שאלה:
מאת נאור: תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר שופטים ב' דראש חודש אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל נאור נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. בענין שאתה שואל עצה על זכרון וכו', יש רק עצה אחד, לחזור פעמים אין מספר על הלימוד ואז יזכור כל מה שלמד, עם כל זאת עליך לדעת שיש נשמות שבאים מעלמא דנוקבא ששוכחים את מה שלומדים, ואסור להם להשבר כלל, ובפירוש גילה לנו האריז"ל שכל מה שלמדו בזה העולם יזכירו אותו בעולם הבא, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ו) שבשביל זה ניתן השכחה, כדי שתהא התורה חביבה על לומדיה תמיד כשעה הראשונה. כי על ידי השכחה כשחוזר ובא ולומד אפילו מה שכבר למד, הוא אצלו כחדשות וחביב עליו (עיין קהלת רבה פרשה א' סימן י"ג). ואיתא (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') משל על הלומד ושוכח, ששכרו אנשים למלאות חביות, והחביות היו נקובים, וכל מה שהיו שופכין לתוך החביות נשפך לחוץ, והטפשים אמרו הואיל וחוזר ונשפך לחוץ, למה לנו ליגע ולמלאות מאחר שאחר כך נשפך?! אבל החכם אמר מה לי בזה? הלא פורעין לי על היום, ושכרי לא יקופח מכל יום ויום, כי אני מושכר לימים ומה לי אם נשפך? כך אף על פי ששוכח למודו, שכרו לא יקופח מכל יום ויום. ודע שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד. אף אם שכח, גם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה, לעתיד בעולם הבא יבינו, כי עיקר התורה היא להנשמות, שבעולם הבא יהיו הנשמות בקיאים ומשיגים היטב את התורה שלמד ושמע האדם בעולם הזה, אשרי המבלה ימיו בתורה ועבודה הרבה. ולכן אסור להתבלבל מזה שלומד ושוכח, כי התורה היא נצחיית, ולכן ברגע שהוא לומד את התורה ומכניס את מח מחשבתו שזה נשמתו בתוך התורה, זה כבר נשאר לנצח, אפילו ששוכח אבל נשמתו הכניסה בעצמה את התורה, ושם בשמים יזכירו לו את כל מה שלמד בזה העולם, וכן מובא (לקוטי אמרים תניא פרק כ"ג) באותה שעה שאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש ולבושיה (מחשבה דיבור ומעשה שלו) הם מיוחדים ממש באין סוף ברוך הוא, ולכן אשרי האדם שמתוך החושך והלכלוך והזוהמה והזבל שלו, הוא מכניס את מח מחשבתו ואת דיבורו בתוך התורה הקדושה, ואפילו שמקודם לא למד, ואחר כך הוא ישכח מה שלמד, אבל בו ברגע שהוא לומד, אז הוא מדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא בתוך התורה, על ידי זה מאיר בו אור האין סוף ברוך הוא, ואם יהיה רגיל בזה, לבסוף הוא ינתק את עצמו מן הרע; ואתה צריך לדעת שרוב בני אדם שלא לומדים תורה, מפני שיש להם זכרון חלש, ומאחר שלא זוכרים מה שהם לומדים, אזי הם מפסיקים לגמרי, וזה טעות חמורה, כי יכול לעבור להם שבעים שנה ואף פעם לא גמרו אפילו פעם אחת מקרא משנה גמרא מדרש הלכות ואגדות וכו', וכו', ולכן אשרי מי שמכניס את עצמו בלימוד תורה הקדושה, ובו ברגע שלומד הוא מדביק את עצמו בתוך התורה הקדושה, וזה נשאר לו לנצח אפילו ששוכח, אבל לעתיד לבוא יזכירו לו את הכל. רביז"ל אמר (ספר המדות אות זכירה סימן י') מי שאין לו זכרון בידוע שלא תיקן חטאות נעורים; ואמר (שם סימן ט') מי שאין לו זכרון יחזיר את בני אדם בתשובה. בענין לימוד משניות טוב לאדם לקבוע לעצמו שתי שיעורים, שיעור אחד ללמוד בעיון עם פירוש הרב ברטנורא וכו', ושיעור אחד לגרוס הרבה פרקים משניות, ואין למעלה מללמוד ולגרוס הרבה פרקים משניות, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מב.) במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה. ומובא (מדרש תלפיות) שאשר בן יעקב יושב על פתחו של גיהנום, ומי שהירבה ללמוד משניות אינו מניחו להכנס שם, ולכן אשרי מי שיגרוס בכל יום כמה וכמה פרקים משניות, שהוא הצלחה נצחיית, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, משנ"ה עולה כמספר פרנס"ה, שכל המתמיד במשניות, נמשך עליו פרנסה בשפע.
|