לכבוד הרב שלום.
ראיתי את תשובתך בעניין ח"י פרקים משניות, שם כתבת שזו הנהגה שנתן רבנו
ז"ל לר' נתן ולעוד כמה מאנשי שלומנו, ולכן גם אנחנו נוהגים כך. הבנתי שרבנו ז"ל
נהג לחלק לאנשי שלומנו פתקים אישיים עם הנהגות, ומכאן נובעת שאלתי: מנין לנו שההנהגות
שקיבל ר' נתן נאמרו גם עבורנו, הרי כל אחד קיבל הנהגה לפי שורש נשמתו?
למשל, ידוע שרבנו ז"ל ציווה לאנשים מסוימים להתענות, אך אחר כך אמר שאילו היה
יודע את מעלת ההתבודדות לא היה מסגף את עצמו, ולכאורה זו לא הנהגה גורפת, כי מצד
אחד יש את תורה נ' שם נאמר שמצווה להתענות, ומצד שני בליקוטי תפילות למוהרנ"ת
הוא בעצמו מתחבט בשאלה זו האם להתענות או לא, אז מכאן עולה השאלה: האם מזה שרבנו ציווה
על אנשים מסוימים להתענות גם אנו מצווים להתענות? ומתי? הרי ההנהגות של רבנו ז"ל,
לפי הבנתי לפחות, היו מכוונות לזמנים מסוימים.
חשוב לי לציין שכשאני לומד ח"י פרקים משניות אני מרגיש את הזיכוך, ואין לי
ספק בזה, אך מאיפה אנו יודעים שזהו התיקון שלנו, אולי אנחנו צריכים בכלל תיקון אחר,
הרי ההתבודדות שגילה לנו רבנו עולה על הכול?
אשמח להכוונה, ויהי רצון שנזכה להתקרב אל הצדיק במהרה ולראות באורו הגדול.
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר בהעלותך ד' סיון ה'תשע"ד
שלום וברכה אל שלו נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן קפ"ה) לכמה אנשים שיאמרו ח"י
פרקים משניות, ואחד מהם היה מוהרנ"ת ז"ל, ולכן מה טוב ומה נעים שכל אחד
יכניס את הראש שלו ויגיד גם לעצמו "אני גם כן רוצה להיות מהכמה אנשים האלו", כי אי
אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של אדם שזוכה לגרוס בכל יום ח"י פרקים משניות
שזה הורג את היצר הרע לגמרי, ואי אפשר לתאר ולשער את גודל התשוקה שנכנסת באדם אחר
שזוכה לגרוס בכל יום ח"י פרקים משניות, להתחיל ללמוד עוד לימודים וכו'. וכבר
ידוע מה שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מב.) במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה. ומובא (מדרש תלפיות) שאשר בן יעקב יושב על פתחו של גיהנום, ומי שהירבה ללמוד משניות אינו מניחו להכנס שם, ולכן אשרי מי שיגרוס בכל יום כמה וכמה פרקים משניות, שזה הצלחה נצחית, כי משנ"ה אותיות נשמ"ה, ומשנ"ה עולה כמספר פרנס"ה – שכל המתמיד במשניות, נמשכת עליו פרנסה בשפע.
וצריך שתדע אשר על ידי
לימוד משניות יכולים לזכות להיות יותר גדול ממלאך, כמובא בזוהר (כי תצא רע"ז:) מארי משנה דאינון מלאכי
השרת ממש, ובגין דא אוקמוה מארי
מתניתין על בר נש אי יהא כמלאך השם צבאות – תורה יבקשו מפיהו, ואי לאו – לא יבקשו תורה מפיהו; היינו אלו שלומדים משניות הם נעשים צדיקים כעין מלאכי השרת המשרתים כביכול אותו יתברך, והם זוכים אחר כך לפרנס את אחרים עם התורה, היינו שיכולים ללמד אחר כך גם עם אחרים.
יעזור הקדוש ברוך הוא
שתהיה חזק בדבר זה כל יום ויום, ואל רב טוב הגנוז תזכה.