סדר הנחת תפילין
(לפני שיקשור התפילין בזרועו – יברך ויכוון לפטור גם את התפילין של ראש)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:
(לאחר הנחת התפילין יאמר שתי פרשיות אלו, ואם אינו יכול לאומרם – יאמרם לאחר התפילה לפני חליצת התפילין)
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָֹה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהֹוָה: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהֹוָה: וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם:
כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א
כדאי לחיות שמונים שנה בשביל להניח פעם אחת תפילין:
הרב הקדוש רבי אברהם קאליסקער זי"ע, (שהיה גר בטבריה, ושם מנחתו כבוד – בבית העלמין הישן), פגש פעם יהודי זקן בגיל שמונים בוכה ובוכה, שאל אותו: למה אתה בוכה? אמר: אני רוצה למות, איני רוצה לחיות. שאל אותו רבי אברהם קאליסקער זי"ע: האם הנחת היום תפילין? וענה: הן. ושאל: האם מחר אתה מוכן גם–כן להניח תפילין? אמר: אם הקדוש-ברוך-הוא יתן לי את המחר. אמר לו: שוטה שכמוך, אתה רוצה למות?! הלא כדאי לחיות שמונים שנה בשביל פעם אחת להניח תפילין, ואפילו כמו שאתה מניח…
עלינו רק לשמוח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בנו, בודאי זה קשה, החיים מאוד מאוד קשים, עוברים על כל אחד משברים וגלים, בזיונות ושפיכות דמים, חירופים וגידופים מאינשי דלא מעלי, אבל מעלת יהודי, שיכול להתחזק בכל המצבים הקשים שלו, ובא ובורח להקדוש-ברוך-הוא, ומבקש: "רבונו של עולם, זכני להיות בשמחה, רבונו של עולם, תוציא אותי מהעצבות והמרירות והדיכאון. ריבונו של עולם, זכני להיות דבוק בך". אם תרגילו את עצמכם בזה, תרגישו כל מיני חיים בעולם.
אשר בנחל חלק ס מכתב י"ב מב
תפילין בברית מילה מה המנהג?
דע לך, שכל מי שנמצא בעת ברית מילה, נמחלים לו כל עוונותיו, ולכן אשרי מי שמשתדל להיות נוכח בעת ברית מילה, שאז אליהו הנביא, שהוא מלאך הברית – נמצא, ונמחל לו הכל, ואז הוא עת רצון גדול בשמים, ויכולים לפעול הכל, ובפרטיות רפואות וישועות, אשרי מי שנזהר לבוא בעת ברית מילה.
והנה בעניין שהסנדק יניח תפילין, יש פוסקים לכאן ולכאן, יש צדיקים שהיו מאוד מקפידים לא להיות עם תפילין בעת ברית מילה, כדי לא לפגום באות תפילין, כי הרי עכשיו מאיר אות ברית, ויש שלא הקפידו, ולכן אין לעשות על זה מריבות, אני אישית מוריד את התפילין, כי אנחנו נכדי הרבי מזידיטשוב זי"ע בעל "עטרת צבי", והוא היה מקפיד על זה מאוד מאוד, שלא להיות סנדק עם תפילין. ושוב פעם אני כותב לך, לא להתבלבל מדברים כאלו, יש לכל שיטה על מה לסמוך.
אשר בנחל חלק פח מכתב י"ט תריט
חשיבות לימוד בחורים צעירים הלכות תפילין:
דע לך, שהדבר הראשון שצריכים ללמוד עם בחורי בר-מצווה הרבה שולחן ערוך לעבדא ולמעשה, קודם כל שיהיו בקיאים היטב בהלכות תפילין, כי את זה יצטרכו כל ימי חייהם, ואחר-כך ראוי שילמדו שאר ההלכות של יום יום, בודאי לפני הבר-מצוה ראוי להם ללמוד הרבה "קיצור שולחן ערוך", עוד מגיל צעיר, כדי שידעו איך מתנהג יהודי, וזה עוד יותר נחוץ מללמד עמהם שני דפים גמרא רש"י ותוספות, כי מה שמחדירים לקטנים, זה נשאר להם כל ימי חייהם, וזה ברור.
