לידתו וצמיחתו לצד סבו הקדוש:
רבי מנחם מנדל נולד בכ"ט אלול ה'תקמ"ט לאביו רבי שלום שכנא ואמו מרת דבורה לאה, בעיירה ליאזנה, נקרא כך על שם הצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע, כשהגיע מנחם מנדל לגיל שלוש נפטרה אמו הצדקנית בדמי ימיה, ועל פי בקשתה העובר הילד הרך לגדול אצל סבו הקדוש רבי שנאור זלמן מליאדי זי"ע בעל ה'תניא', הסבא הקדוש חיבב מאוד את נכדו וקירבו מאוד, והיה דואג שתמיד יהיה בקרבתו, מנחם מנדל היה יושן בחדרו של הסבא, ועד חתונתו היה הבעל ה'תניא' מכסהו בטליתו בזמן ברכת כוהנים, בשעה שהיה מתפלל בעל ה'תניא' בחדרו, היה מנחם מנדל מניח על ידיו רצועות עם חצאי תפוחי אדמה, והיה מתנענע, כשהסיר את הרצועות היו החסידים יודעים שסיים הרבי את התפילה, פעם אחת רץ הילד בחדר, והרצועות הסתבכו סביב השולחן, כשראה זאת הרבי התכופף והתיר בעדינות את הרצועות, לתדהמת החסידים שעתה הבינו עד כמה מחבב הרבי את נכדו הצעיר, כשהגיע מנחם מנדל לגיל שלוש שנים הכניסו הסבא הגדול ללמוד ב'חיידר'.
גדלותו בתורה ובחסידות:
בהיותו בגיל שמונה שנים בלבד פנה האדמו"ר הזקן לבנו האדמו"ר האמצעי והציע לו לשדך את ביתו חיה מושקא למנחם מנדל, תחילה היסס האדמו"ר האמצעי, מכיוון שמנחם מנדל הסתיר את קדושתו וגדלותו בתורה, והיה משחק עם כל הילדים, לכן אמר לאביו, שהוא לא רואה בו שם חידוש מיוחד, שהרי הוא משחק עם כל הילדים בני גילו, קרא לו הרבי והיקש ממנו ללמוד בחצי שעה הקרובה דף גמרא עם פרוש רש"י ותוספות, ולאחר מכן יערוך לו בחינה מקיפה על הדף, הנער החל ללמוד, ולאחר רבע שעה בלבד כבר היה בחוץ, כשהוא ממשיך לשחק עם חבריו, האדמו"ר האמצעי פנה לאביו ואמר לו: אבא, ראה, מנחם מנדל כבר חזר לשחק עם חבריו! פנה הרבי אל הילד ושאל אותו מדוע הפסקת ללמוד? הרי חלפה רק רבע שעה? ענה מנחם מנדל ומה אעשה שכבר למדתי היטב את כל הדף! ואכן במבחן שנערך לו הוכיח הנער ידיעות מקיפות על כל הדף, וזאת לאחר לימוד בזמן קצר מאוד!
נישואיו והקמת בית המלאכה לשעווה:
כשהגיע הנער לגיל 14 שנים נישא לחיה מושקה ביתו של האדמו"ר האמצעי, החתונה התקיימה בעיירת ליאדי, לאחר חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו – האדמו"ר האמצעי, ושימש כראש ישיבה, כיון שרצה להתפרנס מיגיע כפיו, הקים בכספי הנדוניה שקיבל מחותנו, בית מלאכה ליצור חותמות שעווה, בהם היו חותמים בימים ההם על אגרות שנשלחו בדואר, בבית מלאכה זה לקח לשותף את הרב החסיד רק נחמיה מדוברובנא שהיה תלמיד חכם ויודע ספר, במהלך העבודה היו השניים משוחחים בעבודת השם ודרכי החסידות, הדבר קרה כחודש לאחר פתיחת בית המלאכה, רבי מנחם מנדל ור' נחמיה היו עסוקים בליבון סוגיה עמוקה בחסידות, ושכחו של האש מונח הדוד עם הדבר ששימש להכנת השעווה, חומר הגלם החל לבערו ותוך דקות עלה בית המלאכה כולו באש, שאך בנס הצליחו השניים להינצל מהלהבות הגדולות, למרות זאת לא התייאש רבי מנחם מנדל וביקש לעסוק בנגרות, אך כראות זאת החסידים, סידרו לו עבודה בתור מלמד תשב"ר.
