שאלה: מאת שרה: לכבוד הרב שלום רב, השם יתברך ישלח לכם רפואה שלמה וישמור אתכם. תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר פנחס י"ט תמוז התשע"ג שלום רב אל שרה תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. מה אומר לך, חינוך זו העבודה הכי קדושה שרק יש, ואוי ואבוי אם מוסרים אותה בידי פושעים וכו', כי מלמד בתלמוד תורה או מורה בבית ספר, הם המעצבים את התלמיד או התלמידה לכל חייהם, ולכן מלמד או מורה צריכים לדעת שהעבודה שלהם היא קודש קודשים, ולא בחינם שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא ח:) על הפסוק (דניאל י"ב) "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – אלו מלמדי תינוקות; והפירוש הפשוט הוא, שכמו שלא יכולים לספור את הכוכבים, כי הם לאין ספור ומספר כלל, כך אי אפשר להסביר את גודל השכר של מלמדי תינוקות שמחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך, ויראת שמים שלימה, ומעצבים אותם להיות יהודים מאמינים בהקדוש ברוך הוא לכל החיים. ולכן אשרי מי שהוא מלמד תינוקות של בית רבן, או מורה בבית ספר, ומחדירים בתלמידים אמונה פשוטה בו יתברך, וקיום מצוות מעשיות, וזכותם גדולה בשמים, עד שאין יכולין לספור את הזכויות שלהם, בדיוק כמו שאי אפשר לספור את הכוכבים. ולכן מלמד או מורה צריכים לדעת שמסרו בידיהם יהלומים, ועליהם ללטש את היהלומים, בוודאי זו לא עבודה קלה, ולכן כל מי שחוגר את עצמו להיות מלמד בתלמוד תורה או מורה בבית ספר, צריכים תיכף ומיד לדעת שזו לא עבודה קלה, ומה גם שזו לא סתם עבודה, זו מלאכת קודש הקודשים, חינוך זה יסוד היסודות ביהדות, יסוד היסודות בלהעמיד ולבנות את הילדים לעתידם וכו'. ולכן מלמד או מורה צריכים לקחת את זה בכובד ראש מאד, ולדעת במה הם נכנסים, ויסוד היסודות של חינוך הוא סבלנות, ולהראות אהבה לתלמידים, רק לקרב ואף פעם לא לרחק, רק להגביה ואף פעם לא להשפיל, אף פעם אסור לעשות בדיחות על חשבון התלמיד או התלמידה שזו רציחה ממש. ואנחנו מוצאים סיפור מה שחכמינו הקדושים מספרים (תענית כ"ד.) רב איקלע לההוא אתרא, גזר תעניתא ולא אתא מיטרא. נחית קמיה שליחא דצבורא, אמר "משיב הרוח" – ונשב זיקא, אמר "מוריד הגשם" – ואתא מיטרא. אמר ליה מאי עובדך? אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא לבני עניי כבני עתירי, וכל דלא אפשר ליה לא שקלינא מיניה מידי, ואית לי פירא דכוורי, וכל מאן דפשע משחדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן ליה עד דאתי [רב הגיע לאיזו עיר שהיתה שם בצורת, וגזר להתענות כדי שירד גשם, ולא ירד גשם. פתאום קם אחד והיה שליח ציבור, ורק התחיל לומר "משיב הרוח" – התחילו לנשוב רוחות, "מוריד הגשם" – התחיל לבוא גשם עז, שאל אותו רב מה העבודה שלך שבזכות זה התפללת וכבר הגיעו רוחות וגשמים? ענה ואמר, אני מלמד תינוקות, ואני מלמד לכולם בשווה, בין בני העניים ובין בני העשירים, ומי שאין לו כסף אני לא לוקח ממנו תשלום, ויש לי בריכה של דגים (אקווריום) וכל ילד שמתרשל בלימוד, אני משחד אותו עם דגים, ומפייס אותו בכל מיני פיוסים עד שהוא בא ולומד]. רואים מזה איזו גישה היתה לתנאים והאמוראים אל החינוך, רק לשחד את התלמיד שירצה ללמוד, ושיעניין אותו חומר הלימוד