שאלה:
מאת יצחק: תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר לך לך ג' חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל יצחק נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. מה אומר לך ידידי היקר, החיים לא קלים לאף אחד, כי כל אחד ואחד עובר את המשברים הקשים והמרים שלו, ולכל אחד יש את הנסיונות הקשים שלו שהוא דייקא צריך לתקן בזה העולם, ולכן אסור להתייאש מהחיים בשום פנים ואופן, אלא לדעת שכל מה שעובר עליו ברוחניות ובגשמיות זה הכל לטובתו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו. מה אתה יודע למה נשלחה נשמתך לזה העולם? ומה עליך לתקן בזה העולם? ולכן מה אתה רץ כל כך למות? יבא היום שתתחרט שדחקת את השעה וכו', ואף שמר לך מאוד מאוד, עליך לדעת שכל היסורים והמרירות שעוברים עליך וכו', הכל לתיקון נשמתך, ויש לך מה לתקן פה, הן בגלגול זה והן מגלגולים הקודמים וכו', ולכן מה אתה כל כך רץ למות? וידוע מה שרביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן פ"ד) על מאמרם ז"ל (אבות פרק ד') "ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך" – כי בעולם הזה שיש להאדם טרדות ועול הפרנסה, יכול להיות שיעקוץ וינשוך אותו פרעוש והוא לא ירגיש, מחמת שמחשבתו טרודה באיזה מחשבה של פרנסה וכיוצא. אבל שם בקבר שאז אין להאדם שום טירדא ושום מחשבה אחרת, אז הוא שומע אפילו הרחישה וההילוך של התולעים איך הם רוחשים ובאים אליו, ומרגיש הצער של כל נשיכה ונשיכה. ואין שום דבר שיטרידהו וימנעהו מגודל צערו הקשה רחמנא ליצלן; ולכן מה אתה כל כך ממהר למות ולהיכנס בקבר, ששמה לא תשמע שום דבר, רק את עכברי השדה וכו', התולעים והעקרבים והנחשים שיסבבו אותך וכו', עדיף שתחזק את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם ותהיה שמח, ותקיים את מצוותיו יתברך בשמחה עצומה, ועל ידי זה תרגיש עונג רוחני בחייך, ועל ידי זה שתקיים כל מצווה בשמחה עצומה, תהיה שמור שם בקבר מהכל, כי מי שזוכה להניח בכל יום תפילין בשמחה עצומה, וכן זוכה ללכת עם ציצית, והוא שמח עם המצוות האלו, על ידי זה כשיוצא מזה העולם זכות המצווה של הציצית והתפילין שקיים בחיים חיותו בשמחה עצומה שומרים אותו, ולכן מה אתה צריך כל כך לרוץ ולהתאבד וכו', הרי שם בקבר מר מאוד למי שלא הכין את עצמו טוב טוב במצוות ובמעשים טובים. הרב הקדוש רבי אברהם מקאליסק זי"ע (מנוחת כבודו הוא בבית העלמין הישן בטבריה) הלך פעם על הרחוב וראה זקן בגיל שמונים בוכה מאוד, וניגש אליו הצדיק ושאל אותו: מה אתה בוכה? ענה לו הזקן: אני רוצה למות. וצעק עליו הצדיק "טיפש זקן כמוך! האם לא כדאי לחיות עוד יום ועוד יום כדי להניח תפילין? האם אתה לא יודע את גודל הזכות של בר ישראל שמניח תפילין בכל יום? והקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו". אתה שואל איך יכולים לעבוד את הקדוש ברוך הוא כשרוצים למות? דע לך כי חכמינו הקדושים אמרו (יומא פו.) מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת; ואמר האריז"ל באם אדם כשאומר בנפילת אפיים (תהלים כ"ה) "לדוד אליך הוי"ה נפשי אשא" ומכוון במלוא הכוונה שהנני מוכן ומזומן למסור את נפשי על קידוש השם, ומצייר בעצמו איך שהוא מוכן להוציא את נשמתו על קידוש השם – אזי זוכה שהקדוש ברוך הוא מכפר לו. כי בעת נפילת אפיים אז הוא עת רצון גדול בשמים, ובפרט אם הוא מכוון שהוא מוסר את נפשו על קידוש השם, וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ג) המחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך, ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון – בוודאי יהיה לו, וכן בכל דבר. רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כל כך, עד שאפשר למסור נפשו במחשבתו ממש, דהיינו שירגיש צער המיתה ממש, על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על קידוש השם באיזה מיתה שתהיה. ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך, עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרוצה למסור נפשו למות על קדוש השם, אזי ירגיש צער המיתה ממש. ולכן אדם שכל כך שבור וכו' באלף אלפי אלפים שברים וכו', ונדמה לו שכלו כל הקיצים וכו', ורוצה רק למות, דייקא אז אם יהפוך את הכל לקדושה, היינו שיאמר "ריבונו של עולם! אני מוכן ומזומן למות על קידוש השם!" ויכניס את עצמו בזה וכו', דייקא על ידי זה הוא יכול לעלות לתכלית המדריגה העליונה, כי אין לו כבר מה לאבד והוא רוצה רק למסור את נפשו על קידוש השם, ואז עולה ונתעלה לתכלית העליה אם רק יחזיק מעמד ולא יאבד את שכלו. וזו מדריגת כל הצדיקים הקדושים הדבוקים באין סוף ברוך הוא, שהם מוכנים בכל יום, בכל שעה ובכל רגע למסור את נפשם על קידוש השם, וקטני ערך כמונו אין לנו מושג בזה, כי לנו רק כשמזכירים את יום המיתה נופל עלינו פחד גדול מאוד וכו' וכו', אבל הצדיקים האמיתיים הדבקים בו יתברך הם מוכנים למסור את נפשם בכל דקה אליו יתברך. הרי שלך לפניך שגם אדם שהגיע כבר למדריגה כזו שלא רוצה לחיות יותר וכו', ומהפך את הכל לקדושה שרוצה למסור את נפשו על קידוש השם וכו', דייקא אז עולה לתכלית העליה, ובלבד שיחזיק מעמד ולא יעזוב את עצמו. אגב, כשביקרתי את הגר"ע יוסף זי"ע (שהיום הוא יום ההילולא שלו) זה היה בערך שלושה חודשים לפני שנסתלק, ושאלתי אותו שמצינו בספר "מגיד מישרים" שהמגיד הבטיח להבית יוסף שיזכה להגיע למדריגה כזו למסור את נפשו על קידוש השם, הלא ידוע שלא נסתלק על קידוש השם, אלא על מיטתו, ואיה איפה ההבטחה שהבטיח לו המגיד? והשיב לי בזו הלשון: "תאמין לי, לשבת במקום אחד רוב היום והלילה וללמוד ולא לזוז מהמקום – זה הקידוש השם והמסירות נפש הכי גדולה", ומי שהכיר את מרן זי"ע ידע שרוב היום לרבות הלילה היה יושב רכון על ספריו, זכותו תגן עלינו.
|