שאלה: מאת יהודה: שלום לכבוד מוהרא"ש שליט"א. רבינו ז"ל אמר שהמידות אהבה ויראה הן החיות בעבודת השם, ובאמת במהלך כל חזרתי בתשובה היו תקופות שהייתה לי הרבה חיות והיו תקופות שהיה ממש יבש. איך אפשר לשמור תמיד על חיות בעבודת השם ושלא אתקרר לעולם? תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר נח כ"ו תשרי ה'תשע"ד
שלום וברכה אל יהודה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ז) שאת מדת האהבה והיראה מקבלים מהצדיק, ובתיקוני זוהר (תיקון מ"ה) קורא את האהבה והיראה תרי גדפוי דבהון פרח לעילא ונחית לתתא, היינו שתי הכנפים שיש לציפור לפרוח – הן לעלות למעלה, והן לרדת למטה, זה אהבה ויראה, ואת כל זה מקבלים מהצדיק. ואתה צריך לדעת שלכל אדם יש עליות וירידות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') שאדם צריך להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, היינו כשעולה למעלה שזה נקרא "רצוא", אזי הוא צריך לדעת לצמצם את עצמו לא לעלות יותר מהשגותיו וכו', וכן כשיורד למטה היינו כשנופל ומתקרר שזה נקרא "ושוב", אזי הוא צריך לדעת איך להתחזק בכל הכוחות ולא ליפול ביאוש, הרי שלך לפניך, שיש לכל אדם עליות וירידות שזה בעצמו השתי כנפים שיש לציפור לפרוח, היינו אהבה ויראה – מצד אחד אדם צריך תמיד להתלהב אל הקדוש ברוך הוא, שזה נקרא "רצוא", וכשחוזר מההתלהבות כי אי אפשר לעמוד בדרגא זו תמיד (עיין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ה) אזי צריך לדעת איך להתחזק ולא להתייאש בשום פנים ואופן. ובאמת כדי להבין מה זו אהבה ומה זה יראה – זה שמחה והתבודדות, "שמחה זה אהבה" -שמרוב אהבה שאוהב את הקדוש ברוך הוא הוא תמיד שמח, ואין קץ ואין סוף לשמחתו, וזה בא מרוב אהבה שאוהב את הקדוש ברוך הוא, שיודע שמלא כל הארץ כבודו, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, אין בלעדיו יתברך כלל, שזו השמחה הכי גדולה שאדם בא אל ידיעה זו. "התבודדות זה יראה" – שאדם צריך לשפוט את עצמו תמיד איך הוא מתנהג, ועל ידי זה נופלת עליו יראה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ט"ו), ולכן ראה לחזק את עצמך עם שתי המדות האלו אהבה ויראה – מצד אחד תמיד תהיה בשמחה עצומה שזכית להבראות מזרע ישראל ולא עשני גוי כגויי הארצות, ומצד שני להתבודד להקדוש ברוך הוא ולדעת שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, ועל ידי זה תפול עליך יראה גדולה ממנו יתברך.
רק חזק ואמץ להחזיק ברביז"ל שרק ממנו מקבלים את האהבה והיראה, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"ז), עיין שם באריכות.
|