בן-זוגי התחזק בדת בצורה לא נכונה, ולכן נפרדנו ואני נחלשתי מאוד ברוחניות
היה לי בן זוג במשך שלוש וחצי שנים, שנינו שומרים שבת וחגים, מתפללים ומאמינים מאוד. לפני כשנה הוא התחיל להתחזק יותר והפך לקיצוני, הוא עשה את זה בצורה שאני לא מאמינה שכך צריך להיות, ואף ניסה לכפות גם עליי את הדרך החדשה שלו. הוא השתנה בפתאומיות מבחינת אורח החיים שלו, הלבוש שלו בשבתות, המנהגים שלו, וצורת הדיבור שלו.
מאת שלי: שלום רב. אני מרגישה שאני נמצאת בתקופה חשוכה וריקנית – אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה אני עושה או רוצה מעצמי.
יש לי בראש שאלה גדולה שמעסיקה אותי, והייתי רוצה להיוועץ עמך: היה לי בן זוג במשך שלוש וחצי שנים, שנינו שומרים שבת וחגים, מתפללים ומאמינים מאוד. לפני כשנה הוא התחיל להתחזק יותר והפך לקיצוני, הוא עשה את זה בצורה שאני לא מאמינה שכך צריך להיות, ואף ניסה לכפות גם עליי את הדרך החדשה שלו. הוא הפך לאדם אטום, וכבר לא עניין אותו כלום ואף אחד.
הייתי מדברת איתו שאני מכבדת את הדרך שלו אך שלא יכניס אותה אל הזוגיות, אך הוא השתנה בפתאומיות מבחינת אורח החיים שלו, הלבוש שלו בשבתות, המנהגים שלו, וצורת הדיבור שלו. לי זה היה חדש וקצת קשה שאני צריכה להכיר אדם חדש לגמרי. אמנם הוא תמיד אהב אותי גם כשהתחזק, אך פחות הראה לי יחס, ולא היה לו כל כך זמן אליי והרגשתי שאני לא משמעותית יותר, ושאני יכולה לעבור דברים ומשברים והוא לא ידע כלל. גם מול משפחתו הוא נהיה אדם אחר – וכל הזמן הוא ניסה להפחיד אנשים וסיפר להם מה יקרה להם אם הם לא יחזרו בתשובה, והדודים והמשפחה הקרובה החלו לצחוק עליו ולהגיד שהוא נהיה משוגע ופנאטי. חשוב לי להגיד שלא הייתה לי בעיה עם ההתחזקות, כי גם אני מאמינה מאוד, אך הוא עשה זאת בדרך לא נכונה. תמיד אמרתי לו שלא יתנהג ככה ושעליו למצוא את דרך האמצע ולא לגרום לאנשים לחשוב על הדת דברים אחרים ממה שהיא כיוון שהוא עושה זאת בצורה כפייתית.
החלו להיות בינינו המון ויכוחים, והרגשתי מאוד לבד, כי פתאום דרך החיים שלו השתנתה ולא עלתה בקנה אחד עם מה שאני רגילה. בהתחלה הבנתי אותו וניסיתי לוותר בשבילו על המון דברים, כמו מקומות בילוי שפעם היינו הולכים יחד, ועוד המון ויתורים, אך זה נהיה גרוע והוא התחיל לדבר על זה שהוא מרגיש שהוא חי בשקר, וכשהוא יתחתן הבית שלו יהיה בלי טלוויזיה ועם חינוך מופרד, ועוד המון דברים שהיו מאוד רחוקים מהשקפת עולמי. בכל זאת, אני חיילת בת תשע עשרה, והכול קרה מהר וגרם לי לריחוק. מעבר לדת, הזוגיות הייתה מלאה ויכוחים והוא היה רק בשלו. הייתי המון לבד ועברו עליי דברים שהוא לא ידע. היה לי קשה והייתי בדיכאון. מהשיחות שניהלנו הבנתי לאן פניו מועדות ומה אורח החיים שהוא רוצה, והבנתי שאני סתם אפריע לו, וחס ושלום לא רציתי להיות באמצע בינו לבין ה' ולהחטיא אותו, והחלטתי שלמרות הקושי אנחנו לא מתאימים.
דיברנו על זה המון, זה היה קשה מאוד, ושנינו בכינו. הוא דיבר על נקודת פשרה ואמרתי לו שאין כאן מה להתפשר כי זה אורח חיים שלם, ושלא אתן לו להתפשר למעני בדבר חשוב וגדול כזה, ונפרדנו… לאחר כחודש וחצי הוא חזר ואמר שהוא מוכן לוותר על הכול, ושהרב שלו אמר לו שאם הוא מרגיש עצבות זה לא שווה. הוא אמר שהוא כבר לא יכול להתפלל וחושב עליי המון ואוהב אותי מאוד. אני מיד נחרדתי וכעסתי כי לא הייתי מוכנה שיוותר.
