שאלה:
מאת תומר:
לכבוד קדושת אדמו"ר מוהרא"ש שליט"א הצדיק מיבנאל. רציתי לשאול בנוגע למה שנאמר (ספר המידות, ניאוף, חלק שני, סימן ח'): "אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכור".
האם מדובר שאסור ללמד זכות על המעשה המתועב עצמו בלבד, או שצריכים להחרים את האנשים שעושים את העבירה הזו ואת מעשיהם גם יחד ולא להאיר להם פנים בשום פנים ואופן?
אני שואל זאת מפני שלצערי נודע לי לפני כמה חודשים שבן דודה שלי חוטא במשכב זכור ויש לו חבר, והם מתכוונים לטוס לקנדה להתחתן שם. לאחרונה שניהם היו נוכחים באירועים שונים במשפחה, בניחום אבלים, בחתונה, ובסדר פסח וכו'. אני אישית לא מסוגל לפגוע ולבייש ולהלבין פני אנשים או לתת להם הרגשה לא נוחה, לכן לא הראיתי להם יחס שונה אלא קבלתי אותם בסבר פנים יפות, ולאו דווקא בגללם, אלא יותר בגלל ההורים שלו, שגם ככה קשה להם עם כל זה ולא רציתי לביישם ולהכלימם ולהכניס בהם הרגשה לא נוחה.
איך אמורים להתייחס לתופעה זו של משכב זכור המאיימת עלינו בדורנו זה ומתפשטת מאוד מאוד לאחרונה? מאין זה נובע? האם זו תאווה כמו כל שאר התאוות? ובאיזה צורה אפשר לפנות אליהם ולהחזירם למוטב? האם זהו חלק מתיקונם שהם צריכים להתמודד אתו ולתקנו? ואם כן מהו תיקונם? ומה גם שתופעה מכוערת זו מוזכרת לא פעם בתורה עצמה ובמדרשי חז"ל. הרי זה נוגד את כל תכלית קיום ההמשכיות של האדם, שזה כבר מראה על דרך מעוותת משובשת ושגויה.
מה יהיה הסוף אתנו ועם הדור הזה, זה כבר בלתי נסבל ממש גועל נפש מה שקורה היום בחוץ השם ישמור ירחם ויציל, ההפקרות חוגגת והאפיקורסות חודרת לכל בית, מתי יבוא הגואל ויעשה כאן סדר, די! כבר אי אפשר ככה! אין לנו כוחות להתמודד עם זה, ידינו כבולות, זה כבר מעל ומעבר זה לא אנושי! אבדנו כל צלם אלוקי, ממש מעשי סדום ועמורה מתחולל פה בארץ הקודש, מה יהיה הסוף?!
השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.
תשובה:
בעזה"י יום ד' לסדר כי תצא י"א אלול ה'תשע"ב
שלום וברכה אל תומר נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
מה שרביז"ל אמר (ספר המדות אות ניאוף חלק ב' סימן ח') אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכור; זה פשוטו כמשמעו, ולא צריכים שום פירושים על זה, ועל פי התורה הוא חייב מיתה, כמו שכתוב (ויקרא כ' י"ג) "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם", ובזמן שבית המקדש היה קיים היו מקבלים על זה מיתה.
עם כל זאת מי שעובר על זה, לא ימלט שלא יקבל את עונשו אם לא שחוזר בתשובה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (כתובות ל.) תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו וכו', אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי; העולם זה לא הפקר, שומעים כל כך הרבה אסונות ותאונות דרכים וכו' וכו', הכל הוא בחשבון צדק, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות ניאוף סימן ל"ג) מי שעובר על משכב זכור על ידי זה נתפס בתפיסה.
וכל זה מדובר על מנוול או שני מנוולים וכו', שהם חייבים מיתה, לא יועיל שום דבר, אין על זה שום לימוד זכות, מכל שכן וכל שכן אם יש רשע מרושע שהתעלל מינית בקטינים, שלצערינו הרב לא חסר מתועבים כאלו וכו', אותם צריכים פשוט לסרס וכו', ואחר כך שישבו בבית סוהר כל ימי חייהם, כי קטין שעבר התעללות מינית וכו', זה נשאר אצלו כתם על כל החיים וכו', ואין על זה שום מחילה בעולם וכו'.
ולכן לא בחינם שרביז"ל אמר (ספר המדות אות ניאוף חלק ב' סימן ח') אסור ללמד זכות על זה שעבר על משכב זכור; על התעללות מינית בקטינים, אין על זה שום לימוד זכות, ואין לו שום תקנה רק סירוס ואחר כך שישב כל ימי חייו בבית סוהר, כי הוא אימלל את הקטינים על כל החיים שלהם.
ומה שאתה כל כך דואג על הדור וכו', שההפקירות חוגגת וכו', והאפיקורסות חודרת לכל בית וכו', על זה צריכים כל לילה לבכות בעת אמירת תיקון חצות, ולבקש ממנו יתברך שיגאלנו גאולת עולם על ידי משיח צדקינו בבניין בית המקדש, כי אין מה לעשות רק לשפוך את נפשינו אליו יתברך בעת תיקון חצות, שאז השמים פתוחים ונשמע ונתקבל כל התפלות שמתפללים אז על חורבן בית המקדש, ועל גלות וצרות ישראל, ועל הערב רב שמשתלטים על עם ישראל, ועל השקר והגניבות והשחיתות שחוגג וכו' וכו', ומי שזהיר מאד בכל לילה לומר סדר תיקון חצות, ומוריד דמעות על גלות השכינה ועל צרות ישראל, יזכה לראות בנחמתם.
המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים