וזו הדעת של רבנו ז"ל, להספיק מה שיותר ברוחניות בזמן היקר, וכל שנה ושנה לנצל ולהתמיד עוד בתורה ובתפילה, במצוות ובמעשים טובים.
וכך בזמן קצר מאוד זכה רבנו ז"ל [שהיה אברך צעיר גבוה, עם שתי פאות ארוכים וזקן קטן], להגיע לתכלית השלמות, שאין שלמות אחריה, ונפטר בגיל צעיר מאוד – בן שלושים ושמונה, אך מלא וגדוש בדבקות הבורא יתברך שמו.
וכמו שאמר קודם שנסתלק: השגתי כבר בגוף את שיא השלמות, ואיני יכול כבר להוסיף לחיות, ולהישאר בגוף הגשמי כאן בעולם הזה, כי הגעתי לתכלית המדרגה העליונה.
בגיל שלוש עשרה אמר רבנו ז"ל לדודו רבי ברוך ממעז'בוז [שהיה אחי אמו – מרת פייגא], שהשיג עתה [בגיל שלוש עשרה] את מדרגת הבעל שם טוב הקדוש. ונטלו דודו בקפידה והשליכו החוצה. אבל האמת הייתה עדה לעצמה. רבנו ז"ל חיבר את "ספר המידות", בהיותו בגיל שתים עשרה, שהוא ספר מלא השגות. ומוהרנ"ת ז"ל כתב מראי מקומות על ספר זה, וכן תלמיד מוהרנ"ת ז"ל – הרב מטשהרין ז"ל, גם כן עשה מראי מקומות, וכתב – אולי רבנו ז"ל כיוון לזה או לזה. ואחר כך היה צדיק גדול מאוד בשם רבי צדוק מלובלין ז"ל, שגם כן עשה הגהות לזה. ובאמת הספר הזה מלא השגות, ואקווה בקרוב, בעזרתו יתברך, שנזכה להדפיס ספר "ביאורי המידות", שהוא פירוש על "ספר המידות", ויוכלו ללמוד בו עם התלמידים. ואם כן רבנו ז"ל הגיע למדרגות עצומות בגיל צעיר.
רבנו ז"ל כשהגיע לאומן, פגש שם את האפיקורסים הגדולים ביותר, רחמנא ליצלן, בשם: חייקל, דוקטור לנדא והירש בער, אשר רצו להכניס את כל ההשכלה הארורה לרוסיה, וכל צדיק שהגיע לגור באומן, השתדלו לסלקו, כגון: הרב מבראדיטשוב זי"ע, רבי יעקב שמשון משיפיטוובקא זי"ע וכו' וכו', וכשהגיע לשם רבנו ז"ל, הגיע אליו אחד האפיקורסים, ושאלו רבנו ז"ל: מה רצית? וענה צבי דב: באתי לראות אדם גדול.
וענה רבנו ז"ל: טעות היא בידך, לך למלון ממול, שם יש אדם גדול, קצין צבאי אשר יש לו מדליות לרב. והתבלבל האפיקורס לגמרי, והלך לחבריו ואמר להם: יש כאן עם מי לדבר. כי כשהגיעו לרבנים האחרים, לא רצו הצדיקים להסתכל בהם, כי אסור להסתכל בפני רשע, וממילא הצליחו האפיקורסים לגרשם וכו' וכו', ורבנו ז"ל סיבב אותם בחוכמתו, על מנת לנסות לפתוח את ליבם.
והנה שלושת האפיקורסים הגיעו שוב לרבנו ז"ל בשבת. ותכף כשנכנסו, החל רבנו ז"ל לסובב את דבר הגמרא בסוכה (ח.), שמדברת מעניין סוכה, שעשויה כמרובע או כעיגול וכו' וכו', ומה ההפרש בין זה לזה? היינו במרובע יש יותר מקום מעיגול, כי יש לזה קצוות וכו', ויש בזה חשבון עמוק ביותר. והנה האפיקורסים אמרו זה לזה – הוא אינו מדבר עתה לחסידים, אלא אלינו. ואחר כך באו לפני רבנו ז"ל. ואמר להם: בואו נשחק שח-מט. והסיר רבנו ז"ל את הכובע העליון, ונותר עם הכיפה, וכן הסיר את המעיל העליון, ושיחק עמהם בחולצה וציצית בלבד וכו'.
וכידוע המשחק – מלחמה בין שחור ללבן, מלך ומלכה, משרתים וחיילים וכו'. והנה תלמידי רבנו ז"ל ובראשם מוהרנ"ת ז"ל כשבאו אל רבנו ז"ל, נכנסו בחיל ורעדה, ברתת ובזיע, כי ידעו גדולת רבנו ז"ל. והתפלאו היאך יושב רבנו ז"ל עם האיפקורסים בצורה כזו, ונפלו בחלישות הדעת. ואמר להם רבנו ז"ל תיכף ומיד: מה יש לי אתכם? אתכם אנו לומדים תורה, ואתם אני משחק שח מט וכו', וכו' וגרשם. ומה ארע לבסוף? שאותם אפיקורסים, לא רק ששבו בתשובה, אלא כשרבנו ז"ל נסתלק לעילא ולעילא, והייתה מחלוקת בין אנשי שלומנו, ששהו בערים השונות, וכל אחד רצה שרבנו ז"ל ייקבר במדינתו, ורק מוהרנ"ת ז"ל ידע שרבנו ז"ל רצה להקבר באומן, והירש בער, שהייתה לו מדליה מהצאר ניקולאי, שהיה יכול להכנס ולבוא אליו אימתי שרצה, ושאל את מוהרנ"ת ז"ל: מה אתם אומרים? וענה מוהרנ"ת ז"ל: אני יודע שרבנו ז"ל רוצה להקבר דייקא באומן, ששם נרצחו שלושים אלף יהודים על קידוש השם, ותכף הלך הירש בער והביא אישור מהמלוכה לקבור את רבנו ז"ל באומן.
ומוהרנ"ת ז"ל בכה מאוד, וביכה את אבדת רבנו ז"ל, ואמר לו הירש בער – לכם חסר רבנו, לי חסר רבנו! אדם אפיקורוס, שלא רצה להזכיר שם השם, והנה שב בתשובה, וכל רגע ורגע הזכיר: בעזרת השם, אם ירצה השם וכו' וכו'. הוכפל הדבר, איך הגיע רבנו ז"ל בגיל כה צעיר לשלמות האמיתית ולתכלית הנצחית? כי שאף ורצה ועמל ויגע וניצל כל רגע ורגע מחייו, ולמד תורה ועבד את הקדוש ברוך הוא, והתבודד לפניו יתברך, עד שראה שכל העולם הוא משחק אחד גדול.
אשר בנחל חלק צה מכתב כא תרסג