פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רבנו ז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ח'): זה פרוש מאמר חכמינו הקדושים (ברכות נד ע"ב), על עוג מלך הבשן, שאמר: 'מחנה ישראל כמה הוי? תלתא פרסי, מחנה ישראל', הוא קדושת המחנה של ישראל, וכמו שכתוב (דברים כג, טו): "והיה מחניך קדוש", ועיקר קדושת המחנה ישראל על ידי שמירה מתאות ניאוף, שהוא על ידי תלתא פרסי, היינו השלוש מחיצות של המוח, שנבנים על ידי השלושת התפילות שחרית מנחה ומעריב, ואמר עוג, איזיל ואיעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי עלייהו, אלך ואעקור הר בת תלתא פרסי, כנגד מחנה ישראל, ואבטל אותם מתפילתם, אבל משה רבנו הכניע אותו וכו'; עיין שם כל זאת בדברי רבנו ז"ל.
והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה זה ברור, שעיקר קדושת מחנה ישראל תלוי בשלושת התפילות שמתפללים בכל יום, שחרית מנחה ומעריב, כי שלושת התפילות, שמתפללים בכל אחת מהשתנות זמני היום, ערב ובוקר וצהרים, בונים את המוחין של האדם, ונעשים כמחיצה פרוסה בפני תאות ניאוף. כי תאות ניאוף היא קליפה קשה ההורסת קדושת מוחו של האדם, ומכנסת בו מחשבות זרות והרהורים רעים, ומנסה לנתק אותו מדבקות הקדוש ברוך הוא, אבל על ידי שאדם מתגבר בכל אחת משלושת השתנות זמני היום, לעמוד ולהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ובבוקר, מיד שמתחיל היום, וכן בצהרים, באמצע תוקף טרדותיו ועסקיו, וכן בערב, בזמן שנופלת עליו עייפות ושינה, מוסר נפשו לעמוד בתפילה, על ידי זה דוחה מעל עצמו תאות ניאוף, ולאט לאט בונה מחיצות מוחו, עד שהם פרוסות תמיד בפני תאוה זאת.
והעניין בזה, כי עיקר עבודת התפילה, לקשר מוחו אל דיבורי פיו, שישמעו אוזניו מה שמוציא מפיו, ויכוון ליבו לפרוש המילות, וכל מה שאדם מכריח מוחו להקשיב לדיבורי פיו, ולהתבונן בתבות התפילה, על ידי זה מקדש ומטהר את מוחו מכל הבלי עולם הזה, וזוכה לדבקות נפלאה בהשם יתברך, ובוודאי זו יגיעה ועבודה עצומה, כי המחשבות הזרות רודפות אחרי אדם מאוד בשעת התפילה, ודייקא בשעת התפילה מתגברים עליו הבלבולים והמחשבות זרות (ליקוטי מוהר"ן חלק א', סימן ל'), אבל כשאם מוסר נפשו לקשר מוחו ומחשבתו לדיבורי פיו, בא לדבקות נפלאה בהשם יתברך, ובונה את מוחו עד שהם כמחיצות פרוסות בפני תאות ניאוף, וזוכה לקדושה עליונה. וכמו שאמר פעם הרב הקדוש השר שלום מבעלזא זי"ע: – "אם אדם זוכה להתפלל שמונה עשרה זכה ונקיה, בלי מחשבות זרות, היה זוכה לרוח הקודש".
וצדיקים אמרו, שהתפילה אצלם כמו לימוד בספר מוסר, וכמו שפעם אמר הגאון הקדוש רבי חיים מבריסק ז"ל, כששאלו אותו: "למה לא רואים אותכם ללמוד ספרי מוסר בכל יום"? ענה ואמר להם: "הספר מוסר שלי הוא השמונה עשרה"… היינו כי לימוד מוסר מזכיר לאדם את השם יתברך, ומעורר אותו לעשות חשבון הנפש: איפה נמצא בעולם, וזהו השמונה עשרה שלי, שמזכיר לי את השם יתברך, ומעורר אותי לקשר את כל פרטי החיים שלי אל השם יתברך…
תוך הנחל – דברות קודש סעודה שלישית – רעוא דרעוין פרשת בלק ה'תשע"ג