בריחתו מהכבוד והשררה:
ברח מכל מאודו מכבוד ושררה, ועל כך יעיד הסיפור הבא, כשלוש שנים לאחר נישואיו ביקש סבו הקדוש מזוגתו שתעביר אליו את חידושי התורה שכותב ר' מנחם מנדל, וכשקרא בהם בעל ה'תניא' התפעל מאוד מאוד, וקרא לאחיו רבי יהודה לייב ותלמידו המובהק רבי פנחס רייזעס וביקשם שיענו אמן על ברכת "שהחיינו" שיברך, הדבר נפוץ בין החסידים שהחלו לכבד מאוד את רבי מנחם מנדל, כשנודע הדבר לרבי מנחם מנדל הוא קרא לזוגתו ושאלה מדוע העבירה את כתביו לסבא? הרי הוא ביקש לשמור את הדבר בסוד! מרוב צער הודיע לזוגתו כי מכיוון שיש בליבו עליה הוא לא יכול כרגע לדור עמה, עד אשר יחליט מה בדעתו לעשות, וכך נמשך הדבר חודשיים תמימים, צערה של הרבנית היה גדול מאוד, ובצר לה פנתה אל הסבא הגדול וסיפרה לו את השתלשלות הדברים, הסבא הגדול קרא לרבי מנחם מנדל על מנת לשוחח עמו, וכשהגיע פנה אליו ואמר כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה, אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת, ברצונו לעיין עמו ביחד ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה.
לאחר העיון המשותף חזר בו רבי מנחם מנדל והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע בנגלה, ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו. לאחר מכן ברך אדמו"ר הזקן את הזוג כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים… ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" וביקשו שלא ישאר שום זכר של הקפדה על הרבנית ושישמח אותה ונאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".
תפקידיו בחצר הסבא הקדוש:
במהלך השנים העביר הבעל ה'תניא' תפקידים שונים לנכדו חביבו, בין השאר מינה אותו בשנת תקס"ו לענות לשאלות ההלכתיות שהגיעו לפתחו, כאשר לאחר שהיה משיב היה הבעל ה'תניא מגיהה את התשובות, ובשנת תק"ע מסר לידיו ולידי דודו רבי משה שנאורי את ההתעסקות בענייני הכלל.
בזמן המלחמה שנאלץ הבעל ה'תניא' לברוח מעירו ליאדי, הצטרף אליו, ואף זכה לשהות לידו בשעת פטירתו. לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ד, פרש הצמד צדק מעיסוקיו הרבים ולמד תורה בהתמדה רבה עד לשנת תקפ"ז.
הכתרתו באדמורו"ת:
לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בט' כסליו תקפ"ח, התאספו זקני חסידי חב"ד ודנו מי יוכל למלא את מקומו, והוחלט למנות את הצמח צדק כרבה של עדת חסידי חב"ד, לאחר שהחסידים מצאו רמזים רבים שרצונו של האדמו"ר האמצעי שמי שימלא את מקומו יהיה חתנו, כאשר בזמן שביקש האדמו"ר האמצעי לעלות לארץ ישראל שאלו אותו החסידים: "כיצד הרבי ישאיר אותנו כצאן ללא רועה?" אמר לו הרבי: "הלא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מנדל שיחיה, הוא יהיה לכם לרועה נאמן", זמן קצר לאחר שאמר זאת האדמו"ר האמצעי הוא הסתלק לבית עולמו בדרכו מהאדיטש שם התגורר לעיירה ניעזי'ן.
