוט חסרי דעת וכו', והם יורדים על האשה בצעקות וצרחות ומקללים ומנבלים את הפה עליה רחמנא ליצלן, ורק עושים תמיד ביקורת עליה וכו', ומסכנה האשה, אף פעם לא תשמע מילה טובה מבעלה וכו', זה מראה לדעת שהבעל הוא חסר דעה וכו', כי בפירוש אמרו חכמינו הקדושים (נדרים מ"א.) דעת קנית – מה חסרת? אם יש לאדם דעת ושכל – לא חסר לו שום דבר והוא יודע איך להתנהג בביתו. ולהיפך, דעת חסרת – מה קנית?, אם אין לו שכל והוא לא יודע איך להתנהג בתוך הבית, ורק מעיר תמיד הערות על אשתו ועושה עליה ביקורת, וזה ממש רציחה וכו', מה אתה רוצה מאשתך? לא מספיק שהיא סובלת מה שסובלת צער הריון, צער לידה, וצער גידול בנים וכו' וכו', ובמקום לעזור לאשה אתה עוד מתנפל עליה? וכו' וכו'.
ולכן אני מאד מבקש אותך שתעשה כל מה שבידך להשלים עם אשתך וכו', כי זוג שרבים ביניהם גורמים פירוד בכל העולמות, ולכן תעשה כל מה שביכולתך תיכף ומיד להתפייס עמה, כי לא יאבה הקדוש ברוך הוא סלוח לך אם תריב עם אשתך וכו' וכו', ואמרו חכמינו הקדושים (שבת קט"ז.) לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים; ואם הקדוש ברוך הוא כבר מסכים, שימחק, כביכול, שמו שמחזיק את כל העולם העיקר שיהיה שלום בין איש לאשתו וכו', בוודאי אתה צריך להשלים עם אשתך ולבקש ממנה סליחה, ולהתחיל התחלה חדשה, ואז טוב לכם כל הימים.
ודע לך שמובא (ספר מנורת המאור נר ג' כלל ו' חלק ד' פרק א') אם האשה נוהגת כראוי, מצוה על בעלה לכבדה ולשמחה, ושלא יכניענה יותר מדאי, וזהו טוב לו, גם יזהר שלא יונה אותה באונאות שלא כדין או באונאת דברים (דברי צער), ויהא זהיר בתבואה בתוך ביתו כדי שלא יבואו למריבה על זה. ואם יתנהג עמה כראוי, יהיה שלום ביניהם, והשכינה מגן בעדם, ואם יאהבנה כגופו מקיים את התורה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "והיו לבשר אחד" שהיא צלע מצלעותיו, ודרכו לחזר אחריה ולפייסה בכל דבר, כמו שאמרו (נדה ל"א:) שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי בר ינאי: מפני מה איש מחזר על האשה ואין האשה מחזרת על האיש? אמר להם משל לאדם שאבדה לו אבדה, מי מחזר על מי? בעל אבדה (שנאבדה הצלע מהאיש) מחזר על אבדתו. מפני מה איש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא (אדמה רכה שסופגת) וזו ממקום שנבראת (עצם קשה של הצלע שאינה סופגת).
אני מאד מקווה להקדוש ברוך הוא שתכניס בעצמך את הדיבורים האלו טוב טוב ואז תמיד יהיה שלום בביתכם.