שאלה:
מאת יצחק: האם זה נכון שהשכינה הקדושה נמצאת רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ? היכן הייתה השכינה כאשר עם ישראל גלה מארצו? ומה הכוונה במילים "השכינה בגלות"? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר ויחי ט' טבת ה'תשע"ה שלום וברכה אל יצחק נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולם כולו כי מלוא כל הארץ כבודו, ובכל מקום שאדם נמצא הוא יכול לדבק את עצמו בו יתברך, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ע"ח) נפשות ישראל יוצאות מעולם הדיבור, וזהו (שיר השירים ה') "נפשי יצאה בדברו", היינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדיבור, והדיבור הוא בחינת מלכות, כמו שאמר אליהו 'מלכות פה'. ובחינות שכינה גם כן, כי שוכנת איתם תמיד בלי הפסק רגע, כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) "השוכן איתם בתוך טומאותם", והוא בחינת "אם הבנים". היינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם, כן הדיבור שהוא בחינת שכינה הולך עם האדם תמיד, וזהו (ירמיה ל"א) "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", היינו שהדיבור מזכרת אותו תמיד, והולכת עמו אפילו במקום הטינופת. וזה בחינת גלות השכינה, ש'הדיבור' שהוא בחינת 'השכינה' בגלות. ונתאלם, כמו שכתוב (תהלים ל"ט) "נאלמתי דומיה". וזהו (תהלים נ"ח) "האומנם אלם צדק תדברון", היינו כי צדק זה מלכותא קדישא כנודע ומלכות, הוא הדיבור, כשהוא בגלות הוא אילם, ולכן במה שפגם יתקן, היינו וידוי דברים, כמו שאמר הכתוב (הושע י"ד) "קחו עמכם דברים", שיתוודה תמיד בכל לבו, "נוכח פני אדנ"י" – אזי "ושובו אל ה'", שישובו כל הדברים שפגם אל שורשו. וזה סוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, כי מייחד הדיבור, שהוא בחינת 'השכינה' אל הוי"ה, וזהו גם כן שאמר הכתוב (ישעיה מ') "ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי"ה דיבר", היינו כשמייחד הדיבור עם הוי"ה, שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, אזי "ונגלה כבוד הוי"ה"; שנתגלית אליו אמיתת מציאותו יתברך בכל מקום שהוא רק הולך בזה העולם. והכלל הוא שהדיבור הוא בחינת שכינה, שמשכין את אלוקותו יתברך במקום שהוא נמצא, ולכן הדיבור יש לו כח גדול מאוד מאוד, ואפילו שאדם נמצא בשיא הטומאה, אם לא יתייאש אלא גם משם יבקש את הקדוש ברוך הוא, אזי יזכה להגיע לכל המדריגות שבעולם, העיקר לא להתייאש ולא ליפול בדעתו כלל.
|