אמרתי לו שאין סיכוי ואני לא לוקחת על עצמי את החטא הזה, אך הוא אמר לי שהעוון עליו. החלטתי שאני לא חוזרת למקום הזה, הרי בלי קשר לדת הרגשתי לבד והוא עשה המון טעויות וראה רק את עצמו למרות שתמיד תמיד אהב אותי וכיבד אותי מאוד מאוד. אנחנו פרודים כבר כמעט שלושה חודשים ולא מדברים. בהתחלה היה לי קשה, אך לאחר מכן המשכתי הלאה והאמנתי שזה הצעד הנכון. שכחתי מזה וכמעט ולא חשבתי עליו, והדחקתי הכול, אבל לאחרונה שוב צצות לי המון מחשבות ואני מתפללת לאלוקים שיכוון אותי לדרך הנכונה ויראה לי מה עליי לעשות. אני מפחדת לטעות, מפחדת ללכת בדרך הלא נכונה ומפחדת שטעיתי בבחירה שלי. אני והוא היינו אצלך לפני כמה חודשים ביבנאל כשהתארחנו בשבת אצל דודה שלי, ואמרת לדודתי שנצליח ושהוא בחור טוב, אך מאז ועד היום קרו המון דברים והשתלשלות האירועים הובילה אחרת.
אני מרגישה רע בכל הקשור לדת – האמונה שלי חזקה מאוד, אך פתאום קשה לי להתפלל בכוונה גדולה ואני מרגישה שאני עושה את זה כדי לצאת ידי חובה. יש לי חושך רוחני ובלבול. אני מפחדת איך כל הסיפור הזה הצטייר שם למעלה. באמת שנזהרתי בכל מילה שאמרתי כשדיברנו על זה, ותמיד אמרתי לו שלא אתן לו לחטוא בגללי ושילך בדרך שלו. אני כן אדם מאמין ומתפלל, אך עדיין לא הגעתי לדרגות שהוא הגיע. הוא כל הזמן ניסה לתת לי קלטות ודיסקים שאשמע, ולהחדיר לי בכוח בכל הזדמנות את הדת, ולא ראה אותי בתור בן אדם.
אני יודעת שהוא עשה זאת בדרך לא נכונה ושגם הוא הבין את זה. הדת יפה ויש בה כוחות עצומים ורוחניים ולא פנאטיות וכוחניות וחוסר התחשבות וכיבוד האחר. בבקשה תאמר לי מה עליי לעשות ואיך להתחזק שוב. הסיפור הזה פגע בי וגרם לי לאנטיות… אמנם בשבועות האחרונים ברוך ה' התחלתי לחזור להתפלל, אך אני מרגישה שזה לא מספיק ושהמחשבות משתלטות עליי. תודה רבה!
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר כי תבוא י"ג אלול ה'תשע"ד
שלום רב אל שלי תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך הארוך.
אני מוכרח להגיד לך שחבל מאוד שעבדו על הבחור וכו', אני לא יודע מי הרב שלו וכו', היהדות זה רק השולחן ערוך, והיא בכלל לא קיצונית, כי על התורה הקדושה נאמר (משלי ג' י"ז) "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", והרגע שיוצאים מהשולחן ערוך זה נקרא קיצוני, או ריבוי אור, או ריבוי חושך, היהדות הנכונה זה נועם הליכות, הנהגה מסודרת, ובשום פנים ואופן זה לא להיות מבולגן וכו', וכנראה שאחד הדריך אותו בדרך לא נכונה.
אתם שניכם צריכים לקיים מה שאמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק א') עשה לך רב, שהוא ידריך אותו בדרך הנכונה, וחבל מאד שיש ביניכם היכרות של שלוש וחצי שנים ועכשיו מפני חוסר הבנה ביניכם וכו', וחוסר הבנה מה זה בכלל יהדות וכו', שתנתקו את הקשרים ביניכם וכו', וכן שתתהפכי להיות חס ושלום אנטי, בשעה שהטעו אתכם לגמרי מה זה יהדות.
ולכן מה טוב ומה נעים אם תמצאו מי שידריך אתכם בדרך הנכונה מה זו יהדות אמיתית, שרק מכניסה לאדם אושר בחיים ושמחה בחיים.