שאלה: מאת גלית: שלום לרב. תודה על עצותיך ועל הדרך שאתה מלמד אותנו. תשובה: |
||
בעזה"י מוצש"ק לסדר וארא כ"ה טבת ה'תשע"ד
שלום רב אל גלית תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. טבע של ילדים שהם תמיד שובבים, צועקים, רועשים וגועשים וכו' וכו', וזה הטבע הבריא שלהם, ואדם צריך להרגיל את עצמו להיות בסבלנות גדולה מאוד, ולזה זוכים על ידי שמכניסים בבית אוירה של שמחה, שתמיד שומעים קלטת של שירים ושמחה בבית, שזה מרגיע את הילדים, ולכן את צריכה להתאזר במידת הסבלנות, ולא לתת עונשים לילדים, אלא ללכת רק בטוב, וכן תתאזרי במידת הסבלנות שאין מידה יותר יפה מזו, ואפילו שזה בא לך מאד מאד קשה, זכרי מה שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ה') לפום צערא אגרא, ודעי לך כשאשה עוצרת עצמה לא לכעוס וכו', בזה, אפילו שהיא נמצאת במדור הקליפות וכו', היא עולה עד עולם האצילות, שהיא בטלה לגמרי אל האין סוף ברוך הוא, כי הכל תלוי כפי מידת הסבלנות וההמנעות מהכעס, שבדרך כלל בא מגיאות וישות. אשה צריכה לבטל את עצמה כל כולה אליו יתברך, ושלא תהיה לה שום תרעומת על בעלה, כי האשה היא חלק מבעלה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". ולכן אשרי האשה שקנתה לעצמה את מידת הסבלנות לגבי בעלה וכו', ומוחלת לו על הכל, ומתחזקים לאהוב אחד את השני, שאז השכינה תשרה בתוך הבית. וכן הדבר שייך לגבי ילדים שצריכים הרבה סבלנות לילדים, כי בלי סבלנות אי אפשר לגדל את הילדים, ואף שזה מאד מאד קשה, עם כל זאת אין עצה אחרת עם ילדים – רק סבלנות, ולהגיע לסבלנות, אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנ"ה) זה על ידי תוקף האמונה, שצריכים להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, והכל ממנו יתברך, ובידיעות אלו עוברים על הכול.
|