שמעתי על התלמיד היקר שלכם שנפטר. מה אנו יכולים ללמוד מזה?
שמעתי על התלמיד היקר שלכם שנפטר, והרי החסידות מדברת על כך שבכל דבר שאנו שומעים או רואים יש רמזים שהשם יתברך מנסה לומר לנו. מה אנו יכולים ללמוד מהמקרה הזה?
מאת עמרם: שלום רב.
שמעתי על התלמיד היקר שלכם שנפטר, והרי החסידות מדברת על כך שבכל דבר שאנו שומעים או רואים יש רמזים שהשם יתברך מנסה לומר לנו. מה אנו יכולים ללמוד מהמקרה הזה?
תשובה:
בעזה"י יום א' קודם חג הפסח ה'תשע"ד
שלום וברכה אל עמרם נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
מה שיכולים ללמוד מזה הוא להתעורר בתשובה שלימה, ולנסות למלאות כל יום עם טוב אמיתי ונצחי – להקפיד ללכת בכל יום להתפלל במנין את השלוש תפילות – שחרית מנחה ערבית, וכן להקפיד מאד לברך ברכת המזון בשמחה עצומה, וכן לקרוא קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור בכוונה גדולה, ולהתוודות לפני השינה, כי אדם צריך לחזור בכל יום בתשובה שלימה, כמאמרם ז"ל (שבת קנ"ג.) רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן! ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה; ולכן אשרי אדם ששם את תכליתו לפני עיניו בכל יום ויום, ויודע היטב וחוקק בלבו אשר אין לו רק היום הזה, וזה היום האחרון שלו, שאז ימצא פנאי ללמוד בכל יום שיעורים כסדרן -קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא, קצת מדרש, קצת הלכה וכו', עד שיזכה לסיים את כל התורה כולה.
אדם צריך להתעורר בתשובה ולדעת שאנחנו נמצאים בידו יתברך, ואף אחד לא שם לב שאנחנו כמו דגים בים, וכמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכציפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתיפול עליהם פתאום", וחכמינו הקדושים דרשו על זה (סנהדרין פ"א:) מאי דכתיב (קהלת ט') "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה"? מאי מצודה רעה? אמר ריש לקיש: חכה. ופירש רש"י: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות; היינו אדם נמצא בתוך הים הסוער שבעולם הזה, וכמו דגים שנמצאים בתוך הים ובכל עת באים דייגים ומורידים רשתות לתוך המים ומוציאים משם דגים, כך הוא בעולם הזה – בכל פעם פתאום מוציאים כמה בני אדם מזה העולם וכו', ואף אחד לא לומד מוסר השכל מזה, שזה יכול גם לקרות גם לו יום אחד וכו', תמיד נדמה שרק לזולת זה קורה, אבל לי זה אף פעם לא יקרה וכו'.
כי באמת מי שזוכה לחשוב מזה בכל יום, זה נקרא זכרון בעלמא דאתי, ואזי הוא זוכה לחטוף בכל יום טוב אמיתי ונצחי, ואין לו כבר זמן ופנאי לחשוב מאחרים וכו', כי ימינו כצל עובר, ואמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף, דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר. ואין מקוה – ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים.
ואת זה אנחנו צריכים ללמוד מהמקרה שקרה לנו וכו', כי אדם צריך להתעורר בתשובה שלימה בכל יום, ולא להטעות את עצמו בשום פנים ואופן, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן נ"א) את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם, כי העולם מטעה מאד, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, אלא הוא שש ושמח עם כל מצוה ומצוה שזוכה לקיים, כי באמת כל בר ישראל מלא מצוות כרימון, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, והעיקר לשמוח עם כל מצוה ומצוה, כי כשבר ישראל שמח עם כל מצוה ומצוה, אמר רביז"ל (ספר המדות אות שמחה סימן א') כשאדם עושה מצוה בשמחה בידוע שלבו שלם עם אלקיו.
ורואים שכל יהודי שחזק באמונה פשוטה בו יתברך מקיים בכל יום מאה מצוות, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה') תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום – קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלושה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצוות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצוות מקיפות אותו – תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך". וכן הוא אומר (תהלים ל"ד) "חונה מלאך הוי"ה סביב ליראיו ויחלצם"; ולמה אדם לא מרגיש את זה? מפני שאינו שש ושמח עם שמחת המצוות אשר זה העיקר, כי בזה ששמח בקיום מצוותיו יתברך, הוא מגלה את טוהר לבבו.
אשרי אדם ששש ושמח לעשות את רצונו יתברך, וכן מרבה לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, וכל מה שהוא צריך הוא רק מבקש ממנו יתברך, שרק זה מה שמלווה אותו עד הרגע האחרון, כמאמרם ז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו, אשרי לו.