החלטת האסיפה התקבלה פה אחד אצל כל חסידי חב"ד, אבל כשהגיעה המשלחת לפני הצמח צדק וביקשו ממנו להיות אלוף לראשם סירב נחרצות, ואמר שלפי דין תורה מגיע לדודו רבי חיים אברהם שנאורי בנו של בעל ה'תניא' ואחיו של האדמו"ר האמצעי למלאות את מקום אחיו, כששמע זאת רבי חיים אברהם עלה בעצמו לצמח צדק וביקש ממנו לקבל על עצמו את הנהגת הציבור הקדוש, למרות זאת עמד הצמח צדק בסירובו והציע תחתיו את כמה מנכדי הבעל ה'תניא'.
ביום שלישי ג' סיון ה'תקפ"ח, באו לפניו שלושה מגדולי החסידים: רבי פרץ חן, רבי הלל מפארטיש, ורבי יצחק אייזיק מויטבסק והתחננו לפניו שיקבל על עצמו את הנהגת הציבור הקדוש, נאות הצמח צדק אולם הציב תנאי: שלא יפריעו לו בשאלת עצות בעיניים גשמיים, מיד אמר רבי ההלל מפארטיש: "חסידים רוצים לשמוע חסידות". זמן קצר לאחר הסכמתו החל הצמח צדק לומר חסידות לפני החסידים, והנהיג את החסידות ביד רמה.
מלחמתו בהשכלה הארורה ובגזרת הקנטונסטים:
הצמח צדק היה מסור עד מאוד לעדתו ולחם מלחמות ה' ברמה, בשנת תר"ג ביקשה הממשלה הרוסית להכניס תיקונים ביהדות וזאת עקב השפעתם הגדולה של ה'משכילים' על שר הפנים, בוועידה שיזם שר הפנים הרוסי, ועידה שתעסוק בנושא הרגיש, הוזמן הצמח צדיק בתור נציג הקהילה החסידית, לפני הועידה נסע הצמח צדק לציון אביו וזקנו שם השתטח בתפילה וזעקה שזכותם של אבותיו הקדושים תעמוד לו במלחמה המסוכנת שהוא עומד בפניה, כיוון שתוכניתם של ה'משכילים' הייתה להוכיח כי הצמח צדק מורד במלכות ובכך להכניסו למאסר ממושך.
במהלך ימי הועידה נלחם הצמח צדק בכול כוחו על מנת להוכיח שאסור בתכלית האיסור להכניס שינויים ולו הקלים ביותר ביהדות, רב חרדי נוסף שהיה בוועידה שראה כיצד מסכן הצח צדק את עצמו פנה אליו ושאל: "כל דבר יש לעשותו על פי תורה, והיכן מצינו בתורה שצריכים למסור את הנפש ממש כשמדובר בענייני השכלה?" ענה הצמח צדק ואמר: מסירות נפש, אין אנו מוצאים בתורה ואילו קידוש השם כן, וקידוש השם אין לו שיעור".
במהלך הועידה נעצר הצמח צדק עשרים ושתים פעמים! בגלל שהביע את דעתו התקיפה ללא חת, בכל הקהילות היהודיות נערכו באותן הימים עצרות תפילה וזעקה להצלחת מאבקו של הצמח צדק, ואכן מאבקו של הצמח צדק נחל הצלחה אדירה, כשגזרת הלימודיים הכללים לילדי ישראל בוטלה, דרך לימודים אלו קיוו המשכילים להכניס את ארסם לילדי ישראל, כמו כן הותר לימוד חסידות ברבים.
לאחר סיום הוועידה אסרו השלטונות הרוסיים לצמח צדיק לחזור לעיירתו ליובאוויטש, עקב רצונם לצמצם את השפעתו הגדולה על היהודים, ובמשך תקופת מה שהה הצמח צדק בעיר הבירה פטרבורג, במחנה צבא סמוך לעיר הבירה, שהו חיילים יהודים שגויסו כשהיו בגיל צעיר – קנטונסטים, שביקשו לראות את הרבי הגדול שכולם מדברים אודותיו, ביקרו של הצמח צדק הקסים את החיילים והם ביקשו לראותו שוב, כשראו זאת מפקדי הצבא, התירו לו לחזור ליובאוויטש על מנת להפסיק את השפעתו על החיילים.
