מוהרא"ש נ"י אמר, שעיקר הרפואה תלוי באמונה, וכשיש לאדם אמונה ברורה וחזקה בהקדוש ברוך הוא, אין מחלה שבעולם שלא יוכל להתרפאות ממנה, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ה'), שיש סובלי חלאים שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים חולאים רק בשביל נפילת האמונה, וכמו שכתוב (דברים כ"ח) והפלא ה' את מכותך מכות גדולות ונאמנות וחולאים רעים ונאמנים, "ונאמנים" דייקא, כי הם באים על ידי פגם האמונה, ולכן העיקר לחזק את עצמו באמונה בכל עת, ולדעת שעל ידי האמונה יש לו הכח להמשיך לעצמו רפואה, כי אמונה היא מלשון המשכה, היינו שיש בה כח הגדל וכח הצומח, וכמו שכתוב (אסתר ב') ויהי אומן את הדסה, שהוא לשון גידול (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' קנ"ה), ועל ידי שאדם משים את כל עיונו באמונה, הוא ממשיך על עצמו אותו ענין שמאמין בו, ואם הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא ירפא אותו, בוודאי ימשיך על עצמו רפואה, אבל דרך היצר הרע להחליש דעת האדם, ולייאש אותו מלראות טוב בחייו, כי אומר לו שאינו ראוי לרפואה או לישועה, וזה גורם לו להסיח דעתו מן האמונה, ואזי סובל מה שסובל, אבל כשאדם חזק מאד באמונה, ואינו מייאש עצמו מן הרחמים, בוודאי יזכה לראות בישועת ה', ויזכה להתרפאות מכל תחלואיו.
ואמר מוהרא"ש נ"י, שעל פי זה מפרש הרה"ק מאפטא זי"ע בספרו "אוהב ישראל" (פרשח נח) את מה שנאמר אצל נח (רש"י בראשית ז' פסוק ה') אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים, ויש לתמוה איך אפשר לומר על נח מ"קטני אמנה" היה, הרי התורה מעידה עליו (בראשית ו') איש צדיק תמים היה בדורותיו, אבל נח הצדיק בוודאי היה לו אמונה שלימה בהקדוש ברוך הוא, וידע שאם הקדוש ברוך הוא אמר שיביא מבול, כך יהיה, אבל נח לא רצה להמשיך המבול בכח האמונה שלו, כי אמונה יש לו כח ההמשכה, ולכן עשה עצמו כאילו מסיח דעתו מן האמונה, שזהו "מאמין ואינו מאמין", כדי שלא יבוא המבול בכח האמונה שלו, אולי בינתיים יעשו בני דורו תשובה, אבל בוודאי היתה לו אמונה שלימה בהקדוש ברוך הוא, כי עיקר חיות הצדיק הוא רק מאמונה, וכמו שכתוב (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה. וסיפר מוהרא"ש נ"י, שפעם בא איש אחד אל ה"חזון איש" זצ"ל, ובכה לפניו בבכיות עצומות, שהיה עכשיו אצל רופא, ואמר לו הרופא שיש לו מחלה מסוכנת, ואין לו יותר מארבעה ימים לחיות, ובכה לפניו מאד, כי היה מפחד מאד מהמוות, והלך ה"חזון איש" זצ"ל ופתח לפניו חומש, והתחיל לקרות לפניו, מהתחלת פרשת בראשית עד ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי, היינו בראשית ברא אלקים וגו', כל מעשה יום ראשון, ואחר כך המשיך, ויאמר אלקים יהי רקיע וגו', כל מעשה יום שני, ואחר כך, ויאמר אלקים יקוו המים וגו', כל מעשה יום שלישי, ואחר כך, ויאמר אלקים יהי מאורות וגו' כל מעשה יום רביעי, ואחר כך ענה ואמר ה"חזון איש" זצ"ל אל האיש הנ"ל, הרי תראה מה שעשה הקדוש ברוך הוא בד' ימים, ברא שמים וארץ, רקיע ימים ויבשה, עשבים ועצים, השמש והירח והכוכבים וכו', ואיך אתה מתפעל מן הרופא שאומר לך שאין לך רק ד' ימים לחיות, הרי יש לנו אמונה בקדוש ברוך הוא, והוא רופא נאמן ורחמן אמיתי, הוא בוודאי יעזור לך, תלך ותבכה על נפשך לפני הקדוש ברוך הוא, ובוודאי תראה ישועה ותאריך ימים, והלך האיש ההוא לאיזה בית המדרש פנוי, ובכה לפני הקדוש ברוך הוא בדמעות שליש, ופעל ישועה עד שחי עוד עשר שנים בבריאות הגוף, הרי שהכל תלוי באמונה, ואשרי הזוכה לחזק עצמו באמונה בכל עת, כי אז יראה נסים גלויים שהשם יתברך יעשה עמו. (שיחות מוהרא"ש) |
||||
|
||||
לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן |