שאלה: מאת עינת: שלום לכבוד הצדיק היקר מוהרא"ש. אני נשואה לבעלי חמש שנים ויש לנו שני ילדים. בהתחלת הנישואים החיים שלנו זרמו והיינו מאושרים, אבל אחר כך האושר התחיל להיסדק, בעלי נהיה קשה מאוד, ובכל הזדמנות הוא משפיל אותי ומשתמש באלימות מילולית. הגעתי למצב שאני לא יכולה יותר, ועולות בי מחשבות לשים קץ לחיי ולהתאבד, כי הוא ממרר לי את החיים וזה נהיה בלתי נסבל לחיות איתו, אף אחד לא מבין אותי או עוזר לי. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר משפטים כ"ה שבט התשע"ג שלום רב אל עינת תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. הדבר הראשון את צריכה לערב גוף חיצוני, או את ההורים שלך, או עזרת סוציאלית, אסור לך להתייאש ולהשבר, ומכל שכן לחשוב מחשבות להתאבד חס ושלום. נשמה יורדת לזה העולם רק לתכלית אחת, להכיר את הקדוש ברוך הוא ולהתענג בזיו שכינת עוזו יתברך, וזה נעשה על ידי קיום מצוות התורה, שאין עוד חיים יותר יפים מזה ששומר שבת, ונח בשבת, ואוכל רק מאכלים כשרים, ומתנהג על פי דרך התורה הקדושה ומצוותיה, שאז הוא מקושר להקדוש ברוך הוא, והוא הכי מאושר, וגם הנישואין שמתחתנים הבעל והאשה צריכים להיות על פי התורה לשמור טהרת המשפחה, ואזי כל חודש זה נישואין חדשים, והזוג צריכים לכבד אחד את השני ולאהוב אחד את השני ולהבין אחד את השני, ואלו חיי התורה, אבל תיכף ומיד כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, ומכל שכן שמנוול את הפה שלו, שזו אלימות מילולית, והוא יורד לחיים של הזולת, כגון הבעל נגד האשה וכו', או להיפך האשה נגד הבעל וכו', זה כבר נגד התורה. ולכן עליך לדעת כי חיי תורה זה האושר הכי יפה, ואי אפשר להסביר את זה לאלו שעדיין רחוקים מקיום תורה ומצוות, ומה שמוצאים גם אצלם לפעמים גירושין וכו', או אלימות וכו', זה פשוט שמבחוץ מתחזים להיות חרדים וכו', אבל מבפנים הם רקובים מאד וכו', ולצערינו הרב הם לא מקיימים את התורה שעליה נאמר (משלי ג' י"ז) "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". נחזור למצב שבו נקלעת וכו' וכו', אסור לך כרגע להמשיך ככה שבעלך ישפיל אותך ויתעלל בך באלימות מילולית וכו' וכו', את צריכה לדבר איתו פתוח "בעלי היקר אם אתה לא תשתנה, אני עוזבת אותך" וכו' וכו', אל תפחדי ואל תכנסי בלחץ, וזה מאד מאד נחוץ שתדעי שאם כבר הגעת למצב כזה שאת אומרת שאת חושבת להתאבד, זה מדליק נורה אדומה שאת במצב מאד מאד קשה, ולכן את מוכרחת לערב פה גוף שלישי, או ההורים, או עזרת סוציאלית, ואל תסתכלי על התוצאות השליליות שיכולות לצאת מזה וכו', את צריכה לדאוג עכשיו לבריאות שלך, חבל שחיכית עד עכשיו. לצערינו הרב יש גברים שהם פשוט חולי נפש, ויכולים להסתיר את זה מבת זוגם וכו', ועל ידי מחמאות ומילים טובות וכו', יכולים לכסות את זה, אבל הם בפנים פשוט חולים בנפשם וכו', ולמה האשה צריכה לשמוע יום יום שעה שעה השפלות מהבעל? ויקרא אותה כל מיני שמות של גנאי וכו', שאי אפשר לחזור עליהם בכתב וכו', אשה צריכה לקחת את עצמה בידיה ולא להיות הסמרטוט של בעלה וכו'. התורה הקדושה מלמדת אותנו רק אהבה, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ואחד לא יתבייש מהשני, ואחד יעזור להשני, אבל הרגע שמתחילה להיות אלימות בבית הן מצד הבעל נגד האשה, והן מצד האשה נגד הבעל, מוכרחים תיכף ומיד לערב גוף שלישי, ואם הוא יכול לעשות ביניהם שלום בית, מה טוב ומה נעים, כי באמת איש ואשה צריכים להיות וותרנים אחד להשני, ולתת תשומת לב אחד להשני, וזו שלימות הבית, ועל ידי זה ממילא יש אהבה והבנה הדדית, אבל הרגע שרוצים אחד להשתלט על הזולת, דעו לכם שזה הס"מ שבא לשבור את הבית. הזוהר הקדוש קורא איש לבדו פלג גופא, חצי גוף, נמצא כשאדם מתחתן זה גוף שלם, כמו שכתוב (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", היינו שניהם חצי חצי, וביחד הם שלם, מה שאין כן כשאחד רוצה להשתלט על הזולת, זה הס"מ, היינו שישים על ארבעים, אני יותר ממך וכו', והרגע שהבעל או האשה חושבים שאחד יותר מהשני עם עשרה אחוזים, וההוא פחות ממני עם עשרה אחוזים, זה כבר נקרא ס"מ שישים על ארבעים. ולכן כל מי שרוצה שלום בית אמיתי, צריך לדעת שהאיש והאשה הם גוף אחד, וכמו שאמר החכם מכל האדם (קהלת ד') "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם: כי אם יפלו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו: גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם". ולכן אם רוצים שלום בית אמיתי, זה צריך להיות משני הצדדים, הן מהבעל והן מהאשה, לוותר אחד להשני, ואז הם חצי חצי שותפים שלמים, ותמיד יחיו ביחד באהבה ובהבנה הדדית, ויצליחו בחיי נישואיהם. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|