תפילת 18 ליום חול
אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה, (בעשרת ימי תשובה:) זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן, בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, מָגֵן אַבְרָהָם:
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.
(בקיץ:) מוֹרִיד הַטָּל. (בחורף:) מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה. (בעשרת ימי תשובה:) מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים:
אַתָּה קָדוֹשׁ, וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ: (בעשרת ימי תשובה:) הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מַדָּע וְהַשְׂכֵּל, אַתָּה אָמַרְתָּ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וּמִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, כָּךְ פְּדֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִשָּׂטָן רָע וּמִפֶּגַע רָע, וּמִכּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָעוֹלָם. וְ…
חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, חוֹנֵן הַדָּעַת:
הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה:
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ:
רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ, וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:
רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
(בקיץ:)
בַּרְכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
(בחורף:)
בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם . חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: (בעשרת ימי תשובה אומרים:) הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט:
לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֶיךָ וְכָל שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל זִקְנֵיהֶם וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:
תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
נַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָעִיר הַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשוֹמֵמָה. מִבְּלִי בָנֶיהָ הִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. וַיְבַלְּעוּהָ לִיגְיוֹנִים וְיִירָשׁוּה, וַיַטִּילוֹ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לַחֶרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְּזָדוֹן חֲסִידָי עֶלְיוֹן. עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמֶרֶר תִבְכֶּה וִירוּשָׁלָיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם, כִּי אַתָּה יְהֹוָה בָּאֵשׁ הַצָּתָהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כַּכָּתוּב: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יְהֹוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם. (וממשיך: את צמח …)
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם:
אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ וְצִפִּינוּ כָּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה:
שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אָב הָרַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה, וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.
עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ בַּיּוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ, אֶל תֵּפֶן לְרִשְעֵינוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִבַּקָּשָׁתֵנוּ, הָיָה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ, טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ אַתָּה תַעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִּשְׁמַע, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע: כִּי אַתָּה יְהֹוָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְפִלַּת כָּל פֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה, יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם:
(בראש חדש:) רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה,
(בחוה"מ פסח:) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,
(בחוה"מ סוכות:) חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:
(כשיאמר מודים ישתחווה)
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:
(בחנוכה ופורים אומרים כאן על הניסים:)
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
(בחנוכה אומרים:) בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל גָּמוּר וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
(בפורים אומרים) בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה: (בעשרת ימי תשובה:) וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ. וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב. (משתחווה בברוך וזוקף בשם) בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם. (בעשרת ימי תשובה:) וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:
אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
(נוהגים לומר כאן פסוק המתחיל וגומר באות שבה מתחיל וגומר שמו הפרטי)
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה אומר: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתָךְ, לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ וּלְעָבְדָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם:
כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א
את תפילת שמונה עשרה אומרים אך ורק עם שאר התפילה שחרית מנחה וערבית, ורק במקרה שרואה שהציבור מתחילים תפילת מנחה וערבית הוא יפספס מניין בציבור יכול לומר ללא ההתחלה.
להתפלל שלוש תפילות במניין דיקא:
תראה למסור את נפשך להתפלל את השלוש תפילות שחרית, מנחה, ערבית במניין דיקא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים: (ב רכות ח.) מאי דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" – אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין; ולכן תעשה לעצמך הרגל לבוא לבית הכנסת ואז טוב לך כל הימים, ואמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן ח') על מאמרם ז"ל (ברכות נד:) מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסא, הינו כל זמן שאדם מתפלל את השלוש תפילות בכל יום, הוא נמצא במחנה ישראל, ואיך שהוא רק מתקרר ומתחיל להתרשל מאיזה תפילה לא להתפלל במניין, זה כבר קלפת עוג מלך הבשן שיעקור אותו מהיהדות.
אשר בנחל חלק ריח מכתב בשכט
מה העצה לקום מוקדם? ומה יעשה אדם שקם מאוחר בבוקר?