אשר בנחל חלק פח מכתב י"ט תקצז
התפילין ממשיכים חיים לאדם:
ראה להניח תפילין בכל יום כי התפילין ממשיכים חיים לאדם ואשרי האדם שנזהר מאוד מאוד בכל יום בהנחת תפילין, ואז טוב לו בזה ובבא לנצח נצחים, כי בתפילין כתוב: "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", ומגלה את אמתת מציאותו יתברך, שהוא אחד יחיד, וברא את כל העולמות מרום עולם האצילות עד עולם הגשמי הזה, ומחיה ומהוה אותה תמיד, ומנהיגה בהשגחה פרטי פרטית וכו', ועל-כן המניח תפילין בכוונה זו, שקושר את הרצועות על ידו ועל ראשו, ומכוון לשעבד את מחו ומחשבתו, את ידיו וכחותיו אליו יתברך, לידע שבלי הקדוש–ברוך–הוא אין לי שום מח–מחשבה לחשוב, ואין לי שום כח לפעול, ועל-ידי-זה חייו יתהפכו לחיים רוחניים, וירגיש חיים אחרים לגמרי, אשרי מי שמניח תפילין בכל יום בכוונה זו.
אשר בנחל חלק ס מכתב י"ב רלט
שמחת המצוות – להניח תפילין:
והנה כתיב (אסתר ה, ו): "עד חצי המלכות ותעש", מקבלים רק חצי, הינו כשאדם זוכה לקיים מצוות, אומרים חכמינו הקדושים (קדושין לט:): שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אין מקבלים שכר על מצווה בזה העולם, עם כל זאת אם אדם עושה את המצווה בשמחה, כמו שאומר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ה'), ששמח עם המצווה בעצמה, ואינו רוצה שום שכר עליה, נתקים בו מאמרם ז"ל (אבות ד, ב): שכר מצוה – מצוה; הינו שזוכה לשמחת המצוות כזו, שהשכר של המצווה הוא – שרוצה לעשות עוד מצווה.
נמצא, שמי ששמח במצוות, הוא יכול לקבל חצי משכרן עוד בעולם הזה, כי הוא מתענג במצוות, הולך עם התפילין ושמח בהם, ואינו רוצה שום שכר, אלא כלו מלא עונג ושמחה, שעושה עכשיו רצון הקדוש-ברוך-הוא – זה השכר שלו, הולך עם ציצית – שמח בזה מאוד, יש לו מזוזה על פתח ביתו – שמח בשמחה אין סופית, וכן לגבי כל מצוה ומצוה ששמח בה, אזי מקבל חצי שכרה בזה העולם, שזה "עד חצי המלכות ותעש".
אשר בנחל חלק מב מכתב קכה
הנחת תפילין מביאה דעת לאדם:
ראי למסר את זה לכל אלו שצריכים ישועה בביתכם, שיקימו את כל זה, ואז ישתנה המצב בביתם, ואל תאמרו נואש, ובפרט האח, ראו לחזקו ולאמצו, שיניח בכל יום תפילין, ואפילו שהוא צועק שהוא לוקח נוצריה, רחמנא ליצלן, עם כל זאת שיניח תפילין, והתפילין ממשיכים חיים על האדם (מנחות מד.), התפילין ממשיכים דעת לאדם, ומי שחוטא – נכנס בו רוח שטות, כי אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ב.), ובזה שתבקשו ותתמסרו לאחיכם, ותפעלו אצלו שיניח תפילין, הקדוש-ברוך-הוא יתן לו דעת, וכשתיהיה לו דעת – יהיה לו הכל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים מא.): אם דעת קנית – מה חסרת, אם דעת חסרת – מה קנית?! כי העיקר הוא דעת. ולזכות לשלמות הדעת הוא על-ידי הנחת תפילין.
אשר בנחל חלק סו מכתב י"ג תשג
למצוא בעצמו נקודות טובות, ציצית תפילין וכו':
רבנו ז"ל לימד אותנו דרך נפלא איך לעבור את זה העולם העובר, והוא (לקוטי–מודר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך לדון את עצמו לכף זכות, ולחפש ולבקש ולמצוא בעצמו עוד מעט טוב שיש בו, איך יכול להיות שלא יהיה בו איזה מעט טוב, כי חכמינו הקדושים אמרו (ברכות נ"ז ) אפילו הריקנין שבך מלאים מצוות כרמון, כל בר ישראל הוא מלא מצוות, ואף שאתה מרגיש שגם בתוך המצוות שלך נמצאים פגמים רבים, וכן אין בהם שלמות וכו', עם כל זאת איך שהוא אתה הולך עם ציצית ומניח תפילין, ויש לך מזוזה על פתח ביתך, ועם זה ראוי לך להחיות עצמך, ואמרו חכמינו הקדושים (ילקוט תהלים רמז תרל"ג) כל שיש לו תפילין בזרועו ועל ראשו, וציצית בבגדו, ומזוזה על פתח ביתו, בחיזוק שלא יחטא.
