שאלה: מאת אלי: שלום. יש לי בעיה עם הסביבה, אך אני יודע שבעצם הבעיה היא בי. כל הזמן אני חי בתחושה שהאנשים שמסביבי לא אוהבים אותי ומדברים עליי מאחורי הגב, וזה גורם לי לחשוב עליהם גם דברים רעים, אך בסופו של דבר אני רואה שטעיתי וזה היה רק דימיון. איך משתחררים מהדמיונות האלו שהורסים לי את המצב רוח? תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר ויקרא א' דר"ח אדר ב' ה'תשע"ד
שלום וברכה וכל טוב סלה יגיעו וירדפו אל אלי נ"י
לנכון קיבלתי את מכתבך.
כל אדם שחטא וכו' החטאים מעיקים עליו וכו' וממיתים אותו ממש כמו שכתוב (תהלים לד) "תמותת רשע רעה"; הרע שעשה זה מה שממית אותו, ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א סימן ד) שהחטאים והעוונות הם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל לב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה ממית אותו ממש, כי מי שמסתכל תמיד על הזולת הוא נהרס לגמרי בגשמיות וברוחניות גם יחד. ולא בחינם שרביז"ל לימד אותנו על הפסוק (יחזקאל לג) "אחד היה אברהם" – שאברהם אבינו עבד את הקדוש ברוך הוא בבחינת אחד, הוא אף פעם לא הסתכל על אחרים, שזה עיקר השלימות – שאדם אסור לו להתבלבל מאחרים, הוא צריך להסתכל רק על עצמו ולא יהיה אכפת לו מהזולת, וזה הגאולה הפרטית שלו, כי אין לך גלות יותר גדולה מזה שאדם תמיד מסתכל על אחרים, איך אחרים מתנהגים וכו' ומה שהולך אצל אחרים, זו גלות גדולה מאוד מאוד, ומי שנופל בזה רחמנות גדולה עליו, ולכן אשרי מי שמתחיל להסתכל על עצמו ולא על אחרים, ואז יהיה נגאל מכל צרותיו.
רביז"ל לימד אותנו (לקוטי מוהר"ן סימן א סימן לד) שכל בר ישראל יש בו נקודה מה שאין באחרים, ומה גם שהוא לא יכול לעשות כמו אחרים, ואחרים לא יכולים לעשות כמוהו, כי אם לא – לא היה נברא, כל אחד בא לזה העולם כדי להוציא את נקודתו הפרטית בזה העולם, ולכן למה לקנאות בזולת? וכבר אמר התנא הקדוש (אבות פרק ו) "ואל תתאווה לשולחנם של שרים ששולחנך גדול משולחנם"; אדם צריך תמיד להסתכל רק על עצמו איך לבנות את עצמו ואיך לקדם את עצמו וכו' וכו' ולא להתבלבל מהזולת כלל, כי מה יש לי עם הזולת? ואם ילך בדרך זו, אזי אף פעם לא יקנא באף אחר והוא יהיה הכי מאושר, שזו עיקר העשירות של האדם, כמו שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ד) איזה עשיר? השמח בחלקו; כל אדם צריך לשמוח עם החלק שלו ולא להתבלבל מהזולת כלל.
להגיע לכל זה אי אפשר רק על ידי שיחה בינו לבין קונו, וצריכים להרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולספר לו יתברך כל מה שעובר עליו, וזה מדביק את נשמתו בו יתברך, וממשיך עליו אור וזיו וחיות ודביקות באין סוף ברוך הוא, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, ואז כל החיים שלו הולכים בצורה אחרת לגמרי.
|