שמלמדים וכו', והלוואי שהיתה ההנהלה של כל תלמוד תורה וכל בית ספר לוקחים את זה בחשבון – שצריכים להכניס רק מלמדים או מורות מומחים בשדה החינוך, ועיקר המומחיות להיות סבלניים לתלמידים או לתלמידות. וחכמינו הקדושים מספרים (עירובין נד:) רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר. יומא חד, בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר. אמר ליה האידנא מאי שנא? אמר ליה מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה, אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר. אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך, הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני]. נפקא בת קלא ואמרה ליה, ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי, אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי. אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו [רב פרידא חזר את החומר עם התלמיד שלו ארבע מאות פעמים עד שהוא הבין, ולבסוף התלמיד שכח מה שלימדו אותו מרוב פחד שחשב שהמלמד כבר לא ילמד איתו, כי הוא הלך, וחשב התלמיד שהמלמד לא יחזור, וכשהמלמד חזר וראה שאחר יגיעה של ארבע מאות פעמים שלמד איתו את החומר, בכל זאת שכח, הלך וחזר איתו עוד פעם את החומר ארבע מאות פעמים]. האם יש היום מלמדים או מורות כאלו שיש להם סבלנות לחזור על החומר עם התלמיד שמונה מאות פעם? ולכן להיות מחנך או מחנכת זה מהעבודות הכי קשות שרק יש, ובני אדם לא מעריכים את זה, אדרבה, זורקים עליהם את כל הזבל והלכלוך וכו', מחרפים ומבזים אותם, תמיד זורקים עליהם את האשמה ביודעים ובלא יודעים וכו'. עם כל זאת מה שקרה לך וכו', קורה להמון תלמידים ותלמידות וכו', שהיה מלמד או מורה שאינם ראויים להיות מחנכים או מחנכות, וגרמו שהמחונכים שלהם נעשו בעלי מומין בנפשם, שנשארה צלקת עמוקה בלבם, שקשה אחר כך להוציא את זה. יכול מאד להיות שהתאונה קשורה אל זה שהשפילה את התלמידות שלה, כי הקדוש ברוך הוא משלם חזרה לאלו שמתעללים בתלמידים ובתלמידות, אבל מצד שני אני מוכרח להגיד לך שיש גם להיפך, הן תלמידים והן תלמידות שיורדים לחיי המלמדים שלהם או המורות שלהן, ומציקים להם מאד מאד, כי יש תלמידים ותלמידות מופרעים שבאמת צריכים לקחת תרופות וכו' וכו', ואני יודע מהרבה תלמידים כאלו שהציקו למלמד שלהם, וכן תלמידות שהציקו למורה שלהן ששילמו על זה אחר כך מחיר מאד כבד, ודבר זה מפורסם בעולם. הכלל – מי שמצער את הזולת, ישלם על זה אחר כך מחיר כבד עד מאד. לדעתי את צריכה שני דברים: א. למחול למורה, היא קיבלה את העונש שלה. ב. תתחילי לבנות את עצמך, היינו את הבטחון העצמי שלך, ולזה זוכים על ידי שמרגילים את עצמם לדבר אל הקדוש ברוך הוא ומבקשים ממנו יתברך כל מה שצריכים בגשמיות וברוחניות, וזה בונה את האמונה בו יתברך, ותיכף ומיד כשיש לאדם אמונה בו יתברך, בזה הוא בונה גם את האמונה בעצמו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) כמו שאדם צריך להאמין בהקדוש ברוך הוא, כך צריך להאמין גם בעצמו, כי זה תלוי בזה, ככל שאדם מאמין בו יתברך, כן מתחיל להאמין גם בעצמו שיש לו כוחות אדירים לעבור את קושי חיי היום יום וכו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|