היינו עיקר החטאים באים לאדם שהוא תמיד ממורמר ושורה בדיכאון פנימי, ושורה עליו ייאוש מוחלט, על ידי זה הוא חוטא, אבל אם אדם מחיה עצמו איך שהוא, אני מעטף עם ציצית, והנחתי תפלין, ויש לי מזוזה על פתח ביתי, בזה הוא יכול להחיות עצמו מאר, ועל ידי זה יצא מהמרירות שלו, כי אין לתאר ולשער מעלת יהודי, שהולך כל היום עם טלית קטן, וכן יש לו מזוזה על פתח ביתו, והניח היום תפילין, אשר בזה ראוי לו לשמוח מאוד מאוד, ועם שמחת המצוות אמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן כ"ד) אפילו שיהיה במדור הקליפות, הוא יכול לצאת משם ולעלות מעולם העשייה ויגיע לעולם היצירה, ומהעולם היצירה יגיע לעולם הבריאה, עד שיהיה נכלל
בעצם האצילות בסוד מטי ולא מטי, היינו שירגיש את אמתת מציאותו יתברך, ואז כבר לא יהיה מבודד וכו',
אלא ישמח עמו יתברך ויתרחב דעתו, ויזכה לצאת מעצמו וכו', ולכן לדעתי, תתחיל לילך עם הגלוי הזה, לחפש ולבקש בעצמך טוב אמיתי ונצחי שתהילה לאל, יש בת רק הסמ"ך מ"ם מעלים ומסתיר ממך את הטוב, כדי שתשרה תמיד בעצבות ובמרירות ובדיכאון, ורוצה לאמלל אותך כאילו אין לך כבר שום תקוה ותועלת וכו', ובזה ילכד אותך במצורתו וכו', ורבנו ז"ל שהוא הבעל תפלה והחזן, לוקט את כל הנקודות טובות, שיש אצל כל בר ישראל, ומתפלל עמהם למען כלל ישראל להחיותם ולחזקם ולאמצם ולשמחם, וכך מעלה אותם עד רום המעלות.
אשר בנחל חלק רמב מכתב גתתקנב
סח בין תפילה לתפילה חוזר עליה מערכי המלחמה:
ראה לבטל עצמך לגמרי לאין סוף ברוך הוא, ותדע שהוא יתברך מחיה ומהוה ומקים את כל הבריאה כולה, ודומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות אלוקותו יתברך.
ולכן יש לכל בר ישראל שתי עבודות: עבודת הלב ועבודת המח. הלב צריך לבער אל הקדוש-ברוך-הוא בתבערה עצומה, והמח צריך להיות דבוק בו יתברך. ויש לומר, שהמח – בו משכן התורה, שהיא חכמתו יתברך, והלב – בו משכן המצוות, לקיים רצונו יתברך, וזה מה שאמרו חכמינו הקדושים (מנחות לו.): סח בין תפילה לתפילה – עברה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה. תפילין של יד מניחים כנגד הלב, ששם עיקר העבודה, כמאמרם ז"ל (תענית ב.): עבודה שבלב – זו תפילה, שנאמר (דברים יא, יג): "לעבדו בכל לבבכם";
והתפילה היא להתפלל, כדי לקיים את התורה והמצוות. תפילין של ראש הנחתם על מקום המח, משכן הדעת והשכל, שזו חכמת התורה, שתלויה בדעת ושכל, שמצד אחד במח צריכים להכניס רק תורתו יתברך, ללמוד הרבה תורה, עד שישיג את חכמת התורה ופנימיותה, ובלב צריכים להתפלל לקיים את כל המצוות פשוטו כמשמעו. ולכן מי שסח ומפסיק בתפילין של יד לתפילין של ראש, עברה היא בידו, כי אסור שתהיה חציצה בין תפילה לקיום המצוות לבין לימוד התורה שהוא במח, וצריכים לדאוג שהמוח יהיה שולט על הלב. ואם אדם סח ביניהם, מפריד ביניהם, חוזר מערכי המלחמה, כי אינו יכול ללחם מלחמות ה', כי היצר הרע מתגבר עליו.
ולכן ראה לדבק עצמך באין סוף ברוך הוא, ותברך בכל יום ברכות התורה בשמחה עצומה, כי כמו שאוכלים פרי חדש, ועושים ברכה ושמחים כמו-כן ויותר מכן צריכים לשמח בשמחת התורה.
ולכן בכל יום ויום מחדש צריכים להתחיל ללמד תורה כאילו עדין לא למד, וכן לבקש הרבה ממנו יתברך, שנזכה לקים את המצוות, וזה הלב צריך לבער אל הקדוש-ברוך-הוא, כי תבערת הלב תמיד בוערת אליו יתברך, שזו התפילה שאדם צריך להתפלל אליו יתברך, שזו עבודה שבלב, והמח צריך תמיד להיות דבוק בו יתברך, על-ידי התורה הקדושה, שהיא חכמתו יתברך, ואסור להפריד ביניהם. וזה מה שקיבלנו מרבנו ז"ל.
אשר בנחל חלק לה מכתב ה' תרמח