אודות שאלתך, שאתה חש נפילה וירידה בעבודת השם, ומה גם שאינך יכול לקום בבוקר, לילך להתפלל במנין וכו', עיקר העצה בעבורך – לילך לישון מוקדם. הנה אנו רואים, שהסמ"ך- מ"ם עובד על האדם בלילה, ורוצה למושכו העיקר שלא ילך לישון, כי הוא יודע מראש, מה שיקרה בסוף, אם לא הולכים לישון מקודם, לא יכולים לקום, ועוברים על זמן קריאת שמע, שהוא דאורייתא, ועל זמן תפילה, וכל היום כבר מתבלבל אצלו וכו'.
ומה שהצדיקים הקדושים אינם הולכים לישון מוקדם, זה מחמת שחושבים, אולי היום הזה הוא יומם האחרון, ולכן מרבים בלימוד ובעבודת הבורא יתברך שמו, עד שנופלים בשנה תוך כדי לימוד, ומנמנמים על הגמרא, על המדרש, על הזוהר וכו' וכו', אבל לגבי כל יהודי, שאינו הולך לישון מוקדם, אין זאת אלא מעשה שטן להכשילו בעברות, וכן שיתרשל למחרת בעבודת השם.
כי הנה אנו רואים שהסטרא אחרא מתגברת בלילה מאוד, וכל המסעדות פתוחות בלילה, כל משחקי העכו"ם בלילה וכו', כי בלילה הקליפות מתגברות על האדם, העיקר שלא ילך לישון, אדם עייף באמצע היום, והנה מגיע הלילה, והוא עירני, הכיצד? אלא הסמ"ך-מ"ם יודע, שאם יתפוס בחור זה או אברך זה לדבר עם פלוני, ולבלות את הזמן וכו', בבוקר לא יוכל לקום, ויאחר זמן קריאת שמע, שזה דאורייתא וכו'. ולכן העצה הכי טובה לילך לישן מוקדם, ועל-ידי-זה תוכל לקום בזמן.
ואם כבר קמת מאוחר, אין זו עצה להתפלל ביחידות, ברוך השם, לא אלמן ישראל, לא חסרים בתי כנסיות ובתי מדרשות, ויש מנינים עד מאחר, וישנם עוד אברכים, שקשה להם לקום, ולכן אסור להתייאש כלל, אלא לילך להתפלל במנין דיקא, כי אין דבר יותר גדול מלהתפלל עם הציבור. וכמאמרם ז"ל (ברכות ח.): אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים. ועל-כן הוכפל הדבר. ראשית ראה לקיים את העצה הזו – שתלך לישון מוקדם, ואז תוכל לקום אפילו לתפילת הוותיקין, אשר אין למעלה מזה. אבל אם ארע, וקמת מאוחר, תלך להתפלל במנין, ואל תדלג על שום חלק מהתפילה, כי האר"י ז"ל אומר, שהתפילות הן כפי סדר העולמות, ובכל מזמור ומזמור ישנם יחודיים קדושים. והתבונן נא וראה בסידור הרש"ש, אשר בכל ברכה וברכה יש שמות וייחודים, ולכן אסור לדלג על שום מזמור, אלא ראה להתחיל מהתחלה כסדרן, ותסים את כל התפילה, ובזה תמשיך על עצמך נועם וערבות וזיו שכינת עזו יתברך.
אשר בנחל חלק כד מכתב ג' תשמז
להתפלל בזמן ובציבור, ולא לאחר התפילה:
עליך לדעת, כי רבינו ז"ל רצה רק תמימות ופשיטות, לקיים את השולחן ערוך, הינו להתפלל בציבור. בוודאי צריכים לחפש ציבור כזה שמתפללין לאט, אבל שתהיה תפילה בזמן ובציבור דיקא, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.): אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין; ופרש רש"י ז"ל, שאותה השעה היא עת רצון,
ומובא בדברי רבנו צבי אלימלך זי"ע (בעל המחבר ספר "בני יששכר") בספרו "מגיד תעלומה", כי "ע"ת רצו"ן" עולה כמספר "תפלה בצבור" עם הכולל, רצה לומר – כשיכלול עצמו עמהם, אז הוא ע"ת רצו"ן.
וידוע, כי על צדיק גדול שהתחיל להתפלל בזמן, אך המשיך עד אחר חצות היום מאוחר מאוד, אמר רבנו ז"ל, שלא יפה הדבר, ואף שהוא אמר, שהתפילה דרבנן ודבקות היא דאורייתא, וכשמתחיל להתפלל – נופל בדבקות ושוכח וכו', ואמר על זה רבנו ז"ל, שזה חכמות, ולא צריכים זאת, אלא להתפלל בזמן התפילה.
ובפרוש אמר: הצדיקים שוגים בזה שמאחרים זמן התפלה (עין בחיי-מוהר"ז, סימן תפז).
ועל-כן ראה להזדרז להתפלל בבוקר השכם עם הציבור, מילה במילה ומתוך הסידור דיקא. השם יתברך ימשיך עליך ע"ת רצו"ן, וימשכו עליך רחמים וחיים ושלום וכל טוב.
אשר בנחל חלק לא מכתב ד' תתקעו
שלמות התפילה לקשר את המחשבה אל הדיבור:
עיקר שלמות התפילה לקשר את המוח מחשבה אל מה שהוא מדבר, הינו שיחשוב טוב טוב פירוש המילות מה שהוא מוציא מפיו, שזה שלמות התפילה שמקשר את מחשבתו אל דיבורו, ואפילו מי שלומד כתבי האריז"ל אצלו גם כן פירוש המילות הכונות, (עין לקוטי מודר"ן חלק ב' סימן ק"ד) כי העיקר רק לכוון פירוש המילות של אותיות התפילה, כגון "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" אתה ריבונו של עולם נותן לכולם דעת ושכל, ולכן אני מבקש אותך "חננו מאתך חכמה בינה ודעת" תן לי גם כן דעת ושכל וכו', וכך צריכים לכון כל ברכה שרק אומרים, וכל מזמור שמזמרים אליו יתברך, הינו לכוון פירוש המילות, ואז כשאדם מקשר את המוח מחשבה שלו אל הדבור, אזי הוא יכול להתפלל מהר, מה שאין כן כשהמוח מחשבה חושבת דבר אחד, והפה מדבר דבר שני ולא קשורים אחד בהשני, הדיבור אל המחשבה וכו', ולכן לוקח לו הרבה זמן התפילה, כי הוא עסוק באמצע התפילה לעשות את כל העסקים שלו, וכמו שאמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') שכל המחשבות זרות באים לאדם דיקא באמצע התפילה, ולכן עיקר שלמות התפילה לקשר את המחשבה אל הדיבור, ואז יכול להתפלל מהר.
עם כל זאת כשאדם מתפלל לאט עם פירוש המילות, ופספס קדושה וכו', אין לו למהר את השמונה עשרה שלו בשביל החזן והבעל תפילה שמתפלל בבחינת (אסתר ח' י"ד) "הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים" וגו', כי אם הבעל תפילה והחזן ממהרים לעבודה או לעסקיהם, אזי זה שמתפלל באמת בכוונה עם פירוש המילות לאט לאט לא צריך לסבול וזה פשוט.
עם כל זאת צריכים מאוד מאוד להקפיד להתפלל בציבור אשר אין למעלה מזה, כמאמרם ז"ל (ברכות ח ) מאי דכתיב (תדלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין; ואמרו חכמינו
הקדושים (ילקוט בלק רמז תשע"א) מה נחלים הללו בני אדם יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות בני אדם נכנסין לתוכן כשהם מלאים עוונות, ויוצאים מלאים מצוות; ולכן אשרי אדם שזוכה להתפלל את השלוש תפילות שחרית מנחה ערבית במנין דיקא.
אשר בנחל חלק נא מכתב ג'תקנח
עיקר היהדות להתפלל במניין:
אין אתה יכול לתאר ולשער את גודל העניין להתפלל בכל יום בצבור, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.): אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים. ולכן תשתדל מאוד להתפלל בכל יום במנין שחרית, מנחה, ערבית, ואין תרוץ להתחמק מזה, כי היום יש בכל מקום מניינים אחר מניינים, ואפילו מי שקם מאוחר אינו יכול
להתחמק לא להתפלל במנין, כי יש בתי כנסיות, שיש שמה מנין אחר מנין. ולכן תמסור את נפשך להתפלל במנין.
ואני מאוד מבקש אותך לבל תבוא אחר-כך בטענות, כי עיקר היהדות להתפלל דווקא במנין כי כך מתחילים לזלזל ביהדות, ברגע שאדם מזלזל בתפילה בציבור, ואינו בא לבית-הכנסת להתפלל, וכך עוזב לאט לאט את היהדות. בכל הדורות ראו, שכל מי שהתרשל להתפלל במנין לאט לאט עזב את היהדות, והתקררה אצלו כל
היהדות וקיום המצוות, רחמנא לישזבן.
ולכן ראה למסר את נפשך להתפלל בציבור בכל יום ויום, ואין על זה שום תרוץ כלל. וזכר כלל זה : "כל מי שמתפלל במנין, יהיה לו דבר שבמנין", הינו פרנסה בשפע.
אשר בנחל חלק נט מכתב יב מא
בני אדם נכנסים לבית הכנסת מלאים העוונות ויוצאים מלאים מצוות:
חכמינו קדושים אמרו (תנא דבי אליהו רבה, פרק ח'): מי שהוא משכים ומעריב לבתי כנסיות ולבתי מדרשות להשלים עשרה, עליו הוא אומר: "פדה בשלום נפשי". וכן אומרים חכמינו הקדושים (ילקוט בחקתי, רמז תרע):
מה הנחלים הללו בני-אדם יורדים לתוכם כשהם טמאים וטובלים ועולים טהורים, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות, בני-אדם נכנסים לתוכם כשהם מלאים עוונות, ויוצאים מלאי מצוות; כי כשבאים לבית-הכנסת איכשהו תופסים הרבה מצוות. הנה עונים: "אמן יהא שמיה רבה", 'קדשה', ו"ברכו".
וחכמינו הקדושים אמרו (דברים רבה, פרשה ז'): כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעתיד לבוא; וכן אומרים חכמינו הקדושים (ילקוט ישעיה תכט): אל תקרא שומר אמונים, אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנום, נצולים מתוכו; ורבנו ז"ל אמר (לקוטי-מוהר"ן, חלק ב', סימן קיט), שאין נמצא עולם הזה, אלא – או גיהנום או גן-עדן. ולכן מי שנמצא בגיהנום של הבלי העולם הזה, ועוברים עליו צרות ויסורים, מרירות והרפתקאות, ועונה אמן – ניצל מהגיהנום. תתארו לעצמכם מה זה לבוא לבית-הכנסת ערב ובקר וצהרים, ולכן אל יהיה נקל בעיניכם דבר זה.
אשר בנחל חלק צז מכתב כב קלב
אפילו רשע המתפלל בציבור תפילתו מתעלית עם תפילת הצדיקים:
צריכים למסור את נפשו בעבור תפילה בציבור, ולשמור מאוד לא להתפלל בבית ביחידות, עדיף לבוא להתפלל בבית-הכנסת ביחידות מלהתפלל בבית ביחידות, אבל צריכים לעשות כל מיני מאמצים להתפלל במנין דיקא, ועל-ידי–זה יהיה לך דבר שבמנין, שהוא פרנסה ברוח. ואם היו בני-אדם יודעים את מעלת הזוכה להתפלל בבית-הכנסת במנין, היו רצים ורודפים להתפלל במנין, כי למעלה בשמים זה עושה רעש גדול מאוד. ורבנו ז"ל אמר (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן נה): צ'ב'ר' ראשי תיבות: צ'דיקים, ב'ינונים, ר'שעים, שדיקא על-ידי תפילה בציבור, אפילו שאדם הוא רשע גמור, תפילתו מתעלית עם תפילת הצדיקים. ועל-כן תיזהר מאוד בתפילה בציבור.
אשר בנחל חלק קיא מכתב כו צב
אלהים נצב בעדת אל:
בשעה שמתקבצים עשר אנשים בבית הכנסת השכינה שורה ביניהם, כמאמרם ז"ל מנין לעשרה שמתפללים בבית הכנסת ששכינה עמהם, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל", ולכן אל תהיו בטלנים רק תמסרו את נפשכם להתפלל במנין שאז מוחלין לכל המנין את העוונות.
אשר בנחל חלק קסא מכתב ד' תלג
גם כשאתה קם מאוחר תעשה מניין:
ואמרו (שם) הרגיל לבוא לבית הכנסת בכל יום ולא בא, הקדוש ברוך הוא, שואל אחריו, רואים איך שהקדוש ברוך הוא, רוצה שכל אחד יבוא לבית הכנסת, אפילו שאתה קם מאוחר, אל תתבייש, תבוא לבית הכנסת ותעשה מנין, תמצא עוד ששה מתפללים, ותצרפו עוד ארבע שכבר התפללו ויהיה לך מנין, העיקר להתפלל שחרית מנחה ערבית במנין דיקא, וזה יביא לך פרנסה בשפע.
