הבוס שלי מלחיץ אותי מאוד ומתנהג איתי ביד קשה. האם להתפטר?
אני עובד במקום מסודר כבר שלוש שנים, וכל הזמן אני מרגיש קיפוח - הבוס נותן לאחרים הטבות ומתחשב בהם, ורק איתי הוא הולך ביד קשה ובחומרת הדין. כל זה חוץ מזה שמלחיצים אותי שם מאוד ומתישים אותי. האם אני צריך לקבל את המציאות ולהמשיך לעבוד ככה או שעליי להתפטר?
מאת דוד משה: אני עובד במקום מסודר כבר שלוש שנים, וכל הזמן אני מרגיש קיפוח – הבוס נותן לאחרים הטבות ומתחשב בהם, ורק איתי הוא הולך ביד קשה ובחומרת הדין. כל זה חוץ מזה שמלחיצים אותי שם מאוד ומתישים אותי. האם אני צריך לקבל את המציאות ולהמשיך לעבוד ככה או שעליי להתפטר?
תשובה:
בעזה"י יום א' לסדר נצבים וילך י"ט אלול ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דוד משה נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
הנה חכמינו הקדושים אמרו (בבא מציעא ע"ה:) אחד מהדברים שאדם הוא מהצועקים ואינם נענים, דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא; [מי שרע לו בעיר זאת ולא הולך לעיר אחרת, הרי הוא מהצועקים ואינם נענים, כי הוא חייב בדבר הזה, כי מי אומר לו לגור דווקא במקום שרע לו?]. ואותו דבר בענין עסק הפרנסה – אם אדם מרגיש שמנצלים אותו בעבודתו ומכבידים עליו את העול וכו' ועושים כנגדו עוולות וכו' – ראוי לו לברוח משם, ולמה אתה צריך להיות במקום שאין יכולים לסבול אותך?
עליך לדעת כי פרנסה היא בידי הקדוש ברוך הוא, ולכן אתה צריך רק לבקש ממנו יתברך על פרנסה קלה ואומנות נקיה, כי מה שתפילה פועלת שום דבר בעולם לא פועל, וכן להיות רק בשמחה, ושתהיה לך גדלות המוחין. אל תסתובב ממורמר ושבור כאילו אבדה תקוותך וכו', ולכן תעשה כל מה שביכולתך להתחזק להיות בשמחה, כי השם של פרנסה שהוא חת"ך היוצא מפסוק (תהלים קמ"ה) פותח' את' ידיך', יוצא גם מפסוק (דברים ט"ז ט"ו) והיית' אך' שמח', ולכן הדבר הראשון אתה צריך להשתדל להיות מאד מאד בשמחה, ולשמח את עצמך, ואף שאני יודע שמאד מאד קשה לך ומרים לך החיים ממוות, עם כל זאת עם עצבות ומרירות ודאגות לא תבוא לשום דבר, אלא תסתבך יותר, ולכן הדבר הראשון – רק להיות בשמחה.
ואם תאמר במה יש לי לשמוח, הרי אני עני ואביון ומלא חובות? אלא דע לך שחכמינו הקדושים אמרו (נדרים מא.) אין עני אלא מדעת, עיקר העניות תלוי בחסרון דעת, כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, והוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה – שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, האדם הזה הוא תמיד שמח, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות ממון סימן פ"ג) אמונה הוא טוב לפרנסה; ולכן בזה שתשמח עם נקודת יהדותך שנבראת יהודי ושלא עשני גוי כגויי הארצות, השמחה והאמונה הזאת תפתחנה לך את כל צינורי השפע והפרנסה.