"במשך מספר חודשים,
בתי הייתה נתקפת בהתקפות של חרדה ובהלה. בהיותה בגיל שש שנים הייתה מתעוררת בלילות בבהלה, כולה
מפוחדת וכול גופה רועד.
בתחילה,
חשבנו לתומנו, כי הילדה חולמת חלומות מפחידים וזו הסיבה לבהלה גדולה. אך הדבר חזר
על עצמו, לילה אחר לילה. היא הייתה קמה באמצע הלילה מפוחדת ונסערת. היא הילדה לא ידעה
להסביר מה עובר עליה וגם אנו לא ידענו מה
יש לה.
היה לוקח
לנו כעשרים דקות עד שהיינו מצליחים להרגיעה אותה ורק אז הייתה הילדה חוזרת לישון
במיטתה ברוגע ובשלווה.
המעניין הוא, שגם לאחר שהילדה הייתה רגועה
לחלוטין היא לא ידעה להסביר מה הבהיל אותה? ומה הפחיד אותה? גם לנו ההורים
היה העניין בגדר תעלומה מסתורית.
המצב הלך
והחמיר מיום ליום, הגיעו הדברים לידי כך שהילדה הייתה מתעוררת באמצע הלילה נעמדת
בפינת החדר כולה מבוהלת עיניה מפוחדות מאוד ולא הסכימה אפילו לנו, ההורים שלה,
להתקרב אליה.
היינו
ממש אובדי עצות, לא ידענו מה לעשות. שאלנו בעצתם של רבנים ומטפלים למיניהם, ניסינו
סגולות רבות, אך לשווא. הסבל היה קשה מנשוא. הילדה באמצע הלילה קמה בבהלה בלתי
מוסברת פותחת את דלת הבית ופותחת בריצה אל הבלתי נודע כאילו מישהו רודף אחריה… כאילו
שד רודף אחריה…
שיאו של
הסבל בתקופה קשה זו, היה שהילדה הייתה נתקפת בחרדה גם באמצע היום ובורחת מהבית,
הרגשנו מתוסכלים וחסרי אונים ממש.
הילדה
סבלה מאוד, אנו ההורים, היינו בצער גדול והפתרון באופק לא היה נראה…
הישועה
הגיעה ממקום לא צפוי. שבת אחת כל בני משפחתי התארחו במושבה יבנאל. זו הייתה שבת
קסומה ומלאה בחוויות רוחניות. זו גם הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הצדיק מיבנאל
ונוכחתי בדרשותיו המחזקות והמעודדות.
באותה
עת, לא הכרתי את הצדיק רק שמעתי עליו. במוצאי שבת קודש, הצדיק התחיל לקבל קהל, לעצה או לברכה. ומארחי אמר לי:
"אברהם,
הרי יש לך בעיה עם הבת, תלך ותבקש ברכה מהצדיק". נעניתי בשמחה להצעתו של
ידידי ונעמדתי כמו כולם בתור הגדול להתייעץ ולהתברך מפי הצדיק.
כשנתחוור
לי, שעלי להמתין זמן רב עד שיגיע תורי
לדבר עם הצדיק. החלטתי לסוב על עקבי ולחזור לביתי. אומנם, מאוד רציתי למצוא פתרון
לסבל הנוראי של בתי היקרה, אך הזמן הדחוק לא איפשר זאת…
מי שנחלץ
לעזרתי, היה יהודי יקר וטוב לב בשם רבי אשר טולדנו ז"ל. רבי אשר הגיע למקום
קבלת הקהל לא כדי לדבר עם הצדיק אלא כדי לשוחח איתי על האפשרות שאעתיק את מקום
מגורי ליבנאל ובכוונתו היה לספר לי מוסדות החינוך המוצלחים שיש ביבנאל העומדים תחת
ניהולו.
ברגע שר'
אשר הבין שאני מעוניין לחזור לביתי, הוא נכנס אל הקודש פנימה וסיפר זאת לצדיק.
הצדיק ביקש שאבוא אליו ללא שהות.
בהתרגשות
גדולה נכנסתי יחד עם הבת המדוברת להתייעץ
עם הצדיק, סיפרתי לו על החרדה האיומה שתוקפת את בתי הקטנה. הצדיק לא גילה שום סימן
של התרגשות. הוא פתח את מגירתו והוציא לי קמיע לשמירה ולהצלחה ונתן לי אותה. ואף הוסיף ואמר:
"את
הקמיע תשים על צווארה של הילדה או מתחת לכרית, וה' יעזור…"
האמת,
התאכזבתי קשות.
הייתי בטוח שהצדיק יעשה לי טקס השבעות או שיפתח
לי ספר עתיק יומין ויאמר איזה לחש קדמוני לסילוק פחדים ודמיונות שווא, אך לא.
הצדיק
דיבר בפשטות ובטבעיות: "קח את הקמיע וה' יעזור לכם…"
לקחתי את הקמיע ונסענו בחזרה לביתנו ברכסים.
הילדה
הלכה לישון כאשר הקמיע קשור על צווארה, בלילה היא התעוררה החלה להקיא ולהקיא לאחר
מכן גם שלשלה. רחצנו אותה והיא הלכה שוב לישון
הפעם ברוגע ובשלווה …
ומאותו
לילה והלאה, יותר לא תקפו אותה חרדות, בהלות ופחדים. הילדה חזרה לתפקד באופן
הנורמטיבי ביותר ואנו הרגשנו שקיבלנו ילדה חדשה בזכות הקמע של הצדיק .
אשרינו
שזכינו.
כאן
מסתיים אומנם הסיפור על החרדות שתקפו את בתי הקטנה, אך מכאן מתחיל ומתעצם הקשר שלי
עם הצדיק. כעבור שנה מתקשר החבר מיבנאל ומספר לי:
"אברהם
ידידי, הצדיק שלנו, מוהרא"ש בצער גדול. יש לו קרע בכתף הימני מלווה בכאבים
עזים. אך יותר מכול, כואב לצדיק ומצער אותו שהוא מתקשה כעת לכתוב מכתבי חיזוק
ועידוד לנשמות ישראל. האם בתור מומחה לאורתופדיה וכאב – תוכל לעזור לצדיק?"
"בשמחה
– אהיה מוכן לעזור ולסייע- עניתי. יהיה זה כהכרת הטוב מצדי כלפי הצדיק שקיבלתי ממנו ילדה חדשה…
הייתי
מגיע פעמיים בשבוע לביתו של הצדיק ביבנאל, בשעות לילה המאוחרות והייתי מטפל בו
בשיטה של דיקור סיני. בסייעתא דשמיא לאחר ארבע מפגשים, הקרע נאחה והכאבים חלפו
עברו כלא היו.
כל מפגש
ארך כשעה שבמהלכה, שמענו אני והחבר דברי חיזוק מפיו של הצדיק. אני שמחתי לגמול
טובה לצדיק שהיה בצער גדול בעטיים של הכאבים בכתף הימיני ובפרט לאור העובדה
שהרופאים איתם התייעץ הצדיק – הורו שאין מנוס אלא לערוך ניתוח ולהתאשפז כשמונה
חודשים.
ברוך ה',
בסייעתא דשמייא, ע"י ארבע פגישות של דיקור סיני,
הצדיק חזר לתפקד ולהמשיך לכתוב ולעודד את
עם ישראל.
הודו לה'
כי טוב כי לעולם חסדו.
|