אשר בנחל חלק קעד מכתב בשמא
הרגיל לבוא לבית הכנסת הקדוש ברוך משאיל בו:
נא ונא תעשה לעצמך חק ולא יעבור לבוא להתפלל במנין, שזה יסוד היסודות של היהדות לבוא להתפלל בית הכנסת דיקא את השלוש תפילות שחרית מנחה ערבית, כי זה ממשיך על האדם השגחה פרטית, כמאמרם ז"ל (ברכות ו.) כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקדוש ברוך הוא משאיל בו, הינו כשיש לאדם קביעות לבוא בכל יום לבית הכנסת וקורה סיבה שלא בא אז הקדוש ברוך הוא שואל למה זה לא בא, ונתגלה שהוא חולה וכו' או קרה איזה מקרה בבית וכו' אזי תכף הקדוש ברוך הוא עוזר לו, רואים מזה מעלת הרגיל לבוא בכל יום לבית הכנסת להתפלל, ולכן תעשה כל מיני מאמצים שבעולם להיות בכל יום בבית הכנסת בערב ובבוקר שזה יסוד גדול מאד.
ואמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.) מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע.
אשר בנחל חלק קפד מכתב אתתסז
טוב לתת צדקה קודם התפילה:
ומה טוב ומה נעים שלפני כל תפילה מכניסים כמה פרוטות בקופת הצדקה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא דף י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהילים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך", וכן נפסק ברמב"ם (פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו) גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה ואחר כך מתפללין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך" וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן צ"ב סעיף י') טוב ליתן צדקה קדם תפילה: ולכן אשרי ואשרי מי שנזהר לפני כל תפילה להכניס כמה פרוטות לצדקה, שאז נכון יהיה לבו בטוח שלא יחזור תפילתו ריקם, ואל יהיה דבר זה קטן בעיניך, מה כבר יעזור לי הפרוטות האלו וכו'? כי למעלה בשמים זה מאוד מאוד חשוב, אפילו פרוטה אחד, ויבוא יום שלא תוכל להודות לי על שזרזתי אותך אל מצוה כל כך גדולה.
אשר בנחל חלק רא מכתב תתכח
מה עדיף להתפלל במנין ולדלג או להתפלל את כל התפילה מהתחלה ועד הסוף ביחידות?
אם אדם גר במקום שיש מנין אחר מנין, אזי אם קם מאחר ובא לבית הכנסת באמצע התפילה, שיחכה כבר על מנין השני, כי מעלת תפילה בציבור אי אפשר להסביר כלל, כי זה מאוד מאוד חשוב בשמים מי שמתפלל בציבור, ומוחלין לו את כל עוונותיו, אבל אם אין עוד מנין, ובא לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים, כבר מבואר ההלכה בזה (אורח חיים, סימן ק"ט, סעיף א') אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע השליח ציבור לקדושה וקדיש יתפלל וכו', עיין שם.
אבל לבוא תמיד לבית הכנסת מאחר באמצע התפילה וכו', אזי נכון יותר שיתחיל להתפלל את התפלה מההתחלה ביחידות, כי סדר התפילה נתקן כפי סדר העולמות, ויש בזה סודות נוראות מאוד, שאי אפשר לתאר ולשער כלל, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, וזה נבנה כפי עליית העולמות וכו', וכשמקצר את התפילה, בזה הוא גורם חורבן העולמות וכו', ובלבול גדול מאוד וכו', ולכן עדיף להתפלל לאט מהתחלת התפילה מזמור אחר מזמור, ולא יחסר שום חלק מהתפילה מההתחלה עד הסוף.
אשרי מי שנזהר להתפלל את השלוש תפילות במנין דיקא, כי כך אמרו חכמינו הקדושים: (ברכות ח ) מאי דכתיב (תהלים ס"ט) "ואני תפלתי לך הוי"ה עת רצון" – אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין; ולכן תעשה לעצמך הרגל לבוא לבית הכנסת מוקדם ולהתפלל ביחד עם הציבור, ואז טוב לך כל הימים.
