מאז שתרמתי לבעלי כליה יש לי רק צרות ממנו. איך אני אמורה להתנהג איתו?
לפני כחמש עשרה שנה תרמתי לבעלי כליה, ומאז יש רק צרות - בעלי מתנהג אליי בזלזול, מקלל אותי ומשפיל אותי בפני כולם. בנוסף הוא החל לדמיין שאני מכניסה הביתה גברים ובוגדת בו.
מאת מרסל: לכבוד הצדיק מיבנאל, שלום רב. לפני כחמש עשרה שנה תרמתי לבעלי כליה, ומאז יש רק צרות – בעלי מתנהג אליי בזלזול, מקלל אותי ומשפיל אותי בפני כולם. בנוסף הוא החל לדמיין שאני מכניסה הביתה גברים ובוגדת בו. כמובן שזה לא נכון.
בלילות הוא לא ישן ולא נותן לישון. עזבתי את העבודה כדי לטפל בו, אך הוא לא מעריך דבר והכל נראה לו מובן מאליו. המילים שלו פוגעות בי מאוד ולעיתים אני מרגישה כאילו חרב עלי עולמי, שאני לבדי ואין מי שיעזור לי. כבוד הרב, מה עליי לעשות עם המצב הקיים? ואיך עליי להתנהג לבעלי?
תשובה:
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר כי תצא י' אלול ה'תשע"ד
שלום רב אל מרסל תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
את צריכה להבין שבעלך מאז שעבר את הניתוח מרגיש נחיתות וכו' שאת נתת לו כליה וכו', וזה משפיע עליו לרעה, כי נכנס לו דמיון כאילו את יותר ממנו, ומזה בא שרוצה לבנות את ישותו ומהותו וכו', ולכן הוא מזלזל בך ומקלל ומשפיל אותך וכו' וכו', וכן נכנסים לו כל מיני דמיונות וכו', וזה דבר פסיכולוגי שבעלך ירגיש ככה וכו', כי מאחר שאת נתת לו כליה הוא מרגיש נחיתות כאילו בלעדיך לא היה יכול להמשיך לחיות וכו', אזי מזה באות כל ההשפלות שמשפיל אותך וכו'.
אני מוכרח להגיד לך שאת חייבת בזה, כי סוף כל סוף נתן לך הקדוש ברוך הוא פה לדבר, ואת צריכה להיות איתו פתוחה ולהגיד לו: "בעלי היקר, אני אוהבת אותך מאד מאד, ומסרתי את כל כולי בשבילך, וזה מגיע לי חזרה?", ואת זה היית צריכה להגיד לו עוד לפני שנים בשעה שהתחיל ולא לחכות עד עכשיו, עם כל זאת ידוע פתגם עממי "טוב מאוחר מאף פעם לא", את מוכרחת לפתוח את הפה ולהגיד לו חד משמעית שאת לא יכולה להמשיך ככה וכו' וכו', כי בעלך הרגיל את עצמו כאילו את השק חבטות שלו וכו', ולכן את צריכה לפתוח את הפה ולהגיד לו חד משמעית שאת לא יכולה יותר, ודבר זה יעמיד אותו על המקום.