כמו כן נלחם בגזירת הקנטונסטים בכל כוחו, והיה פועל לפדות ילדים יהודים הצבא בכל מני פעולות שסיכנו אותו מאוד, כדים מורד במלכות, עם זאת לא הרפה מכך, וזכה להציל יהודים רבים.
הצמח צדק היה פעיל מאוד בהתרת עגונות, ומכל האזור היו שולחים אליו על מנת לסייע הנושא רגיש זה.
בימיו גדלה והתרחבה חסידות חב"ד, הצמח צדק הקים עיירה מיוחדת הנקראת 'שצעדרין' ויישב שם כשלוש מאות משפחות של חסידי חב"ד, על כך קיבל עיטור מיוחד ממשלת רוסיה.
הקשר לכ"ק מוהרא"ש זי"ע:
ידוע שכ"ק מוהרא"ש זי"ע היה הוגה רבות בספרי נשיאי חב"ד לדורותם, ברשותו היו את כל ספרי החסידות, לעיתים אף ספרים שאינם מוכרים לחסידי חב"ד, בשו"ת אשר בנחל מספר מוהרא"ש על הקשר הקרוב לתורת חב"ד ובמיוחד לתורת ה'צמח צדק' וספריו:
הן אמת שידוע לך, שאני מאז חתונתי לומד ושוקד בכל ספרי חב"ד בשקידה נפלאה, ויש בביתי כל הספרים מכל האדמורי"ם לדורותם לרבות כל ספרי הרבי מליובאוויטש שליט"א (זי"ע), כאשר ראית בעינך אצלי, ומה גם שתשאל את אחיך היקר, הרב הגאון ר' … שליט"א, שפעם היה בערב שבת באיזו עיירה, וצלצל לי, היות שיש לו בשבת בר מצוה, ולא הכין לעצמו שום דבר תורה, שאחזור לו איזה דבר תורה מליקוטי שיחות, אשר אין לו תחת ידו, ותכף ומיד הוצאתי וחזרתי לפניו והודה לי, ודבר זה יכולים לברר אצלו, על כל פנים איני בא לשבח את עצמי בתורת חב"ד, כי תהילה לאל, יעידו כל תלמידי, אשר כמעט אין שיחה ותורה ולימוד שאני לומד ברבים, שלא אזכיר את אחד מנשיאי חב"ד, וזה גלוי וברור אצל כל תלמידי, אשר כולם יודעים שאדרבה, שקדתי כל ימי בספרי חב"ד, ובפרט בספרי ה'צמח צדק', וכל חלקי אור התורה, כי בזה נמשך ליבי מאוד, וזה כבר שנים, שאני שוקד הרבה בספריו, יותר מכל ספרי חב"ד, על כל פנים תהילה לאל, יש לי ידיעה רבה בספרי חב"ד.
אשר בנחל חלק ע"ו מכתב ט"ז תקצב
פטירתו:
בחודש כסליו שנת תר"כ חלה מאוד הצמח צדק ומחתו הקשה נמשכה במשך שש שנים רצופות, ברב ראש חודש תשרי התקשה לדבר, בי"ב ניסן לקראת ערב נחלש מאוד, ושכב על מיטתו כשהוא מוקף בחסידיו הרבים שהתפללו וקרעו שערי שמים לרפואתו, באור ליום חמישי י"ג ניסן בחצות לילה הסתלק הצמח צדיק לגני מרומים, ונטמן בבית החיים בליובוואיטש.
צאצאיו:
לצמח צדיק שבעה שנים ושתי בנות, כשכל בניו ובנותיו היו גדולים ומופלגים בתורה וביראת שמים, כשלושה מהם הקימו חצרות חסידות בנוסח חב"ד, בנו ממשיך דרכו היה האדמו"ר המהר"ש רבי שמואל זי"ע שהמשיך בדרכו לפתח והגדיל את חסידות חב"ד.
ספריו:
צמח צדק שו"ת מקיף על סוגיות הלכתיות רבות שהגיעו לפתחו, צמח צדק בגימטריה: "צמח צדק". "דרך מצוותיך", ביאורי הזוהר, ספר החקירה – דרך אמונה, אור התורה, ס]ר הליקוטים, אגרות קודש, יהל אור.