אשר בנחל חלק רלא מכתב אשצ
לא לדבר בבית הכנסת ובשעת התפילה:
וצריכים מאוד לשמור לא לדבר בבית הכנסת באמצע התפילה בשום פנים ואופן, כי זה עוון חמור מאוד כמובא
(זוהר תרומה קל"א:) ומאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דלית ליה אלהא. ולא אשתכח תמן ואנהיג קלנא בתקיפא עלאה; [ומי שמדבר בבית הכנסת אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע מהאמונה, אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל, כי מראה שאין אלוק והוא אינו נמצא שם, ולכן הוא לא מפחד ממנו ונוהג בבזיון בתיקון העליון שלמעלה [,ולכן אל תהיה בטלן, יש לפניך אוצרות ואוצרי אוצרות בזה שאתה בא לבית הכנסת להתפלל, ועונה אמן יהא שמיה רבא, קדשה, ברכו וכו', אין לתאר ואין לשער את מעלתך בשמים, וזה נעשה על ידי כל בר ישראל אפלו אדם הכי פשוט, כיון שנכנס לבית הכנסת להתפלל, מוחלין לו על כל עוונותיו, ולכן אשאל אותך זה כל כך קשה לבוא לבית הכנסת ולהתפלל, והקדוש ברוך הוא ימחל לך על כל עוונותיך? ואדרבה כשאדם בא כל יום לבית הכנסת, ההשגחה של הקדוש ברוך הוא מאיר עליו ביתר שאת ביתר עז, כמאמרם ז"ל (ברכות ו:) כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקדוש ברוך הוא משאיל לו, ולכן תקפיד מאוד מאוד לבוא להתפלל את השלוש תפילות בבית הכנסת דיקא, ותראה איך שאורו יתברך יאיר עליך באור גדול מאוד, ותשתדל מאוד לפני
שאתה הולך להתפלל להכניס כמה פרוטות לצדקה בקופת הצדקה, שזה מאוד נחוץ כדי שהתפילות תתקבלנה לרחמים ולרצון, כמאמרם ז"ל (בבא בתרא דף י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר דכתיב (תהלים י"ז ט"ו) "אני אלקים בצדק אחזה פניך".
אשר בנחל חלק רב מכתב איח
להחדיר בבני הנעורים את מעלת תפילת בציבור:
שמור על זמני התפילה: שחרית, מנחה, ערבית, זה הדבר הראשון, ותשתדל להתפלל במנין דיקא, כי זה יסוד גדול ביהדות, וכמו שאמר רבנו ז"ל (לקוטי–מוהר"ן, חלק ב', סימן ח') על מאמרם ז"ל מחנה ישראל כמה הוו? ג' פרסאות, כמה זה מחנה ישראל? (ברכות נד ) שלוש התפילות שממשיכות על האדם השלושה מוחין, שיהיה דבוק בו יתברך, כי על-ידי קביעות התפילות יום יום שחרית, מנחה, מעריב, על-ידי-זה הוא במסגרת היהדות, בבוקר הוא קם, הוא יודע שצריך להתפלל במנין, אחר הצהרים בעת שהוא עסוק בפרנסתו, עליו לדעת שהוא צריך להפסיק עכשיו הכל, ולהתפלל מנחה במנין, ובערב כשבא הביתה, עליו לדעת, שצריך לרוץ לבית-הכנסת להתפלל ערבית במנין, וזה היסוד ביהדות, להקפיד על השלוש תפילות, להיזהר בזה מאוד מאוד, וברגע שמתחיל לזלזל בתפילת הקבועות, עליו ליידע שמתחיל להתקרר מהאמונה הקדושה, ולאט לאט יורד לגמרי מהיהדות, רחמנא ליצלן, וזה ברור לכל.
ורואים את זה מעשים שבכל יום, לצערנו הרב, איך שבני הנעורים מדרדרים עד התהום נוקבא דתהומא רבא וכו', ולכן הדבר הראשון צריכים להחדיר בבני הנעורים את מעלת התפילה: שחרית, מנחה, ערבית, ובפרטיות להתפלל במנין דיקא, אשר אין ערוך לזה, אימתי עת רצון? כי כך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ח.) בשעה שהציבור מתפללים; ולכן להתפלל בקול ובחיות ומתוך הסדור דיקא, ושתהיה התפילה בנעימות, כמו שאמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן נ'): מים מתיקין, מי שתיקן את בריתו הוא בבחינת מין מתיקין, שמתוק לו התפילה, והוא מתפלל עם חיות, אשרי מי שמדבק עצמו בתיבת התפלה.
אשר בנחל חלק עט מכתב י"ז שיא