הצדיק גולל בסעודת יום ההולדת את הניסים הגדולים • מיוחד

במוצאי שבת קודש ערך כ"ק מוהרא"ש שליט"א סעודת מלווה מלכה מצומצמת לבחורי הישיבה בבורו פארק ולמספר מקורבים נוספים, בשילוב סעודת יום ההולדת, כפי שנוהג הצדיק לחגוג מידי שנה.

הצדיק נוהג להסביר פעמים רבות שאף על פי שצדיקים לא נהגו לחגוג את יום הולדתם בציבור, שונה הדבר אצל צדיקים שעוד בחייהם ראו את פועלם הגדול וזכו להחזיר אלפים ורבבות בתשובה, שאז כן נהגו לחגוג, וכן נהג מוהרנ"ת ז"ל.

במהלך הדרשה גולל הצדיק לראשונה בציבור את כל הסיפור שקרה עימו, מאירועי הלב הקשים, ועד היום.

 • להקלטה: הדרשה המלאה »

 "תודה להקדוש ברוך הוא, שהחזיר לי חזרה את הנשמה. בדיוק לפני חודש, ארבעה שבועות, בזמן הזה, עברתי ניתוח מאוד מאוד קשה, והרופאים מאוד מתפלאים איך תוך חודש כל כך החלמתי, אבל אני שם את זה רק בזכות התפילות שהתפללו, אחרת זה לא מובן על השכל. אז אני נותן תודה להקדוש ברוך הוא שהביא אותי עד פה".

בהמשך דיבר הצדיק על כך שמי שזכה להיות במחיצתו במהלך השנים, רק הרוויח הרבה לימודים, חומש, ששה סדרי משנה, בבלי, ארבעת חלקי שולחן ערוך, וכן הלאה והלאה, ולא הפסיד כלום.

והמשיך הצדיק "כנראה שהסמ"ך מ"ם מאוד מפחד מזה, אז אני יספר סיפור שאני מספר כל שנה, וכדאי תמיד לזכור את זה", וכאן הפליג במעלת הוריו הצדיקים זיכרונם לברכה, וסיפר שכשעלו לארץ ישראל אימו הרבנית הייתה בהריון איתו, ולאחר שהגיעו לתל אביב עם האוניה שברחו מהשואה, לקחה אימו הרבנית את אחיו הגדול זצ"ל לגן, ואותו יום היה חם מאוד, וכנראה שלא היה לה מה לשתות ולא אכלה, והיא התייבשה, נפלה והתעלפה. כשהגיעה לבית החולים אמרו לה האחיות שהתינוק בבטן מת וצריך לעשות הפלה, הרבנית ע"ה הייתה אישה חכמה מאוד וביקשה מהאחיות קצת זמן להתארגן להפלה, בין כך, כשיצאו האחיות מהחדר, התארגנה הרבנית וברחה מבית החולים. "והנה ברוך השם אני פה, ורואים שהסמ"ך מ"ם עוד רצה להרוג אותי בבטן של האימא, ומאז יש לי הרבה שונאים" סיים הצדיק את הסיפור.

והפליג הצדיק במעלת ההתבודדות, שמאז שהתקרב לרבנו ז"ל, עם תפילה והתבודדות מחזיק מעמד.

"כשקיבלתי בשעה שתיים בלילה התקפת לב, זה ייסורים שלא יכולים להסביר. הרופא שאל אותי אם הרגשתי שהיה פיל עלי, אמרתי שהרגשתי עשר פילים, זה סימן של התקפת לב. ראיתי שזה מאוחר, ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שאני יוכל לעלות למעלה למיטה, הקדוש ברוך הוא עזר לי שעליתי למיטה, קראתי קריאת שמע, הלכתי לישון, וקמתי, הלכתי לתפילה, ואף אחד לא ידע מה קרה אתמול". כל זה קרה ביום רביעי בלילה, ערב חג שביעי של פסח. הצדיק לא סיפר על כך לאף אחד, הדבר נשאר כמוס עימו עד יומיים לאחר מכן.

"אחר כך" המשיך הצדיק לספר על האירועים הקשים שעבר, "בליל החג הייתי פה וחילקתי יין, אבל הייתי מאוד חלש ולא גיליתי לאף אחד מה היה. למחרת גם הייתי כאן, והתפללתי. אחר כך, בשביעי של פסח אחר הצהריים, הלכתי לנוח, כי היה יום שישי והלכתי לנוח קצת. באמצע השינה, עוד פעם, בום, לא כמו הראשון אבל גם כן, עוד התקפת לב. עדיין לא ידעתי מה זה, אני רגיל לסבול ייסורים אבל לא ייסורים כאלו. קמתי לאט לאט, וירדתי להתפלל, התפללתי איתכם".

"לאחר התפילה, ישבתי עם אברך ודיברתי איתו, פתאום אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב, אז הוא עלה איתי למעלה לדירה, ושמה עוד פעם לפניו, וואו, עוד פעם! כמובן לא כמו הראשון, אבל… ותיכף ומייד הוא קרא לעוד יהודי, הם הביאו אמבולנס של הצלה ולקחו אותי".

בליל שבת, שהיה חג אחרון של פסח, פונה הצדיק לבית החולים 'מיימונידס' על ידי האברך ד"ר ר' יצחק ראזנברג, והאברך הנוסף, נהג האמבולנס ר' שמחה לעווי.

"ככה שכבתי עד שבת אחר הצהריים. איך שאני במיטה, לפני הרופאים וכולם, פתאום קיבלתי עוד התקפת לב, זה כבר היה הרביעי. תיכף ומייד החליטו לעשות צנתור, בצנתור ראו שזה לא טוב וצריכים לעשות ניתוח לב פתוח. ניתוח לב פתוח, השם ישמור, חותכים את כל הצלעות, השם ישמור".

את המשך הסיפור שארע, אחרי הניתוח ותקופת ההחלמה הקשה, בחר הצדיק שלא לספר, וסיים: "הנה הקדוש ברוך עזר לי, אני פה חזרה ואני נותן תודה להקדוש ברוך הוא".

בהמשך אמר הצדיק "בזכות המלווה מלכה, שצריכים לעשות כל שבוע ברבים, הקב"ה יעזור וייתן לי חזרה את החיים".

לסיום חיזק הצדיק את בחורי הישיבה על לימוד כל יום שניים מקרא ואחד תרגום, וכל יום הרבה משניות שמטהר את הנפש ומקרב את הגאולה, וללמוד פעם ופעמיים ש"ס ואז לחזור על כל מסכת גמרא מאה פעמים ואחת, שאפילו אדם עם ראש דלעת שחוזר כל כך הרבה פעמים, ידע את זה. וכן צריך ללמוד הרבה "ליקוטי מוהר"ן" עד שידעו את כל הספר בעל פה.